עיד אל-אדחא (عيد الاضحى, תעתיק מדויק: עיד אל-אַצְ'חא) – חג הקורבן, מכונה גם 'החג הגדול'. חג מוסלמי הנחגג ביום העשירי בחודש ד'ו אל-חג'ה (החודש השנים-עשר בלוח השנה המוסלמי), ונמשך ארבעה ימים. חג זה מציין את סיום מצוות החג', העלייה לרגל למֵכּה, ובו המאמינים מקריבים קורבן לאללה. אלו החוגגים את החג בביתם מקיימים טקס דומה הנהוג באותו היום במכה, שסִדרו: תַסְמִיָה (אמירת המשפט "בשם אללה הרחמן והרחום"), תפילה על הנביא (צלאת עלא אל-נבי), פנייה לעבר הקׅבְּלָה (כיוון התפילה, הפונה אל עבר הכעבה, האבן הקדושה במכה), אמירת תַכְּבּׅיר ("אללה הוא הגדול ביותר"), ולבסוף זבח הקורבן. שליש מבשר הקורבן – בהמת צאן, בקר או גמלים שאין בה כל פגם – ייאכל על-ידי המקריב ומשפחתו, ואילו החלקים הנותרים יינתנו לנזקקים. מנהגי החג האחרים כוללים צום ביום שקודם לחג ('יום אל ערפה'), קניית בגדים חדשים לקראת החג, הכנת ממתקים ועלייה לקברי קרובי-משפחה ואמירת פסוקי קוראן לזכרם.
נהוג לייחס את שורשי החג לעקידה[1] הנזכרת בקוראן בפרשת 'הערוכים' (37, סורת אל-צאפאת), בה אברהם החל בטקס הקרבת בנו כקורבן, אך נחדל ברגע האחרון בידי אללה – שסיפק לו בהמת קורבן כתחליף.
בישראל, החג נחגג ע"י האוכלוסייה המוסלמית, הצ'רקסית והדרוזית, ואף מוכר כיום שבתון רשמי לאוכלוסיות אלו. אולם, בעוד מנהגי החג בקהילה המוסלמית בישראל זהים לאחיותיה בניכר, חג הקורבן הדרוזי הינו בעל משמעות שונה – מתייחס למנחות שהעלו קין והבל לאלוהים, ושבעטיין אירע הרצח הראשון בעולם – ומנהגים ייחודיים. בפולחן הדרוזי, עשרת הימים הקודמים לחג ('ליאלי אל-עושר') מקבילים ל'עשרת ימי תשובה', והם מוקדשים לתפילה ולתחנונים. ימים אלו מוגדרים כימי חסד ורחמים, ובהם אף ה'גֻ'הָאל', שאינם בקיאים ברזי הדת, רשאים לפקוד את בתי התפילה. ביום החג עצמו, קוראים חכמי-הדת ('העֻקָאל') את סיפור בריאת העולם וקורות הימים, וזובחים זבח בכל בית (להוציא משפחה שנפטר אחד מבניה). בימי החג נהוג לערוך ביקורי משפחות ושכנים, לבצע סולחות ולתרום למוסדות דת ונזקקים.[2]
חגיגות עיד אל-אדחא בירושלים, ספטמבר 2016. צילום: אתר החדשות Arab48
[1] בקוראן לא מוזכר שם הבן, אך הפרשנות המוסלמית הרווחת מייחסת את הסיפור לישמעאל. ייתכן כי הפרשנות נסמכת על ההבדל בהתנהגות הבן בקוראן לעומת התנהגותו במקרא ובמסורת היהודית: בעוד אימתו של יצחק בעת אירועי העקידה מהדהדת במדרש היהודי ("ופחד יצחק"), בקוראן אברהם מספר לבנו כי הוא חלם שעליו להקריבו לאל. הבן מפרש את החלום כציווי האל ומקבל זאת בשלוות נפש ("אם ירצה אללה, תמצא כי אני עומד בעוז רוח").
[2] לצורך הגדרת מונח זה, נעשה שימוש במקורות הבאים:
נסים דנה, 'חגים, מועדים ואתרים מקודשים', בתוך: נסים דנה [עורך], הדרוזים (רמת-גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1998), עמ' 90-75.
Eugen Mittwoch, 'Id al-Fitr', in: H.A.R Gibb [editor], Encyclopedia of Islam – New Edition, Vol. III (Leiden: E.J. Brill, 1986), pp. 1007-1008; Hava Lazarus-Yafeh, 'Muslim Festivals', in her Some Religious Aspects of Islam: A Collection of Articles (Leiden: E.J. Brill, 1981), pp. 38-47.
