אַחְמַדׅיָה (احمدية) – כיתה באסלאם שנוסדה בסוף המאה ה-19, בחבל פנג'אב בהודו, ונקראת על שם מייסדה, מירזא ע'ולאם אחמד אל-קדיאני. ב-1875, בהיותו כבן 40, הכריז על עצמו ע'ולאם אחמד כמשיח (מַהְדׅי), אשר אללה הטיל עליו לחדש את פני האסלאם ולהחזיר עטרה ליושנה. ע'ולאם אחמד החל מקבץ סביבו עדת מאמינים, שנמשכו לכוחו המאגי ולנבואותיו. הוכחה 'ניצחת' לתכונותיו המשיחיות ניתנה בחודש הרמצ'אן ב-1894, עת התרחשו ליקוי-חמה וליקוי-לבנה בסמיכות. שהרי, לפי המסורת האסלאמית, אותות שמיים כאלה יבשרו על הופעת המהדי.
אולם, בניגוד למהדי של הזרמים המרכזיים באסלאם, שליחותו של אחמד הינה שליחות-של-שלום. הוא גרס כי על האסלאם להיות מופץ בדרכי נועם, ושלל לחלוטין את מלחמת הקודש (ׅגׅ'הַאד). יתרה על כן, האחמדיה טוענת כי ע'ולאם אחמד היה 'חותם הנביאים' (ולא מֻחמד), וכי אמונתה הינה חובקת עולם ומיועדת אף לנוצרים ולהינדואיסטים. למרות כל אלה, האחמדים – הפזורים כיום ברחבי העולם, מהודו דרך המזה"ת ואירופה ועד לארה"ב – נחשבים למוסלמים. אמנם, הממסד האורתודכסי דחק כת זו לשולי האמונה, אך לא הכריז עליה ככפירה (בניגוד לבהאים, למשל).
בישראל ישנה קהילה אחמדית קטנה, המרוכזת רובה ככולה בשכונת כבאביר בחיפה. שורשי הקהילה חוזרים עד לשנת 1928, עת עקרו שליחי האחמדים מסוריה לארץ-ישראל, עקב רדיפות המקומיים, וקבעו את 'מרכז המשלחת האחמדית למזרח-התיכון' בחיפה. בני הכפר כבאביר, אז כפר קטן בשיפולי הכרמל, קלטו את השליחים וקיבלו על עצמם את האמונה האחמדית. היום, נמצא בכבאביר בית התפילה האחמדי היחיד בישראל – מסגד 'אדוננו מחמוד' (سيدنا محمود), על-שם בנו של ע'ולאם אחמד, שהיה למנהיג התנועה אחריו.[1]
מסגד האחמדים בשכונת כבאביר, חיפה. צילום: גבריאל קונפינו, אתר חי פה
______________
[1] לצורך הגדרת מונח זה, נעשה שימוש במקורות הבאים:
יצחק גולדציהר, הרצאות על האסלאם (ירושלים: מוסד ביאליק, 1951), עמ' 210-209; יוסי בן-ארצי, 'האחמדים ומרכזם בכבביר', אריאל, גיליון 39-37 (מרץ 1985), עמ' 144-141.
Mirza Bashir-Ud-Din Mahnud Ahmad, Invitation to Ahmadiyyat (London: Islam International Publications, 1997).