הנביא מחמד

הנביא מֻחמד (النبي محمد, שם מלא: מֻחמד אִבְּן עבְּדאללה אִבְּן-עַבְּד אל-מֻטַּלִבּ אִבְּן-הַאשִם) – מייסד דת האסלאם. במסורת המוסלמית, נחשב לאחרון הנביאים עלי אדמות, ולחשוב שבהם.

מֻחמד נולד בשנת 570 בעיר מֵכַּה שבאזור החִג'אז, למשפחת הַאשִם משבט קֻרַיש. אביו נפטר לפני שנולד, ואמו נפטרה בהיותו בן שש. בשנות העשרים לחייו החל לעבוד כמוביל שיירות סחר, והועסק כמנהל-עסקים אצל חַ'דיגַ'ה, אלמנה עשירה בת השבט. כעבור זמן מה השניים נישאו.[1]

בשנת 610 לערך, בהיותו כבן 40, יצא מחמד להתבודד בהר חירא, הסמוך למכה. באותו הלילה (הנקרא מאז לילת אל-קדר, ליל הגורל) נגלה אליו המלאך ג'יבריל שציווה:

קרא! קרא בשם אלוהיך אשר ברא,

ברא את האדם מקריש-דם!

קרא, כי אלוהיך הוא הנדיב ביותר,

אשר לימד (את האדם לכתוב) בקולמוס,

לימד את האדם את אשר לא ידע. [2]

 

בשנה שלאחר ההתגלות הראשונה החל מֻחמד להפיץ את בשורתו ברבים, וקרא לבריות להכיר בתפארתו של אללה ולהתפלל אליו. האדם הראשון שהאמין בבשורתו הייתה אשתו חַ'דיגַ'ה, ואחריה הצטרפו אליו אחדים מבני משפחתו הקרובים ביותר. אט-אט נקבצה סביבו עדת מאמינים (אל-צחאבה, בני לוויתו), אשר תיעדו את כל היוצא מפיו (במה שמאוחר יותר ייהפך לספר הקוראן). אולם, גורמים שמרניים במכה לא ששו לקבל עליהם את הדת החדשה. הם חששו מפגיעה במעמדה הדתי-כלכלי של העיר, ששימשה בעת ההיא כמרכז לפולחן אלילים של בני האזור.[3] המתח בין תושבי מכה והמאמינים החדשים עלה וירד חליפות, עד שבשנת 622 עזב מחמד עם עדת מאמיניו לעיר יַתְ'רִבּ, במה שייקרא לעתיד הִגְ'רָה (הגירה). המסורת המוסלמית רואה בשנה זו את ייסוד דת האסלאם, ולוח השנה האסלאמי מחשיבה כשנת האפס.

מכל מקום, שני השבטים הגדולים ביַתְ'רִבּ, אַוְּס וחַ'זְרַג', היו שרויים במלחמה עקובה מדם מזה מספר שנים, וחיפשו מתווך הוגן על-מנת לשים קץ לסכסוך. הם פנו למחמד, שהתנה את הסכמתו בכך שאנשי המקום יקבלוהו כמנהיג אזרחי ודתי כאחד. האחרונים ניאותו. מעתה, הפכה יַתְ'רִבּ  לאל-מַדינה (העיר). בשנים הראשונות להיותו במַדינה, יזם מחמד שורת הסכמים בין המהגרים לבין המקומיים, שנקראים עַהְד אל-אֻמַּה (חוזה האומה). אלו ביצרו את מעמדו כמנהיג וכבורר, והפכו את כלל התושבים לעדת מאמינים מלוכדת, שקשרי חבריה עולים על קשריהם הקודמים.[4]

ברם, מֻחמד הבין כי לא יוכל להפיץ את אמונתו בקרב כלל תושבי החׅג'אז, כל עוד בני קֻרַיש – על חוזקם הצבאי ויוקרתם הכלכלית-דתית – ממשיכים בהתנגדותם. לכן, הוא פעל כל העת להחליש את מֵכַּה ותקף את שיירות-המסחר שיצאו אל ומן העיר. בשנת 628, לאחר כמה התנגשויות צבאיות בין צבא מחמד לצבא מכה, נחתם הסכם הפסקת-אש לעשר שנים (הסכם חֻ'ַדיְבּׅיַה). אולם, כבר לאחר שנתיים יצא מחמד בראש צבא של 10,000 מאמינים וכבש את מכה. הוא טיהר את הכּעְבָּה (המקדש האזורי) מאלילים, וקבע אותה כמרכז הפולחן המוסלמי. רוב תושבי העיר התאסלמו. המתנגדים המועטים הוצאו להורג. עתה, משהסיר מֻחמד את ההתנגדות המשמעותית האחרונה לשלטונו, יכול היה להרחיב את השפעתו בקרב כל בני האזור. ואכן, בשנתיים הבאות התאסלמו כמעט כל תושבי חצי האי – מי בדרכי שלום ומי בחרב – והצטרפו לדת החדשה.

הנביא מת בשנת 632. על-פי המסורת הסונית הוא לא מינה יורש, אך חבר-מרעיו מימי ההִגְ'רָה (הצחאבה) הצליחו להגיע להסכמה על המחליף (ח'ליף). הישגיו של מחמד בעשר השנים האחרונות לחייו, מימי ההִגְ'רָה ועד למותו, מרשימים בכל קנה מידה. הוא ייסד דת חדשה שעתידה הייתה להשתלט על האזור ולשנות את העולם כפי שהיה קיים עד לבואה. אמנם, לאחר מותו היו מעט 'חריקות' וכמה שבטים ביטלו את התאסלמותם, אך התשתית הדתית והמדינית האיתנה שהשאיר אחריו הנביא – הקלה על ממשיכיו להחזיר את המאמינים לחיק האסלאם, להפיץ את בשורתו ולהפוך את הדת החדשה לאימפריה עולמית.[5]

 

 

[1] יש לציין כי למחמד היו מעל עשר נשים במהלך חייו, אך תמיד שמר אמונים לח'דיג'ה אשתו הראשונה, ורק לאחר מותה נישא לאחרות.

[2] אלו הם הפסוקים הפתוחים את סורת אל-עלק (קריש-הדם), פרשה מס' 96 בקוראן.

[3] בתקופת הגַ'אהִלִיה (הבּוֹרוּת) הטרום-אסלאמית, השבטים הערבים בחג'אז עבדו מספר אלוהויות. המקדש המרכזי היה במכה, בתוך הכעבה, ואנשי האזור היו עולים אליה בימי שישי לשם ביצוע הפולחן. בימים אלו סוחרי מכה היו מקימים דוכנים ומוכרים את מרכולתם לעוברים ושבים.

[4] מלבד שני השבטים הערביים שהוזכרו, היו במדינה שלושה שבטים קטנים ממוצא יהודי: בּנוּ קֻרַיְטַ'ה, בּנוּ קיְנֻקַאע ובנו נַצׅ'יר. הללו סירבו להתאסלם ואתגרו את מנהיגותו הדתית של מֻחמד. אמנם, בחוזה האומה נכתב כי השלושה הם שותפים שווים למוסלמים בניהול ענייני העיר, אך עם הזמן ומשלא הצליח לשכנעם לקבל את משנתו – פעל הנביא להדירם ולבסוף אף גירשם מן העיר.

[5] לצורך הגדרת מושג זה, נעשה שימוש במקורות הבאים:

היו קנדי, מֻחמד והח'ליפות: המזרח התיכון המוסלמי במאות השישית-האחת עשרה (ירושלים ובאר שבע: מוסד ביאליק ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2001), עמ' 45-1; קלוד כאהן, האיסלאם: מלידתו עד תחילת האימפריה העות'מאנית (תל אביב: דביר, 1995), עמ' 41-19; שלמה דב גויטיין, 'מוחמד', בתוך: חוה  לצרוס-יפה [עורכת], פרקים בתולדות הערבים והאסלאם (בן-שמן: הוצאת מודן, 1967), עמ' 81-27.

Trude Ehlert, 'Muhammad', in: H.A.R Gibb [editor], Encyclopedia of Islam – New Edition, Vol. VI (Leiden: E.J. Brill, 1993), pp. 360-387.

Rossing Center logo

עוד על האסלאם

Rossing Center logo
סוגים שונים של כיסויי ראש

על פי השריעה (الشريعة), ההלכה המוסלמית, על אישה מאמינה ללבוש כיסויי ראש מהגיעה לגיל בגרות, בנוכחות גברים מבוגרים שאינם מבני משפחתה, זאת, בשונה מהמסורות היהודית …

קרא עוד
ראיון עם ג'נה חטיב: פמניזם וכיסויי ראש

אקטיביסטית פוליטית, מוסלמית עוטה חיג'ב, סטודנטית לתואר שני בבר אילן, ואישה פמניסטית כל אלו זהויות הנמצאות בתוך ג'נה חטיב. ג'נה, בת 24 מג'לג'וליה, בוגרת תואר …

קרא עוד
מולד אל-נבי

מַוְלִד א-נבי (مولد النبي, תעתיק מדויק: מַוְלִד אל-נַבִּי) – חג לידת הנביא, המצוין ביום ה-12 בחודש רַאבִּע אל-אָוַל ('האביב הראשון'), החודש השלישי בלוח השנה המוסלמי.[1] …

קרא עוד
עיד אל-פטר

עיד אל-פׅטְר (عيد الفطر) – חג שבירת הצום, מכונה גם 'החג הקטן'. חג מוסלמי הנחגג ביום הראשון בחודש שָׁוַּאל (החודש העשירי בלוח השנה המוסלמי), ונמשך …

קרא עוד
Eid Al Adha
עיד אל-אדחא

עיד אל-אדחא (عيد الاضحى, תעתיק מדויק: עיד אל-אַצְ'חא) – חג הקורבן, מכונה גם 'החג הגדול'. חג מוסלמי הנחגג ביום העשירי בחודש ד'ו אל-חג'ה (החודש השנים-עשר בלוח השנה המוסלמי), ונמשך ארבעה ימים. חג זה מציין את סיום מצוות החג', העלייה לרגל למֵכּה, ובו המאמינים מקריבים קורבן לאללה. אלו החוגגים את החג בביתם מקיימים טקס דומה הנהוג באותו היום במכה, שסִדרו: תַסְמִיָה (אמירת המשפט "בשם אללה הרחמן והרחום"), תפילה על הנביא (צלאת עלא אל-נבי), פנייה לעבר הקׅבְּלָה (כיוון התפילה, הפונה אל עבר הכעבה, האבן הקדושה במכה), אמירת תַכְּבּׅיר ("אללה הוא הגדול ביותר"), ולבסוף זבח הקורבן.

קרא עוד
הנביא מחמד

הנביא מֻחמד (النبي محمد, שם מלא: מֻחמד אִבְּן עבְּדאללה אִבְּן-עַבְּד אל-מֻטַּלִבּ אִבְּן-הַאשִם) – מייסד דת האסלאם. במסורת המוסלמית, נחשב לאחרון הנביאים עלי אדמות, ולחשוב שבהם. …

קרא עוד
סונה ושיעה

סֻנָה ושִׁיעָה – שני הזרמים העיקריים באסלאם, שנפרדו במאות הראשונות לקיומה של הדת, והתפתחו על יסוד המאבק ביניהן.   הסֻנָה הזרם המרכזי באסלאם, עליו נמנים …

קרא עוד
לידה

בואו של תינוק לעולם מסמל בדת האסלאם פוריות והמשכיות. המאורע משולב בטקסים וריטואלים דתיים. מיד לאחר לידת התינוק אומר אביו באוזנו הימנית את האַדַ'אן (أذان), …

קרא עוד
מילה

מילה (ختان, תעתיק מילולי: חׅ'תַאן) – האסלאם מחייב למול את הבנים הנולדים עד הגיעם לגיל 13,[1] אך בדרך כלל טקס זה מתבצע עוד בגיל ינקות. ככל …

קרא עוד
נישואין

נישואין – לפי תפישת האסלאם, הנישואין הם חסד מאלוהים, וניתן למצוא בקוראן פסוקים המעודדים את בני האדם להתחתן ולהקים משפחה: "אחד מאותותיו הוא שצר לכם …

קרא עוד
אל-חג'

העלייה לרגל (الحجّ, תעתיק מדויק: אל-חג') – עלייה לרגל למקומות הקדושים במכה. אחת מחמש מצוות היסוד באסלאם, המחייבת כל מוסלמי מאמין (בתנאי שהוא בריא וידו …

קרא עוד
קבורה ואבל

עם מותו של אדם, מחויבים בני משפחתו לקבור אותו במהירות האפשרית. כך למשל, אם הנפטר הלך לעולמו בעת מצוות החג' (העלייה לרגל למכה) – הוא …

קרא עוד
רמדאן

צום הרמדאן (رمضان, תעתיק מדויק: רמצ'אן) – הצום העיקרי באסלאם, אחת מחמש מצוות היסוד של האסלאם. על-פי המסורת, בחודש הרמדאן קיבל הנביא את ההתגלות הראשונה …

קרא עוד
אחמדים

אַחְמַדׅיָה (احمدية) – כיתה באסלאם שנוסדה בסוף המאה ה-19, בחבל פנג'אב בהודו, ונקראת על שם מייסדה, מירזא ע'ולאם אחמד אל-קדיאני. ב-1875, בהיותו כבן 40, הכריז …

קרא עוד
צופים

צוּפׅיוּת (تصوؔف) – תנועת החסידוּת והמיסטיקה המוסלמית, המבכּרת את יסוד אהבת האל והכוונה שבאמונה, על פני ההלכה. ראשיתה של הצופיות במאה התשיעית, עת נפגשו הכובשים …

קרא עוד
צ'רקסים

הצ'רקסים הם עם קווקזי-מוסלמי המורכב מ-12 שבטים, המתגורר בעיקר בצפון הקווקז שברוסיה, בתורכיה ובמספרים קטנים יותר בשאר חלקי המזרח-התיכון. בישראל ישנה קהילה קטנה של צ'רקסים, …

קרא עוד
בדווים

בדווים (بدو) קבוצה אתנית שבעיקרה כוללת ערבים נוודים או נוודים למחצה, המאמינים בדת האסלאם. תפוצתם בחגורת המדבריות של אזור המזרח-התיכון – ממדבר סהרה לחופי האוקיינוס …

קרא עוד
אל-אסראא' ואל-מעראג'

אל-אסראא' ואל-מעראג' (الاسراء والمعراج, תעתיק מדויק: אלאסראא' ואלמעראג') – המסע הלילי והעלייה לשמיים של מֻחמד. ע"פ המסורת המוסלמית, בלילה זה המלאך גבריאל הסיע את הנביא …

קרא עוד
ארץ הקודש תחת האסלאם

ארץ הקודש תחת האסלאם האימפריה המוסלמית שלטה בארץ הקודש כ-1,300 שנה – החל מכיבושי הערבים במאה השביעית, ועד לגירוש העות'מאנים בידי הבריטים בתום מלחמת העולם …

קרא עוד
חרם אל-שריף

חרם אל-שריף (الحرم الشربف, תעתיק מדויק: אל-חרם א-שריף, תרגום: המתחם הקדוש והנאצל) – המתחם המקודש לאסלאם בארץ, והשלישי בחשיבותו בעולם המוסלמי (אחרי מסגד אלחראם במכה …

קרא עוד
קבר דוד

קבר דוד (مكام النبي داؤود) – מתחם עתיק ומכלול של מבנים השוכן בהר ציון, בסמוך לעיר העתיקה בירושלים. מבנה הקבר מזוהה במסורת הנוצרית, היהודית והמוסלמית …

קרא עוד
אל-חרם אל-אבראהימי (מערת המכפלה)

מערת המכפלה (الحرم الابراهيمي, الحرم الخليل תעתיק מדויק: אלחרם אלאבראהימי, אלחרם אלח'ליל, תרגום: המקום הקדוש של אברהם) – מן המקומות המקודשים ביותר בארץ. על-פי ספר …

קרא עוד
מסגד בלאל (קבר רחל)

מסג'ד בלאל בן-רבאח, או קבר רחל (مسجد بلال بن رباح , قبة راحيل)- מבנה כיפתי מצפון לבית-לחם, על אם הדרך מירושלים. זיהוי האתר כמקום קבורתה של רחל אשת-יעקב …

קרא עוד
נבי מוסא

נבי מוסא (نبي موسى) – מבנה רב כיפות הנמצא כשבעה ק"מ מדרום-מערב ליריחו, על אם הדרך המובילה לירושלים. המסורת המוסלמית מזהה כאן – לצד מקומות …

קרא עוד
המסגד הלבן

המסגד הלבן (الجامع الابيض) ברמלה – שרידי מבנה מפואר בעל מתאר מרובע, ולצדו מינרט[1] מרשים. המסגד נקרא גם 'מסגד ארבעים הלוחמים' (جامع اربعين المغازي), ע"ש …

קרא עוד
מסגד אל-ג'זאר

מסגד אלג'זאר (جامع الجزار) בעכו – המסגד המרכזי של עכו, שנבנה ב-1781 בידי אחמד אל-ג'זאר פאשה,[1] מושל צפון ארץ-ישראל מטעם האימפריה העות'מאנית. נקרא גם 'מסגד …

קרא עוד
גלילה למעלה