צופים

צוּפׅיוּת (تصوؔف) – תנועת החסידוּת והמיסטיקה המוסלמית, המבכּרת את יסוד אהבת האל והכוונה שבאמונה, על פני ההלכה. ראשיתה של הצופיות במאה התשיעית, עת נפגשו הכובשים הערביים עם דתות המזרח (דת זרתוסטרא, בודהיזם, הינדואיזם) והמערב (הנצרות וכתבי הפילוסופיה היוונית). תנועה זו דגלה בראשיתה בבפּרישׁוּת, חיי פשטות וצנע – כפי שמעיד שמה, שמקורו כנראה בלבוש הצמר הגס והפשוט שלבשו חסידיה ('צוף').[1]

הצופיות הייתה ועודנה תפישת עולם חובקת כל, אשר משתנה תדירות בין מקום למשנהו ובין תקופה לאחריתה. אולם, היסוד המשותף לכלל הצופים הינו ה'טַריקָה' (طريقة) – הדרך בה המאמין חייב לפסוע על-מנת לזקק את אמונתו לאל ולהפכה לאהבה טהורה. דרך זו מתוארת כדרך רבת שלבים ומאמצים, שמטרתה לקרב את המאמין לאלוהיו. היא כוללת התבודדות, חיי עוני והסתפקות במועט, התבוננות פנימית, הכרת תודה לאל, ואף הרגשת פחד, יראה ושפלות-רוח (למול הבורא הכול-יכול).

עיקרי האמונה הצופית, כפי שבאים לידי ביטוי בטַריקָה, כוללים:

תַוַכֻּל (توكل) – ביטחון מוחלט באל. עיקרון זה מגיע עד לכדי קיצוניות של שלילת הבחירה של האדם, וכניעה מוחלטת לרצון האל. כך למשל, רבים הצופים שלא עבדו למחייתם, אלא סמכו פרנסתם על האל שישפיע עליהם מטובו.

מַחַבַּה (محبة) – אהבת האל. בדימויי האהבה מבקשים הצופים לתאר את כמיהתם העזה לאל. כך למשל, רָאבּׅעַה אל-עַדַוׅיַה בת המאה השמינית, מי שנחשבת לראשונה שהביעה עיקרון זה בצורה פיוטית-נשית, מתוארת כמי שאהבתה לאל הייתה כה גדולה, עד שלא נשאר מקום בליבה לאהבת אדם. כותבים מאוחרים יותר מתארים את הרגשתם כשכרות-אהבה, ומדמים עצמם לפרפר השואף כל ימיו אל אור הנר – כדי למצוא בו את אובדנו.

מַעְרׅפַה (معرفة) – הכרת האל וידיעתו. יש המקצינים יסוד זה, ומבקשים להיפטר מקליפתם הגשמית (גוף האדם), על מנת להגיע להכרה שלמה ולהבנת האלוהות.

 

לצופיות נודעה השפעה רבה בתוך האסלאם. במאה העשירית כבר הפכה לתנועת המונים, והחל מן המאה ה-12 החלו לקום מסדרים ומנזרים. המסדר נקרא 'טריקה' (רבים: טֻרֻק), ולרוב ייקרא בשם מייסדו (למשל טריקת אל-קאדריה, ע"ש עבד אל-קאדר אל-ג'ילאני). מרכזם של מסדרים אלו הוא המנזר, הנקרא בערבית זָאוׅיַה (זווית, תא) או רׅבָּאט (תחנת משמר), וחבר המסדר ייקרא לרוב בשם דַרְוִישׁ (מילה פרסית המציינת קבצן, מתדפק על הדלתות).

בישראל ישנם מספר מסדרים צופים. הגדול שבהם הוא המסדר השאד'לי, הקרוי על-שם אחמד אל-שאד'לי, צופי בן המאה ה-13. נאמניו הפיצו את תורתו ברחבי צפון אפריקה והמזרח-התיכון – ואגב כך הגיעה גם לארץ-ישראל. במחצית השנייה של המאה ה-19, קיבל מסדר זה חיזוק בדמות עלי נור א-דין אל-יָשְׁרוּטׅי, צופי יליד תוניס. הלה הגיע לארץ ב-1849 במצוות יונה הנביא (יונס באסלאם), שנגלה לו בחלומו. בתחילה, הקים אל-ישרוטי זאויה בתרשיחא, ומאוחר יותר עבר לעכו והקים שם את המנזר הנושא את שמו (הזאויה ממוקמת בתוך חומות העיר העתיקה, בסמוך ל'מסגד המגדל'). מלבד המסדרים השאד'לים – הנמצאים בעכו, בתרשיחא ובאום אל-פחם – בארץ ישנם מסדרים צופים נוספים: המסדר הקאדרי, שמאמיניו נמצאים בסכנין וברמלה; המסדר החילוותי, שלו יש מרכז, בית ספר ואף מכללה בבאקה אל-ע'רביה; המסדר הריפאעי שמרכזו באום אל-פחם; והמסדר הנקשבנדי בירושלים.[2]

לקריאה נוספת (ותמונות) אודות המסדר השאד'לי בעכו, ראו את כתבתו של זאב בן-אריה באתר מסע אחר.

 

____________

[1] הצופים עצמם דורשים שם זה בצורות שונות ובמיוחד מלשון 'צפא' – טהרה.

[2] לצורך הגדרת מונח זה, נעשה שימוש במקורות הבאים:

יצחק גולדציהר, הרצאות על האסלאם (ירושלים: מוסד ביאליק, 1951), עמ' 136-100; נחמיה לבציון, 'חסידות ומיסטיקה', בתוך: חוה לצרוס-יפה [עורכת], פרקים בתולדות הערבים והאסלאם (בן-שמן: הוצאת מודן, 1967), עמ' 332-316; זאב בן אריה, זאויה: סיפורו של מסדר סופי שאזליה יאשרוטיה בישראל (ירושלים: אריאל, 2011); זאב בן אריה ורסאן מנסארה, אור על גבי אור: מסע בעקבות הסופים (ענבר: הוצאת ענבר אירוח כפרי, 2006).

John O. Hunwick, 'Tasawwuf', in: H.A.R Gibb [editor], Encyclopedia of Islam – New Edition, Vol. X (Leiden: E.J. Brill, 2000), pp. 313-340;

 

Rossing Center logo

עוד על האסלאם

Rossing Center logo
סוגים שונים של כיסויי ראש

על פי השריעה (الشريعة), ההלכה המוסלמית, על אישה מאמינה ללבוש כיסויי ראש מהגיעה לגיל בגרות, בנוכחות גברים מבוגרים שאינם מבני משפחתה, זאת, בשונה מהמסורות היהודית …

קרא עוד
ראיון עם ג'נה חטיב: פמניזם וכיסויי ראש

אקטיביסטית פוליטית, מוסלמית עוטה חיג'ב, סטודנטית לתואר שני בבר אילן, ואישה פמניסטית כל אלו זהויות הנמצאות בתוך ג'נה חטיב. ג'נה, בת 24 מג'לג'וליה, בוגרת תואר …

קרא עוד
מולד אל-נבי

מַוְלִד א-נבי (مولد النبي, תעתיק מדויק: מַוְלִד אל-נַבִּי) – חג לידת הנביא, המצוין ביום ה-12 בחודש רַאבִּע אל-אָוַל ('האביב הראשון'), החודש השלישי בלוח השנה המוסלמי.[1] …

קרא עוד
עיד אל-פטר

עיד אל-פׅטְר (عيد الفطر) – חג שבירת הצום, מכונה גם 'החג הקטן'. חג מוסלמי הנחגג ביום הראשון בחודש שָׁוַּאל (החודש העשירי בלוח השנה המוסלמי), ונמשך …

קרא עוד
Eid Al Adha
עיד אל-אדחא

עיד אל-אדחא (عيد الاضحى, תעתיק מדויק: עיד אל-אַצְ'חא) – חג הקורבן, מכונה גם 'החג הגדול'. חג מוסלמי הנחגג ביום העשירי בחודש ד'ו אל-חג'ה (החודש השנים-עשר בלוח השנה המוסלמי), ונמשך ארבעה ימים. חג זה מציין את סיום מצוות החג', העלייה לרגל למֵכּה, ובו המאמינים מקריבים קורבן לאללה. אלו החוגגים את החג בביתם מקיימים טקס דומה הנהוג באותו היום במכה, שסִדרו: תַסְמִיָה (אמירת המשפט "בשם אללה הרחמן והרחום"), תפילה על הנביא (צלאת עלא אל-נבי), פנייה לעבר הקׅבְּלָה (כיוון התפילה, הפונה אל עבר הכעבה, האבן הקדושה במכה), אמירת תַכְּבּׅיר ("אללה הוא הגדול ביותר"), ולבסוף זבח הקורבן.

קרא עוד
הנביא מחמד

הנביא מֻחמד (النبي محمد, שם מלא: מֻחמד אִבְּן עבְּדאללה אִבְּן-עַבְּד אל-מֻטַּלִבּ אִבְּן-הַאשִם) – מייסד דת האסלאם. במסורת המוסלמית, נחשב לאחרון הנביאים עלי אדמות, ולחשוב שבהם. …

קרא עוד
סונה ושיעה

סֻנָה ושִׁיעָה – שני הזרמים העיקריים באסלאם, שנפרדו במאות הראשונות לקיומה של הדת, והתפתחו על יסוד המאבק ביניהן.   הסֻנָה הזרם המרכזי באסלאם, עליו נמנים …

קרא עוד
לידה

בואו של תינוק לעולם מסמל בדת האסלאם פוריות והמשכיות. המאורע משולב בטקסים וריטואלים דתיים. מיד לאחר לידת התינוק אומר אביו באוזנו הימנית את האַדַ'אן (أذان), …

קרא עוד
מילה

מילה (ختان, תעתיק מילולי: חׅ'תַאן) – האסלאם מחייב למול את הבנים הנולדים עד הגיעם לגיל 13,[1] אך בדרך כלל טקס זה מתבצע עוד בגיל ינקות. ככל …

קרא עוד
נישואין

נישואין – לפי תפישת האסלאם, הנישואין הם חסד מאלוהים, וניתן למצוא בקוראן פסוקים המעודדים את בני האדם להתחתן ולהקים משפחה: "אחד מאותותיו הוא שצר לכם …

קרא עוד
אל-חג'

העלייה לרגל (الحجّ, תעתיק מדויק: אל-חג') – עלייה לרגל למקומות הקדושים במכה. אחת מחמש מצוות היסוד באסלאם, המחייבת כל מוסלמי מאמין (בתנאי שהוא בריא וידו …

קרא עוד
קבורה ואבל

עם מותו של אדם, מחויבים בני משפחתו לקבור אותו במהירות האפשרית. כך למשל, אם הנפטר הלך לעולמו בעת מצוות החג' (העלייה לרגל למכה) – הוא …

קרא עוד
רמדאן

צום הרמדאן (رمضان, תעתיק מדויק: רמצ'אן) – הצום העיקרי באסלאם, אחת מחמש מצוות היסוד של האסלאם. על-פי המסורת, בחודש הרמדאן קיבל הנביא את ההתגלות הראשונה …

קרא עוד
אחמדים

אַחְמַדׅיָה (احمدية) – כיתה באסלאם שנוסדה בסוף המאה ה-19, בחבל פנג'אב בהודו, ונקראת על שם מייסדה, מירזא ע'ולאם אחמד אל-קדיאני. ב-1875, בהיותו כבן 40, הכריז …

קרא עוד
צופים

צוּפׅיוּת (تصوؔف) – תנועת החסידוּת והמיסטיקה המוסלמית, המבכּרת את יסוד אהבת האל והכוונה שבאמונה, על פני ההלכה. ראשיתה של הצופיות במאה התשיעית, עת נפגשו הכובשים …

קרא עוד
צ'רקסים

הצ'רקסים הם עם קווקזי-מוסלמי המורכב מ-12 שבטים, המתגורר בעיקר בצפון הקווקז שברוסיה, בתורכיה ובמספרים קטנים יותר בשאר חלקי המזרח-התיכון. בישראל ישנה קהילה קטנה של צ'רקסים, …

קרא עוד
בדווים

בדווים (بدو) קבוצה אתנית שבעיקרה כוללת ערבים נוודים או נוודים למחצה, המאמינים בדת האסלאם. תפוצתם בחגורת המדבריות של אזור המזרח-התיכון – ממדבר סהרה לחופי האוקיינוס …

קרא עוד
אל-אסראא' ואל-מעראג'

אל-אסראא' ואל-מעראג' (الاسراء والمعراج, תעתיק מדויק: אלאסראא' ואלמעראג') – המסע הלילי והעלייה לשמיים של מֻחמד. ע"פ המסורת המוסלמית, בלילה זה המלאך גבריאל הסיע את הנביא …

קרא עוד
ארץ הקודש תחת האסלאם

ארץ הקודש תחת האסלאם האימפריה המוסלמית שלטה בארץ הקודש כ-1,300 שנה – החל מכיבושי הערבים במאה השביעית, ועד לגירוש העות'מאנים בידי הבריטים בתום מלחמת העולם …

קרא עוד
חרם אל-שריף

חרם אל-שריף (الحرم الشربف, תעתיק מדויק: אל-חרם א-שריף, תרגום: המתחם הקדוש והנאצל) – המתחם המקודש לאסלאם בארץ, והשלישי בחשיבותו בעולם המוסלמי (אחרי מסגד אלחראם במכה …

קרא עוד
קבר דוד

קבר דוד (مكام النبي داؤود) – מתחם עתיק ומכלול של מבנים השוכן בהר ציון, בסמוך לעיר העתיקה בירושלים. מבנה הקבר מזוהה במסורת הנוצרית, היהודית והמוסלמית …

קרא עוד
אל-חרם אל-אבראהימי (מערת המכפלה)

מערת המכפלה (الحرم الابراهيمي, الحرم الخليل תעתיק מדויק: אלחרם אלאבראהימי, אלחרם אלח'ליל, תרגום: המקום הקדוש של אברהם) – מן המקומות המקודשים ביותר בארץ. על-פי ספר …

קרא עוד
מסגד בלאל (קבר רחל)

מסג'ד בלאל בן-רבאח, או קבר רחל (مسجد بلال بن رباح , قبة راحيل)- מבנה כיפתי מצפון לבית-לחם, על אם הדרך מירושלים. זיהוי האתר כמקום קבורתה של רחל אשת-יעקב …

קרא עוד
נבי מוסא

נבי מוסא (نبي موسى) – מבנה רב כיפות הנמצא כשבעה ק"מ מדרום-מערב ליריחו, על אם הדרך המובילה לירושלים. המסורת המוסלמית מזהה כאן – לצד מקומות …

קרא עוד
המסגד הלבן

המסגד הלבן (الجامع الابيض) ברמלה – שרידי מבנה מפואר בעל מתאר מרובע, ולצדו מינרט[1] מרשים. המסגד נקרא גם 'מסגד ארבעים הלוחמים' (جامع اربعين المغازي), ע"ש …

קרא עוד
מסגד אל-ג'זאר

מסגד אלג'זאר (جامع الجزار) בעכו – המסגד המרכזי של עכו, שנבנה ב-1781 בידי אחמד אל-ג'זאר פאשה,[1] מושל צפון ארץ-ישראל מטעם האימפריה העות'מאנית. נקרא גם 'מסגד …

קרא עוד
גלילה למעלה