צ'רקסים

הצ'רקסים הם עם קווקזי-מוסלמי המורכב מ-12 שבטים, המתגורר בעיקר בצפון הקווקז שברוסיה, בתורכיה ובמספרים קטנים יותר בשאר חלקי המזרח-התיכון. בישראל ישנה קהילה קטנה של צ'רקסים, המונים כ-5,000 איש, ומתגוררים בעיקר בכפר-כמא וריחאניה.

השם צ'רקסים ניתן להם, ככל הנראה, בידי המונגולים ומשמעותו 'קוטלי החיילים' – דבר המעיד על היותם אנשי-צבא מעולים. שמם המקורי, בו הם נוהגים לכנות את עצמם הוא אדיגים – אדם שלם ונאצל. מכאן נגזר שמו של חבל מולדתם, אדיגיה, הנמצא בשטח רוסיה של ימינו.

בשנת 1864 נאלצו הצ'רקסים להגר מארץ הולדתם, בעקבות הכיבוש הרוסי את הקווקז והטבח שבא בעקבותיו. בלית ברירה, ביקשו הצ'רקסים למצוא מקלט בח'ליפות העות'מאנית השכנה. העות'מאנים, שהיו מודעים ליכולותיהם הצבאיות של הצ'רקסים, קלטו אותם ויישבו אותם ברחבי האימפריה בנקודות אסטרטגיות המועדות לפורענות – במתכונת של חיל-מצב המתגורר ביישובי ספר ומגן על האינטרסים של השלטון באזור.

ואכן, בעשורים האחרונים של המאה ה-19 נשלחו הצ'רקסים לאזורי הספר בתורכיה-גופא, לאזור הכפרי של עמאן, לחורן, לרמת-הגולן ולגליל. בישראל התיישבו הצ'רקסים בכפר-כמא שבגליל התחתון, בריחאניה שבגליל העליון, באזור השומרון סמוך לעיר שכם, ובאזור חדרה. בימינו, נותרו בישראל שני יישובי הקבע בגליל. הללו נבנו כמצודות דרכים צ'רקסיות, בשיטה הנקראת 'כפר חומה' – הבתים נבנים צמודים זה לזה ויוצרים חומת מגן הסוככת על התושבים במרכז הכפר.

באשר לשפתם, לשון הצ'רקסים בארץ הינה אדיגית (הנקראת גם צ'רקסית מערבית), והיא נכתבת באותיות קיריליות. מאז הקמת המדינה, העברית נלמדת בבתי-הספר הצ'רקסיים ושגורה בפי בני העדה כשפת אם שנייה. משקלה הסגולי של השפה הערבית, הנשענת בעיקר על קריאה בקוראן ובספרות המסורת, יורד עם השנים.

מאז התיישבותם בארץ, יחסי הצ'רקסים עם היישוב היהודי היו חיוביים לרוב, ובמלחמת העצמאות שני הצדדים אף כרתו ברית ביניהם. החל מ-1958, הוחל גיוס חובה על העדה, וחלק ניכר מן הגברים משרת בכלל זרועות הביטחון.

התרבות הצ'רקסית מלאה במנהגים ייחודיים ובפולקלור עשיר. חיי הקהילה והפרט מוגדרים על-ידי ה'אדיגה חאבזה', קוד ההתנהגות הצ'רקסי – המושתת על משמעת, אומץ-לב, נדיבות, נאמנות ושליטה עצמית. קוד זה מורה על שמירה על האומה, הארץ וכבוד הזקנים והנשים. ערכים נחשבים נוספים ב'אדיגה חאבזה' הינם הכנסת האורחים וגבורת הלוחם. כל סטייה מהקוד נחשבת לחרפה.

אחד מהמנהגים הייחודיים לצ'רקסים קשור בנישואין. כחלק מתהליך החיזור המסורתי, הגבר מגיע לבית הוריה של בת-זוגו העתידית, ו'חוטף' אותה (בהסכמתה). מרגע זה, עליו לירות באוויר באקדח שלוש פעמים, ולהימלט מהכפר רכוב על גבי סוס. אנשי הכפר שומעים את היריות, ויוצאים לרדוף אחריהם. אם השניים מצליחים להימלט, יינתן להם להינשא. אם לאו, בני הזוג 'מוצאים מקלט' אצל חברי החתן, וממתינים. משפחת האישה שולחת שני קרובי משפחה (גברים) אל מקום המסתור, ושואלים את האישה האם היא שם מרצון. אם כן – החתונה מאושרת.[1]

מנהג משמעותי נוסף בתרבות הצ'רקסית קשור בריקודים, שאינם דומים כלל לאלו שהיו נפוצים באזור המזרח-התיכון. הריקוד הצ'רקסי מבטא שני נושאים דומיננטיים בחיים הצ'רקסים – החיזור והמלחמה. בעבר, היו מאמנים את הילדים להיות לוחמים דרך הריקוד המקנה כושר גופני זריזות וגמישות. בימינו, ניתן לחזות בריקוד מסורתי זה במרכזי המבקרים בכפרים הצ'רקסים.[2]

_

תמונה מאת  DJ Adam photographer, CC0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=31747686

__________

[1] מקורו של המנהג באגדת-עם צ'רקסית אודות בחורה שנכפה עליה להתחתן עם אדם זר במקום עם בחיר-ליבה. היא ברחה מביתה, וניסתה להתאבד בקפיצה לנהר. אהובה, שעקב אחריה, קפץ אחריה ומשה אותה מן המים. או אז, החליטה הקהילה על מנהג 'החטיפה' כדי לאפשר לנשים ממד של בחירה, מבלי לפגוע בכבוד המשפחה.

[2] לצורך הגדרת מונח זה, נעשה שימוש במקורות הבאים:

שומאף אצ'מוס ורגב חתוקאי, עולם הצ'רקסים (כפר-קמה: הוצאה עצמית, 2000), עמ' 49-39, 216-180, 280-225.

Halil Inalcik, 'Cerkes', in: Encyclopedia of Islam – Online Version. Link:

http://referenceworks.brillonline.com/entries/encyclopaedia-of-islam-2/cerkes-COM_0137.

נדגם מהאינטרנט בתאריך 26/03/2018.

.

 

Rossing Center logo

עוד על האסלאם

Rossing Center logo
סוגים שונים של כיסויי ראש

על פי השריעה (الشريعة), ההלכה המוסלמית, על אישה מאמינה ללבוש כיסויי ראש מהגיעה לגיל בגרות, בנוכחות גברים מבוגרים שאינם מבני משפחתה, זאת, בשונה מהמסורות היהודית …

קרא עוד
ראיון עם ג'נה חטיב: פמניזם וכיסויי ראש

אקטיביסטית פוליטית, מוסלמית עוטה חיג'ב, סטודנטית לתואר שני בבר אילן, ואישה פמניסטית כל אלו זהויות הנמצאות בתוך ג'נה חטיב. ג'נה, בת 24 מג'לג'וליה, בוגרת תואר …

קרא עוד
מולד אל-נבי

מַוְלִד א-נבי (مولد النبي, תעתיק מדויק: מַוְלִד אל-נַבִּי) – חג לידת הנביא, המצוין ביום ה-12 בחודש רַאבִּע אל-אָוַל ('האביב הראשון'), החודש השלישי בלוח השנה המוסלמי.[1] …

קרא עוד
עיד אל-פטר

עיד אל-פׅטְר (عيد الفطر) – חג שבירת הצום, מכונה גם 'החג הקטן'. חג מוסלמי הנחגג ביום הראשון בחודש שָׁוַּאל (החודש העשירי בלוח השנה המוסלמי), ונמשך …

קרא עוד
Eid Al Adha
עיד אל-אדחא

עיד אל-אדחא (عيد الاضحى, תעתיק מדויק: עיד אל-אַצְ'חא) – חג הקורבן, מכונה גם 'החג הגדול'. חג מוסלמי הנחגג ביום העשירי בחודש ד'ו אל-חג'ה (החודש השנים-עשר בלוח השנה המוסלמי), ונמשך ארבעה ימים. חג זה מציין את סיום מצוות החג', העלייה לרגל למֵכּה, ובו המאמינים מקריבים קורבן לאללה. אלו החוגגים את החג בביתם מקיימים טקס דומה הנהוג באותו היום במכה, שסִדרו: תַסְמִיָה (אמירת המשפט "בשם אללה הרחמן והרחום"), תפילה על הנביא (צלאת עלא אל-נבי), פנייה לעבר הקׅבְּלָה (כיוון התפילה, הפונה אל עבר הכעבה, האבן הקדושה במכה), אמירת תַכְּבּׅיר ("אללה הוא הגדול ביותר"), ולבסוף זבח הקורבן.

קרא עוד
הנביא מחמד

הנביא מֻחמד (النبي محمد, שם מלא: מֻחמד אִבְּן עבְּדאללה אִבְּן-עַבְּד אל-מֻטַּלִבּ אִבְּן-הַאשִם) – מייסד דת האסלאם. במסורת המוסלמית, נחשב לאחרון הנביאים עלי אדמות, ולחשוב שבהם. …

קרא עוד
סונה ושיעה

סֻנָה ושִׁיעָה – שני הזרמים העיקריים באסלאם, שנפרדו במאות הראשונות לקיומה של הדת, והתפתחו על יסוד המאבק ביניהן.   הסֻנָה הזרם המרכזי באסלאם, עליו נמנים …

קרא עוד
לידה

בואו של תינוק לעולם מסמל בדת האסלאם פוריות והמשכיות. המאורע משולב בטקסים וריטואלים דתיים. מיד לאחר לידת התינוק אומר אביו באוזנו הימנית את האַדַ'אן (أذان), …

קרא עוד
מילה

מילה (ختان, תעתיק מילולי: חׅ'תַאן) – האסלאם מחייב למול את הבנים הנולדים עד הגיעם לגיל 13,[1] אך בדרך כלל טקס זה מתבצע עוד בגיל ינקות. ככל …

קרא עוד
נישואין

נישואין – לפי תפישת האסלאם, הנישואין הם חסד מאלוהים, וניתן למצוא בקוראן פסוקים המעודדים את בני האדם להתחתן ולהקים משפחה: "אחד מאותותיו הוא שצר לכם …

קרא עוד
אל-חג'

העלייה לרגל (الحجّ, תעתיק מדויק: אל-חג') – עלייה לרגל למקומות הקדושים במכה. אחת מחמש מצוות היסוד באסלאם, המחייבת כל מוסלמי מאמין (בתנאי שהוא בריא וידו …

קרא עוד
קבורה ואבל

עם מותו של אדם, מחויבים בני משפחתו לקבור אותו במהירות האפשרית. כך למשל, אם הנפטר הלך לעולמו בעת מצוות החג' (העלייה לרגל למכה) – הוא …

קרא עוד
רמדאן

צום הרמדאן (رمضان, תעתיק מדויק: רמצ'אן) – הצום העיקרי באסלאם, אחת מחמש מצוות היסוד של האסלאם. על-פי המסורת, בחודש הרמדאן קיבל הנביא את ההתגלות הראשונה …

קרא עוד
אחמדים

אַחְמַדׅיָה (احمدية) – כיתה באסלאם שנוסדה בסוף המאה ה-19, בחבל פנג'אב בהודו, ונקראת על שם מייסדה, מירזא ע'ולאם אחמד אל-קדיאני. ב-1875, בהיותו כבן 40, הכריז …

קרא עוד
צופים

צוּפׅיוּת (تصوؔف) – תנועת החסידוּת והמיסטיקה המוסלמית, המבכּרת את יסוד אהבת האל והכוונה שבאמונה, על פני ההלכה. ראשיתה של הצופיות במאה התשיעית, עת נפגשו הכובשים …

קרא עוד
צ'רקסים

הצ'רקסים הם עם קווקזי-מוסלמי המורכב מ-12 שבטים, המתגורר בעיקר בצפון הקווקז שברוסיה, בתורכיה ובמספרים קטנים יותר בשאר חלקי המזרח-התיכון. בישראל ישנה קהילה קטנה של צ'רקסים, …

קרא עוד
בדווים

בדווים (بدو) קבוצה אתנית שבעיקרה כוללת ערבים נוודים או נוודים למחצה, המאמינים בדת האסלאם. תפוצתם בחגורת המדבריות של אזור המזרח-התיכון – ממדבר סהרה לחופי האוקיינוס …

קרא עוד
אל-אסראא' ואל-מעראג'

אל-אסראא' ואל-מעראג' (الاسراء والمعراج, תעתיק מדויק: אלאסראא' ואלמעראג') – המסע הלילי והעלייה לשמיים של מֻחמד. ע"פ המסורת המוסלמית, בלילה זה המלאך גבריאל הסיע את הנביא …

קרא עוד
ארץ הקודש תחת האסלאם

ארץ הקודש תחת האסלאם האימפריה המוסלמית שלטה בארץ הקודש כ-1,300 שנה – החל מכיבושי הערבים במאה השביעית, ועד לגירוש העות'מאנים בידי הבריטים בתום מלחמת העולם …

קרא עוד
חרם אל-שריף

חרם אל-שריף (الحرم الشربف, תעתיק מדויק: אל-חרם א-שריף, תרגום: המתחם הקדוש והנאצל) – המתחם המקודש לאסלאם בארץ, והשלישי בחשיבותו בעולם המוסלמי (אחרי מסגד אלחראם במכה …

קרא עוד
קבר דוד

קבר דוד (مكام النبي داؤود) – מתחם עתיק ומכלול של מבנים השוכן בהר ציון, בסמוך לעיר העתיקה בירושלים. מבנה הקבר מזוהה במסורת הנוצרית, היהודית והמוסלמית …

קרא עוד
אל-חרם אל-אבראהימי (מערת המכפלה)

מערת המכפלה (الحرم الابراهيمي, الحرم الخليل תעתיק מדויק: אלחרם אלאבראהימי, אלחרם אלח'ליל, תרגום: המקום הקדוש של אברהם) – מן המקומות המקודשים ביותר בארץ. על-פי ספר …

קרא עוד
מסגד בלאל (קבר רחל)

מסג'ד בלאל בן-רבאח, או קבר רחל (مسجد بلال بن رباح , قبة راحيل)- מבנה כיפתי מצפון לבית-לחם, על אם הדרך מירושלים. זיהוי האתר כמקום קבורתה של רחל אשת-יעקב …

קרא עוד
נבי מוסא

נבי מוסא (نبي موسى) – מבנה רב כיפות הנמצא כשבעה ק"מ מדרום-מערב ליריחו, על אם הדרך המובילה לירושלים. המסורת המוסלמית מזהה כאן – לצד מקומות …

קרא עוד
המסגד הלבן

המסגד הלבן (الجامع الابيض) ברמלה – שרידי מבנה מפואר בעל מתאר מרובע, ולצדו מינרט[1] מרשים. המסגד נקרא גם 'מסגד ארבעים הלוחמים' (جامع اربعين المغازي), ע"ש …

קרא עוד
מסגד אל-ג'זאר

מסגד אלג'זאר (جامع الجزار) בעכו – המסגד המרכזי של עכו, שנבנה ב-1781 בידי אחמד אל-ג'זאר פאשה,[1] מושל צפון ארץ-ישראל מטעם האימפריה העות'מאנית. נקרא גם 'מסגד …

קרא עוד
גלילה למעלה