חרם אל-שריף (الحرم الشربف, תעתיק מדויק: אל-חרם א-שריף, תרגום: המתחם הקדוש והנאצל) – המתחם המקודש לאסלאם בארץ, והשלישי בחשיבותו בעולם המוסלמי (אחרי מסגד אלחראם במכה ומסגד הנביא במדינה). מקור קדושת הר הבית לאסלאם נובעת משניים: כיוון התפילה וליל אלאסראא' ואלמעראג' (الاسراء والمعراج, מסעו הלילי של מחמד ועלייתו השמימה).
בימיו המוקדמים של האסלאם, כיוון התפילה היה לירושלים (ולכן עד היום היא נקראת בערבית أولى القبلتين, כלומר הראשונה מבין שתי הקִבְּלות, כיווני התפילה). אולם, על-מנת להיבדל מן היהודים, הועברה כיוון התפילה לכּעבּה שבמכה. באשר למסעו הלילי של הנביא ועלייתו השמימה (ליל אל-אסראא' ואל-מעראג') מקובל לזהות את 'המסגד הקיצון' שמופיע בקוראן עם מסגד אל-אקצא על הר הבית.
מבחינה היסטורית, מאז חורבן בית המקדש השני (70 לספירה) ועד לכיבוש הערבי ב-638 – עמד הר הבית שומם וחרב. בשנים הראשונות לשלטון המוסלמי בירושלים, הוקם על ההר מסגד עץ, ככל הנראה במצוות הח'ליף כובש ירושלים, עמר אבן אל-ח'טאב. בשנת 691, הקים הח'ליף האומיי עבד אל-מלכ אבן-מרואן את כיפת הסלע ((قبة الصخرة, תעתיק מדויק: קֻבַּת א-צַחְ'רַה).
כיפת הסלע אשר בשנת 691 על-ידי הח'ליף עבד אל-מלכ. צילום: Andrew Shiva / Wikipedia /
המבנה, הנחשב עד היום לפאר האדריכלות המוסלמית, ניצב במקום שבו עמד כנראה בית המקדש, ונועד להגן על ה'סלע' המקודש שבמרכזו – אבן השתייה, שע"פ המסורת היהודית והמוסלמית הייתה אבן התשתית לייסוד העולם כולו. על פני הסלע נראים סדקים וחריצים שונים, שאחד מהם נחשב לסימן כף רגלו של מחמד. האחרים נחשבים כאלה של אדריס (בן דמותו של חנוך המקראי) ושל המלאך גבריאל.[1]
בנו ויורשו של עבד אל-מלכ, הח'ליף אל-וליד, בנה בשנת 705 את מסגד אל-אקצא בדרום הר הבית. מסגד מפואר זה מזוהה עם 'המסגד הקיצוני ביותר' הנזכר בפרשת אלמעראג', הוא מסע הלילה של מחמד, כמקום שעד אליו הגיע הנביא מחמד במסעו. זהו המסגד החשוב ביותר בארץ הר הבית ואחד המקודשים ביותר למוסלמים. המבנה נחרב ושופץ פעמים רבות לאורך השנים (בעיקר בשל רעידות אדמה).
מסגד אל-אקצא אשר נבנה על-ידי הח'ליף אל-וליד בשנת 705. צילום: Andrew Shiva / Wikipedia /
הר הבית עבר טלטלה עם הכיבוש הצלבני ב-1099: המתחם, שהיה אתר הקרב האחרון בירושלים, נפגע בקרבות. יתרה מזאת, הצלבנים הפכו את כיפת הסלע לכנסייה, שאותה כינו 'מקדש האדון' (Tempelum Domini) , והחליפו את הסהר שבראש הכיפה לצלב. למסגד אל-אקצא היה גורל דומה – הוא הפך למפקדת מסדר האבירים ונקרא 'היכל שלמה' (Tempelum Salomonis), ואבירי המסדר נקראו על-שמו, הטמפלרים. עם כיבוש ירושלים בידי צלאח א-דין, בשנת 1187, חזרו מבני הר הבית לשימוש מוסלמי והעיטורים הצלבניים הוסרו.
התקופה הממלוכית הצטיינה בפעילות בנייה רבה בשטח הר הבית ובסביבותיו. מבנים רבים הוקמו במהלכה, וכן נעשו פעולות בנייה ושיפוץ בכיפת הסלע. בתקופה העות'מאנית הוחלף הציפוי החיצוני של כפת הסלע באריחי קרמיקה ונוספו מבנים בהר הבית. השנים האחרונות עמדו אף הן בסימן התחדשות מאסיבית בהר – בשנות ה-90' תרם המלך הירדני, חוסיין, לוחות דקים העשויים זהב טהור, לשם הציפוי החיצוני של הכיפה; ובעשור הראשון של שנות ה-2000, ביצע הווקף המוסלמי עבודות הרחבה ושיפוץ של מסגד אל-אקצא וסביבתו.[2]
אל-חרם אל-שריף ממעוף הציפור. מסגד אל-אקצא מדרום, כיפת הסלע מצפון. צילום: Andrew Shiva / Wikipedia /
_____________________
[1] טעות נפוצה היא לקרוא לכיפת הסלע 'מסגד עמר', אך הדבר בטעות יסודו. המבנה כלל אינו מסגד או בית תפילה מסוג כלשהו.
[2] לצורך הגדרת מונח זה, נעשה שימוש במקורות הבאים:
'הר הבית', בתוך: אלונה ורדי [עורכת], מדריך ישראל החדש: ירושלים, כרך 12 (ירושלים: כתר, 2001), עמ' 163-136;
גונן, 'על קברים עתיקים ומקומות קדושים', קתדרה, גיליון 34 (ינואר 1984), עמ' 14-3.
Oleg Grabar, 'Kubbat al-Sakhra' and 'al-Masjid al-Aqsa', in: Encyclopedia of Islam – Online Version. Links:
http://referenceworks.brillonline.com/entries/encyclopaedia-of-islam-2/kubbat-al-sakhra-COM_0533?s.num=0&s.rows=20&s.mode=DEFAULT&s.f.s2_parent=encyclopaedia-of-islam-2&s.start=0&s.q=q%28kubbat+al+sakhra%29; http://referenceworks.brillonline.com/entries/encyclopaedia-of-islam-2/al-masdjid-al-aksa-SIM_4998?s.num=0&s.f.s2_parent=s.f.book.encyclopaedia-of-islam-2&s.q=al+aqsa.
נדגם מהאינטרנט בתאריך 27/03/2018.
