מערת המכפלה (الحرم الابراهيمي, الحرم الخليل תעתיק מדויק: אלחרם אלאבראהימי, אלחרם אלח'ליל, תרגום: המקום הקדוש של אברהם) – מן המקומות המקודשים ביותר בארץ. על-פי ספר בראשית, שלושה דורות של אבות האומה נקברו במערה – אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ויעקב ולאה.[1] במשך הדורות המסורת האגדית הוסיפה לשורת הנקברים במערה דמויות אחרות, ובכך האדירה את קדושתה. על-פי מקורות שונים בתלמוד, קבורים בה אדם הראשון וחוה אשתו;[2] הספרים החיצוניים מציינים כי נקברו בה גם עצמות בני-יעקב שהועלו ממצרים;[3] ספרות האגדה מוסיפה לקהילת הנקברים גם את משה וצפורה אשתו;[4] ואילו ספר הזוהר – שקובע את מקומה של המערה סמוך לגן-העדן – רואה בה את הפתח בו תיכנסנה אליו נשמות הצדיקים.[5]
קברם של אברהם ושרה. תמונה מאת Ericstoltz at English Wikipedia – Transferred from en.wikipedia to Commons by Xcx using Commons Helper., CC BY-SA 2.5,
הקשר המוסלמי למערת המכפלה נשען על דמותו של איבראהים, המכונה באסלאם 'ח'ליל אללה' (ידיד האל). לאברהם מקום של כבוד במסורת המוסלמית, והוא נחשב לראשון המאמינים בייחוד האל (ה'חניף', המונותאיסט הראשון) – כך למשל, הקוראן מספר על התנגדותו העזה לעבודת-האלילים של סביבתו, וניתוץ פסליהם וצלמיהם.[6] עוד מוסיף הקוראן כי אברהם ובנו אסמאעיל (ישמעאל) הם שהקימו את הכעבה (מקום הפולחן הקדוש ביותר למוסלמים).[7] לכן, עם הופעת האסלאם, טענו שליחיו כל העת כי הם באו לחדש את דת אברהם האמתית.
תולדותיה ההיסטוריים של מערת המכפלה הינם, בזעיר-אנפין, תולדותיה של ארץ הקודש. רבים היו כובשיה, כשכל דת השאירה את חותמה במתחם:
בימי בית שני, בנה הורדוס את המבנה המונומנטאלי מעל מתחם הקברים; בתקופה הביזאנטית נבנה פנים המתחם בפעם הראשונה והוקמה בו כנסייה; במאה ה-7, עם הכיבוש הערבי, הפכה הכנסייה למסגד, והמוסלמים עשו כמיטב יכולתם לפאר את המבנה בשיפוץ המצבות והוספת עיטורים; מאוחר יותר, עם הכיבוש הצלבני במאות ה-11 וה-12, שופץ המתחם שוב, ע"פ מאפייני הבנייה הצלבנית (ריבוי קמרונות וקשתות); במאה ה-13, שליטה החדש של הארץ, הסולטאן הממלוכי ביבארס, פרסם צו האוסר כניסת לא-מוסלמים למתחם – דבר שנמשך עד למלחמת 1967 (להוציא מקרים ייחודיים).
מערת המכפלה/אל-חרם אל-אבראהימי בשנות ה-20. צילום מאת PALÄSTINA und dad OSTOJORDANLAND (Julius Hoffmann, Stuttgart, 1925)
שנתיים לאחר כיבוש הגדה המערבית על-ידי ישראל, נפתחו שערי המקום גם ליהודים, בהגבלות מסוימות (שנעלמו בהדרגה). בעקבות טבח מערת המכפלה ב-1994, בו נרצחו 29 מתפללים מוסלמים בידי היהודי ברוך גולדשטיין, הוחלט כי המתחם יחולק לשני חלקים נפרדים – יהודי ומוסלמי. עוד הוחלט כי יהיו 10 ימים בשנה בהם תותר כניסת מתפללים יהודים בלבד, ו-10 ימים אחרים בהם תותר כניסת מוסלמים לבדם – בהתאם לציוני החגים (כך למשל, המתחם מוקדש למוסלמים בימי השישי של הרמצ'אן, בחג ה'מַוְלׅד', בליל אלאסראא ואלמעראג', ועוד).[8]
מערת המכפלה, 2010. תמונה מאת Ooman – Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=11558569
________________
[1] בראשית, פרק כ"ג, פס' ח'-י"ט; פרק מ"ט, פס' כ"ט-ל"א; פרק נ', פס' ה'-י"ג.
[2] בבלי, עירובין, נ"ג: ע"א; סוטה, י"ג: ע"א.
[3] ספר היובלים, פרק מ"ו, פס' ט'; צוואת השבטים: צוואת ראובן, פרק ז', פס' ב'; צוואת לוי, פרק י"ט, פס' ה'; צוואת יהודה, פרק כ"ו, פס' ד'.
[4]ילקוט ראובני, פרשת 'וזו הברכה'.
[5] זהר, בראשית חיא-חיב; לך לך, צ"ה.
[6]הקוראן, סורת אל-אנביאא' (פרשה 21, 'הנביאים'), פס' 69-52. יש כאן יותר מהדהוד של מסורות ספרות המדרש והאגדה. השווה למשל עם בראשית רבה, פרשה ל"ח.
[7]הקוראן, סורת אל-בקרה (פרשה 2, 'הפּרה'), פס' 130; סורת אל-עמְראן (פרשה, 3, 'בית עמרם'), פס' 91; סורת אׅבְּראהים (פרשה 14, 'אברהם'), פס' 42-38.
[8] לצורך הגדרת מונח זה, נעשה שימוש במקורות הבאים:
'חברון', בתוך: ספי בן-יוסף [עורך], מדריך ישראל החדש: הרי יהודה, כרך 11 (ירושלים: כתר, 2001), עמ' 144-127; רבקה גונן, 'על קברים עתיקים ומקומות קדושים', קתדרה, גיליון 34 (ינואר 1984), עמ' 14-3; אברהם כהנא, הספרים החיצוניים לתורה, נביאים וכתובים, כרכים א'+ב' (תל אביב: מסדה, 1956); אורי רובין [תרגם והעיר], הקוראן (תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 2005), עמ' 65-2, 209-205, 269-261.
Rudi Paret, 'Ibrahim', in:Encyclopedia of Islam – Online. Link:
נדגם מהאינטרנט בתאריך 27/03/2018.
