מילה (ختان, תעתיק מילולי: חׅ'תַאן) – האסלאם מחייב למול את הבנים הנולדים עד הגיעם לגיל 13,[1] אך בדרך כלל טקס זה מתבצע עוד בגיל ינקות. ככל הנראה, שורשי המילה בחצי-האי ערב הטרום-אסלאמי.
המילה אינה מוזכרת בקוראן, אך מצוינת כחובה בספרי המסורת המוסלמיים (הסֻנָה) – שגורסים כי הנביא נולד נימול, וכי אברהם, אבי האמונה באל אחד, נימול בהיותו בן 80.[2]
על-פי ההלכה המוסלמית, רק גבר שנימול רשאי להתחתן, לשחוט בשר, ולהקיף את הכַּעְבָּה. יתרה מזאת, תפילת הערל אינה מתקבלת על-ידי אלוהים, משום שהמילה היא המאפשרת למוסלמי לעמוד בכללי הטהרה הנדרשים לתפילה.
באשר למילת נשים, הנקראת אף היא חׅ'תַאן, הדעות חלוקות בין חכמי ההלכה המוסלמים. מעטים רואים בה מעשה מחייב כמילת הבנים. יש הרואים בה מעשה המעלה את קרנה של האישה, אך אינו בגדר חובה, ויש הרואים בה מעשה שאינו תורם או גורע. ואכן, מילת נשים אינה רווחת בכל עולם האסלאם, אלא רק בחלקים מסוימים (בעיקר באפריקה ובדרום-מזרח אסיה).[3]
__________
[1] ישנה מחלוקת לגבי גיל המילה בין הזרמים השונים באסלאם, אך בימינו נתקבע 'עד גיל 13' כמוסכם על הרוב.
[2] צחיח אל-בח'ארי: אנביאא', פרק 8; צחיח מסלם: פצ'אאׅל, מסורת 151.
[3] לצורך הגדרת מונח זה, נעשה שימוש במקורות הבאים:
דבורה אמיר, דפנה מוסקוביץ', צאלח עלי סואעד ויעקב סכונפלד, לחיות בארץ הקודש, להכיר ולכבד: מעגלי הזמן בשלוש הדתות (תל אביב: מט"ח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 2006), עמ' 106; מירי שפר, אסלאם: מבוא קצר (תל אביב: הוצאת מפה ואוניברסיטת תל אביב, 2006), עמ' 56; חוה לצרוס-יפה, 'התפתחות התורה שבעל-פה וההלכה באסלאם', בתוך: חוה לצרוס-יפה [עורכת], פרקים בתולדות הערבים והאסלאם (בן-שמן: הוצאת מודן, 1967), עמ' 175-156.
Arnest Jan Wensinck, 'Khitan', in: H.A.R Gibb [editor], Encyclopedia of Islam – New Edition, Vol. V (Leiden: E.J. Brill, 1986), pp. 20-22.