המסגד הלבן (الجامع الابيض) ברמלה – שרידי מבנה מפואר בעל מתאר מרובע, ולצדו מינרט[1] מרשים. המסגד נקרא גם 'מסגד ארבעים הלוחמים' (جامع اربعين المغازي), ע"ש ארבעים הלוחמים שליוו את הנביא מֻחמד בכיבושיו – ושלפי המסורת קבורים בחצר המסגד.
למבנה ארבעה שלבי בנייה עיקריים, המייצגים כל אחד תקופת שלטון שונה:
בתחילת המאה השמינית החליט מושל נפת פלסטין, סֻלִימַאן אִבְּן עַבְּד אל-מַלְכּ לבית אֻמַיה,[2] לייסד את רמלה וקבע בה את בירתו. כחלק ממפעלי הבנייה בעיר, הקים את המסגד – שבנייתו נשלמה לאחר מותו, בידי אחיו הִשַּׁאם; במחצית השנייה של המאה השמינית הוסיפו העַבָּאסים[3] בריכות אגירה תת-קרקעיות מתחת לחצר המסגד;[4] שלב הבנייה השלישי – שכלל שיפוץ מאסיבי של המסגד לאחר רעידות אדמה קשות במאה ה-12 – בוצע ביוזמת צַלָאח א-דִין, מייסד השושלת האָיוּבִּית, והושלם ב-1190; השלב האחרון במבנה הושלם ב-1318, תחת הסולטאן הממלוכּי נאצר מֻחמד אִבְּן-קָלַאוּן, ובמהלכו הוקמה גולת הכותרת – המינארט המרובע הלבן, המתנשא מעל סביבתו. גובהו של המגדל כ-30 מ', והוא מחולק לשש קומות שפתחיהן ועיטוריהן שונים. מסדרונות שתי-וערב חוצים את מבנהו של המגדל, ומעל הכניסה אליו מתנוססת כתובת הקדשה המפארת את הסולטאן הממלוכּי.
על יופיו של המסגד מעיד הגיאוגרף הערבי אל-מַקְדִסִי, בשנת 985 לספירה: "בכל האסלאם לא נמצא מִחְרַאבּ[5] יפה מזה הנמצא פה, והבמה הניצבת בו נהדרת ביותר… המסגד מכוסה אבנים מרוצפות באמנות רבה. דלתות הבניין העיקרי עשויות עצי ברוׂשים וארזים והן חטובות מבפנים ומרהיבי עין".
בקרבת המסגד הלבן נמצא קבר נבּי צַאלֶח, 'המבשר' המוסלמי. לפי המסורת, חי הנביא צַאלֶח ערב הופעת מֻחמד, והטיף נגד עבודת אלילים ובעד אמונה באל אחד (תַוְּחִיד). קברו קדוש למוסלמים, ובעבר נערכה כאן מדי שנה באביב זִיַארַת א-נבּי צַאלֶח, חגיגה ועלייה לרגל אל הקבר.[6]
המסגד הלבן, רמלה. תמונה: מאת אילן גד – https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=5672498
_______
[1] הצריח לקריאה לתפילה, חלק ממבנה המסגד. נקרא בערבית מנארה או מָאְדָ'נה.
[2] שושלת הח'ליפים הראשונה בעולם המוסלמי לאחר שלטון ארבעת הח'ליפים הראשונים (הח'ליפים 'ישרי הדרך'). בית אמיה שלט בשנים 749-661, וקבע את מושבו בדמשק.
[3] בית עבאס הביס ב-749 את בית אמיה ועלה לשלטון באימפריה המוסלמית. העבאסים, שקבעו את מרכזם בבגדד, שלטו, בצורה זו או אחרת, עד ל-1258.
[4] שלב זה הוא הקשה ביותר לתארוך, וישנה מחלוקת במחקר מתי נבנה.
[5] גומחה באחד מקירות המסגד, המצביעה על הקבלה, כיוון הכעבה, אליו המתפללים צריכים לפנות.
[6] לצורך הגדרת מונח זה, נעשה שימוש במקורות הבאים:
מרים רוזן-איילון, 'לתולדות המסגד הלבן', קדמוניות, 135 (ירושלים: החברה לחקר ארץ-ישראל ועתיקותיה ורשות העתיקות, 2008), עמ' 55-51; קטיה ציטרין-סילברמן, 'מינרט המסגד הלבן – התבוננות מחודשת', קדמוניות, 135 (ירושלים: החברה לחקר ארץ-ישראל ועתיקותיה ורשות העתיקות, 2008), עמ' 64-56; 'רמלה', בתוך: יואב רגב [עורך], מדריך ישראל החדש: מישור החוף הדרומי, פלשת, כרך 9 (ירושלים: כתר, 2001), עמ' 183-174.
Myriam Rosen-Ayalon, 'The White Mosque in Ramla: Retracing its History', Israel Exploration Journal, 56 (2006), pp. 67-83.
