בואו של תינוק לעולם מסמל בדת האסלאם פוריות והמשכיות. המאורע משולב בטקסים וריטואלים דתיים.
מיד לאחר לידת התינוק אומר אביו באוזנו הימנית את האַדַ'אן (أذان), הקריאה לתפילה,[1] ובאוזן שמאל את האִקַאמַה (اٍقامة), נוסח מקוצר של אותה הקריאה.[2] כך, עם היוולדו שומע התינוק את שני המשפטים המרכיבים את העדות (השַׁהַאדָה) המחייבת כל מוסלמי: ההצהרה על בלעדיות אללה, וההכרה בשליחותו האלוהית של מֻחמד.
חובה נוספת היא לערוך לרך הנולד טקס בשם תַחְנִיכּ (تحنيك, שמשמעותו המילולית תרגול, לימוד). האב, או אדם מאמין אחר, לועס תמר, ומכניס מעט ממנו לתוך פיו של
היילוד. מטרת הפעולה היא לחזק את שרירי הפה והלשון של התינוק ולהכין אותו ליניקה. אם אין תמרים, משתמשים במזון מתוק אחר. הטקס מסמל את התקווה שהתינוק יתפתח ובעתיד יוכל לאכול בכוחות עצמו.[3]
בשבוע הראשון לחייו, נחשב התינוק לפגיע במיוחד. לכן, בתום השבוע עורכים המאמינים טקס הנקרא "עקיקה" (عقيقة). הטקס כולל שחיטת כבש, שהיא מעשה סמלי של הקרבת קורבן, קריאת התינוק בשם, ובקשה מן האל שיגן עליו מפני אסונות ומפני השטן. הטקס מקושר לציווי האלוהי לאברהם להקריב את בנו ישמעאל, ולכך שאברהם צווה לבסוף לפדות את בנו באמצעות הקרבת בהמה.[4] יש הנוהגים גם לגזוז מעט משיערו של התינוק ולתת צדקה בכסף, כמשקל השיער שסופּר.[5]
______________________
[1] "אללה הוא הגדול ביותר. מעיד אני כי אין אל מלבד אלוהים, מעיד אני כי מֻחמד הוא שליחו של אלוהים. מהרו לתפילה, מהרו להצלחה, אלוהים הוא הגדול מכל. אין אלוהים מלבד אללה." מרבית חלקי הדקלום נאמרים פעמיים ברצף.
[2] האִקַאמַה זהה לאד'אן, אך מספר החזרות בה מופחת. היא נחתמת במשפט: "אכן הגיע הזמן לתפילה".
[3] ע"פ המסורת, שורשי המנהג מגיעים עד לנביא עצמו. אחד מבני לווייתו (הצחאבה) הגיע אליו עם תינוק בן יומו. הנביא הכניס לפיו תמר, הגיש לתינוק מתי-מעט ממנו, ולבסוף נתן לו שם – עבדאללה (עבד האל). מתוך: צחיח מֻסְלׅם, כִּתַאב אל-אַדָבּ, ספר 38, חדית' 1.
[4] קוראן, סורת אל-צאפאת (37, פרשת 'הערוכים'), פס' 108-99.
[5] לצורך הגדרת מונח זה, נעשה שימוש במקורות הבאים:
דבורה אמיר, דפנה מוסקוביץ', צאלח עלי סואעד ויעקב סכונפלד, לחיות בארץ הקודש, להכיר ולכבד: מעגלי הזמן בשלוש הדתות (תל אביב: מט"ח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 2006), עמ' 105-104; אורי רובין [תרגם והעיר], הקוראן (תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 2005), עמ' 367.
Abdul Ali Hamid [Selected and Translated], Moral Teachings of Islam: Prophetic Traditions from al-Adab al-Mufrad by Imam al-Bukhari (Walnut Creek*Lanham*New-York*Oxford: Altamira Press, 2003), p. 119.
