העלייה לרגל (الحجّ, תעתיק מדויק: אל-חג') – עלייה לרגל למקומות הקדושים במכה. אחת מחמש מצוות היסוד באסלאם, המחייבת כל מוסלמי מאמין (בתנאי שהוא בריא וידו משגת לממן את המסע). הנביא נחשב כמי שחידש את מנהג העלייה לרגל לכַּעְבַּה, לאחר שהדבר נשכח מימי אברהם.
החג' עצמו נמשך כשבוע, וכולל את הריטואלים הבאים: בהגיעם לגבול השטח הקדוש המקיף את מכה חייבים עולי הרגל להיכנס למצב של קדושה ('אִחְראם'), הכולל כמה שלבי היטהרות. לאחר מכן, עולה הרגל מתפלל, ומצהיר על כוונתו לקיים את מצוות החג. או אז, הוא מקיף את הכעבה שבע פעמים, ומנסה לנשק את האבן השחורה, הנמצאת בפינה הדרום-מזרחית של בניין הכעבה.
לאחר מכן, יש לבצע ריצה החוזרת על עצמה שבע פעמים בין שתי גבעות בקרבת מכה, הנקראות צָפַא ומָרְוַה. לפי המסורת, רצה הגר בין שתי גבעות אלה כשחיפשה מים לבנה ישמעאל, בעת שתעו במדבר. בין הגבעות נמצא המעיין הקדוש הקרוי 'זמזם', שהחל לנבוע בקרבת מקום ישיבתו של ישמעאל הצמא, כשחיכה לאמו הגר.
שיאו של טקס החג' הוא בתשעה בחודש ד'ו אל-חִגָ'ה, שהוא החודש האחרון בשנה המוסלמית. ביום הזה עומדים עולי הרגל על הר ערפאת שבקרבת מכה במשך כל היום, שומעים דרשה ונושאים תפילות. משם הם עוברים לאזור הנקרא מֻזְדָלִפַה, וממנו הם עוברים למחרת, לאחר שמיעת דרשה נוספת, למִנא, שם מתקיים טקס שבו רוגמים עולי-הרגל פסלים המסמלים את השטן. לאחר מכן, מתקיים טקס הקרבת הקורבנות, לזכר עקידת ישמעאל. אז עוברים עולי הרגל ממִנא בחזרה למכה, מבצעים את ההקפה האחרונה, והגברים מסתפרים.
פעולות הרגימה, הקרבת הקרבן, ההקפה והתספורת מוציאים את עולה הרגל ממצב האחראם לקראת שובו לביתו. היום הזה, שבו יוצאים ממצב האחראם ומקריבים את הקורבנות, הוא גם היום הראשון בחג הקורבן (עיד אל-אצ'חא) הנמשך ארבעה ימים. בדרכם חזרה לבתיהם, עוצרים עולי הרגל בעיר מדינה לשם ביצוע 'זיארה', ביקור דתי בקברו של הנביא מחמד.
עד לאחרונה, אזרחי ישראל שרצו לבצע את החג', היו מחויבים לעשות זאת דרך שטח ירדן. הם היו עוברים דרך מעבר אלנבי לשטח הממלכה, מקבלים מעין ויזה ירדנית לכמה ימים, ונאלצים לנסוע ברכבי הסעה ירדניים. אף על פי שרוב העולים לרגל מישראל עדיין מבצעים את החג' בשיטה זו, חלו שינויים בשנים האחרונות. כך למשל, החל מ-2014 ניתן לטוס מישראל למכה, עם עצירה בעמאן – דבר החוסך בירוקרטיה וזמן יקר.[1]
עולים לרגל בכעבה בעיר מכה.
צילום: By Al Jazeera English (Al-Haram mosque) [CC BY-SA 2.0 (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/2.0)], via Wikimedia Commons
_____________
[1] לצורך הגדרת מונח זה, נעשה שימוש במקורות הבאים:
חוה לצרוס-יפה, 'הקוראן ומצוות היסוד באסלאם', בתוך: חוה לצרוס-יפה [עורכת], פרקים בתולדות הערבים והאסלאם (בן-שמן: הוצאת מודן, 1967), עמ' 101-82; יצחק גולדציהר, הרצאות על האסלאם (ירושלים: מוסד ביאליק, 1951); דבורה אמיר, דפנה מוסקוביץ', צאלח עלי סואעד ויעקב סכונפלד, לחיות בארץ הקודש, להכיר ולכבד: מעגלי הזמן בשלוש הדתות (תל אביב: מט"ח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 2006), עמ' 88-86; זוהר בלומנקרנץ, 'לראשונה: עולי רגל מוסלמים יטוסו מישראל לסעודיה', דה-מרקר, 07/09/2014.
Hava Lazarus-Yafeh, 'The Religious Dialectics of the Hadjdj', in her Some Religious Aspects of Islam: A Collection of Articles (Leiden: E.J. Brill, 1981), pp. 17-37.
