לצד שני המחזורים החשובים של השנה הדתית הנוצרית המנציחים אירועים בחיי ישוע, חשוב להזכיר גם את פרק הזמן המכונה "ימי השגרה". גם תקופה זו משופעת בחגיגות לציון אירועים מחיי ישוע. להלן נסקור בקצרה כמה מהן, כולל חגים המיוחדים לקהילות מקומיות.
חגי האדון וגברתנו מרים
חגי האדון:
להלן שלוש דוגמות לחגי האדון שחלים בימי השגרה:
פדיון הבן של אדוננו: ב-2 בפברואר (או ב-14 בפברואר אצל הארמנים), ארבעים יום לאחר חג המולד, מציינים הנוצרים את פדיון הבן של ישוע בבית המקדש, כמסופר בספרי הבשורה. יום חג זה מוקדש גם לנוצרים המקדישים את חייהם לשירות האל – לנזירים, לנזירות ולאנשי דת אחרים.
הבשורה: ב-25 במרס חוגגים הנוצרים את חג ההתגשמות. יום זה מציין את ביקורו של המלאך גבריאל אצל מרים, כדי לבשר לה שהיא, הבתולה, תלד תינוק: "והנך הרה וילדת בן וקראת את שמו ישוע" (לוקאס 1, 31). העיר נצרת עומדת ביום זה במרכז תשומת הלב.
המלך המשיח: השנה הדתית הרומית-קתולית מסתיימת בחגיגת המלך המשיח, המתקיימת ביום א' שבסוף חודש נובמבר.
חגי מרים:
הכנסיות האורתודוקסיות, הכנסיות המזרחיות האחרות והכנסיות הקתוליות, מוקירות את מרים הבתולה, אמו של ישוע, בדבקות מיוחדת, ובלוחות השנה שלהן חגים רבים המציינים אירועים בחייה. כנסיות ואתרים מקודשים לרוב נושאים את שמה. הכנסיות הפרוטסטנטיות (על פי המסורת הלותרנית, הקלווניסטית, או האוונגלית) נמנעו, בדרך כלל, מפולחן מרים ולחגים אלה אין כמעט עקבות בלוח השנה שלהן.
שני חגי מרים המרכזיים קשורים לראשיתם של חיי הבתולה ולסופם. חוגגים אותם נוצרים מן המסורת הביזנטית והלטינית כאחת.
תרדמתה והסתלקותה של הבתולה (הנוצרים נמנעים משימוש במילה "מוות" לגבי מרים): תרדמתה והסתלקות גופה של מרים לשמים אינן נזכרות בברית החדשה. אולם במסורת הנוצרית התפתחה ההבנה שמרים לא סיימה את חייה כדרך כל בשר ושגופה נלקח לשמים. אירוע זה נחוג ב-15 באוגוסט. המבוא הלטיני למיסה של יום זה מכריז: "היום נלקחה הבתולה, אם האלוהים, לשמים, כדי שתהיה לראשיתה ולתבניתה של הכנסייה בשלמותה ואות לתקווה ולנחמה לאנשיך בדרכם הצליינית. לא תניח לרקב לגעת בגופה, כי היא ילדה את בנך, אדון החיים כולם, בתהילת ההתגשמות".
התעברות הבתולים: על פי האמונה גם חנה, אמה של מרים אם ישוע, התעברה בטהרה, בדרך נס. לאירוע זה החל ב-8 בדצמבר הוקדש מקום נכבד במסורת הלטינית. במסורת הביזנטית מכונה אירוע זה "חג אימהותה של חנה" והוא נחוג ב-9 בחודש. מזמור הקונטקיון הביזנטי של החג אומר: "היום צוהל היקום, כי חנה הרתה את אם האלוהים בדרך שבאה מן האל עצמו; כי חנה נושאת ברחמה את זו שתלד את דבר האל באופן שאין לתארו במלים".
חגים נוספים מוקדשים למרים ולאירועים בחייה – כגון חג הולדתה (8 בספטמבר) והבאתה לבית המקדש (21 בנובמבר). על פי המסורת הקתולית, מוקדש חודש מאי כולו למרים. ה-31 במאי מוקדש לביקורה אצל אלישבע, אמו של יוחנן המטביל, בכפר עין כרם ליד ירושלים. ביום זה עורכים הקתולים מסע צליינות מיוחד לעין כרם. חגים מקומיים אחרים מתייחסים לכנסיות ולאתרים הרבים המוקדשים למרים ברחבי העולם. במקומות מסוימים כמו בלורד שבצרפת (11 בפברואר) או בפטימה שבפורטוגל (ה-13 במאי) חוגגים את מופעי התגלותה של מרים בפני אנשים.
חגי הקדושים
הכנסיות הפרוטסטנטיות אינן סוגדות לקדושים, אך הכנסיות הקתוליות, האורתודוקסיות והמזרחיות האחרות מתייחסות לסדרה ארוכה של קדושים, שניתן לחלקה לשלוש קבוצות: קדושים מן התנ"ך, קדושים מן הברית החדשה וקדושים מן ההיסטוריה של הכנסייה. לכל אזור קדושים מקומיים ולכל כנסייה קדושים משלה. להלן נזכיר רק כמה מן החגים החשובים ביותר המתקיימים לזכר הקדושים:
חגים לזכר קדושים מן התנ"ך
חגו של אברהם אבינו בכנסייה הרומית-קתולית חל ב-9 באוקטובר;
חגו של משה רבנו חל ב-4 או ב-5 בספטמבר;
זכרו של דוד המלך מועלה בתקופה הסמוכה לחג המולד. בכנסייה הרומית-קתולית חגו חל ב-29 בדצמבר.
חגים לזכר קדושים מן הברית החדשה
לזכרו של יוחנן המטביל מוקדשים כמה חגים. החשוב שבהם הוא חג הולדתו החל ב-24 ביוני;
גם לזכר פטרוס ופאולוס נקבעו כמה חגים. החשוב שבהם הוא חגם המשותף, החל ב-29 ביוני;
חגו של יוסף, בעלה של מרים, חל ב-19 במרס;
החג לזכר מרים המגדלית חל ב-22 ביולי.
חגים לזכר קדושים מן ההיסטוריה הנוצרית
הכנסייה הרומית-קתולית חוגגת את יום כל הקדושים ב-1 בנובמבר. יום זה מוקדש לזכר הקדושים שהכנסייה הכירה בהם רשמית כמו גם לזכר אלה שנעלמו ללא עקבות. הלילה שלפני יום זה מוכר בשמו העממי "הלווין" (Halloween, המקודש). ביום שאחרי יום כל הקדושים חוגגים הרומים-קתולים את יום כל הנשמות, שבו נאמרות תפילות מיוחדות לזכר כל הנוצרים שמתו. יום זה מזכיר את העובדה שבראשית ימיה של הכנסייה נחשבו כל הנוצרים שנטבלו לקדושים. רבות מן הכנסיות החשובות זכו לציון יום היווסדן בלוח השנה הנוצרי.
להלן כמה מחגי הקדושים, ובהם חגים המציינים את זכר הפטרון הקדוש המקומי :
חגו של אנטוניוס ממצרים, מייסד חיי הנזירות, חל ב-17 בינואר;
חגם של קירילוס ומתודיוס, שהביאו את הנצרות לעמים הסלאביים, חל ב-14 בפברואר;
חגו של פטריק, שהביא את הנצרות לאירלנד, חל ב-17 במרס;
חגו של מרקוס, שכתב את השני שבספרי הבשורה, חל ב-25 באפריל;
חגו של יוסטינוס, המרטיר משכם, מאבות הכנסייה ופטרונם של הפילוסופים, חל ב-1 ביוני;
החג לזכר איגנטיוס מלויולה, מגדולי מתקניה של הכנסייה, מייסד מסדר הישועים, נחוג בכנסייה הרומית-קתולית ב-31 ביולי;
חגו של מקסימוס המוודה, מאבות הכנסייה וממתנגדי הכפירה במזרח, חל ב-13 באוגוסט;
חגו של יוחנן כריסוסטומוס, מאבות הכנסייה וממחברי התפילות הביזנטיות, חל ב-13 בספטמבר על פי המסורת הרומית-קתולית וב-13 בנובמבר על פי המסורת היוונית-אורתודוקסית;
חגה של תרזה מליסיו, נזירה כרמליטית צרפתיה הידועה בסגפנותה, חל ב-1 באוקטובר בכנסייה הרומית-קתולית;
חגה של ססיליה, קדושה מעונה ופטרונית המוסיקה, חל ב-22 בנובמבר;
חגו של ניקולאס, הגמון מאיזמיר, הוא סנטה קלאוס מחג המולד, חל ב-6 בדצמבר.
לוח השנה הכנסייתי, ובעיקר לפי המסורת הרומית-קתולית, מאמץ קדושים חדשים מקרב אישים בני זמננו. שניים מקרבנות השואה זכו לכבוד זה – האב מקסימיליאן קולבי, כומר פולני שהקריב את חייו למען אסיר אחר באושוויץ (חגו חל ב-13 באוגוסט), ואדית שטיין, פילוסופית יהודית ידועה, שהפכה לנזירה כרמליטית ונספתה באושוויץ (חגה חל ב-9 באוגוסט). התפילות ולוח השנה הדתי משקפים את חייהם של המאמינים ועל כן הם מתפתחים ללא הרף ומבטאים את הדפוסים המסורתיים באופנים חדשים.
חגי כנסיית ירושלים
הנוצרים בארץ הקודש יכולים לחוג את חג הפסחא בנתיב הצליבה של ישו בירושלים, את חג החמישים (שבועות) בהר ציון, את חג המולד בבית לחם, את חג הטבילה בירדן, את חג הבשורה בנצרת וכדומה. אפשרות זו מעניקה להט מיוחד לחגים הנוצריים בארץ הקודש.
פרט לחגים הנוצריים הכללים, ישנם חגים מקומיים אותם מציינים רק בארץ הקודש. להלן כמה דוגמות:
חגים לזכר קדושים מן ההיסטוריה הנוצרית
חגו של סנט ג'ורג', נחוג ב-23 באפריל. סנט ג'ורג' הוא פטרונה של ארץ הקודש והוא זכור במסורת הנוצרית כקפיטן בצבא הרומאי שסירב למלא את פקודותיו האנטי-נוצריות של הקיסר דיוקלטיאנוס במפנה המאה הרביעית לסה"נ והומת כקדוש בגלל אמונתו.
סנט ג'ורג', המתואר כלוחם הנאבק בדרקון כדי להציל את בת המלך, הגן על הכנסייה מהכוחות שביקשו להחריבה. הוא זכה לפופולריות עצומה ברחבי המזרח התיכון. כנסיות ונוצרים לרוב נושאים את שמו. לאחר מותו של סנט ג'ורג' כקדוש הוא נקבר בלוד, והקיסר קונסטנטינוס הגדול (306-337) בנה לכבודו כנסייה גדולה בעיר לוד, עיר הולדתה של אמו שהפכה בחשאי לנוצריה. הטקס המרכזי לכבוד סנט ג'ורג' נערך בעיר זו, והמאמינים שרים בו, בין היתר, את ההמנון הביזנטי הבא:
הו, ג'ורג' החייל, חיית על פי משמעות שמך. בשאתך את צלבו של המשיח על כתפך, חרשת את האדמה, שהפכה עקרה ממשוגותיו של השטן. עקרת את קוצי עבודת האלילים ונטעת את גפן האמונה הנכונה וכך הענקת מזור למאמינים ברחבי העולם. מאחר שהפכת למטפחו הנאמן של השילוש הקדוש, אנו מפצירים בך שתתערב למען ביטחונו של העולם וגאולת נשמותינו.
חגו של סנט ג'יימס חל ב-3 במאי. סנט ג'יימס, ממנהיגיה של קהילת ירושלים על פי הברית החדשה, הוא פטרונה של כנסיית ירושלים האורתודוקסית והקתולית.
חג אליהו הנביא נערך ב-20 ביולי. אליהו הנביא הוא דמות חשובה בחיי הרוח הנוצריים. הכנסיות בארץ הקודש עורכות מסע צליינות חגיגי להר הכרמל ביום חגו המושך גם רבים שאינם נוצרים. אליהו נחשב למגן האמונה האמתית, משום שהרג את נביאי הבעל על הר הכרמל ונרדף בשל נאמנותו לאל. כנסיות ומנזרים רבים נושאים את כינויו בערבית "מר אליאס",ורבים מעניקים שם זה לילדיהם. על פי המסורת וכתבי הקודש הנוצריים ישנה זיקה הדוקה בין אליהו ליוחנן המטביל. הנזירים הכרמליטים בכנסייה הרומית-קתולית רואים באליהו את מייסד כנסייתם וגם ליוונים האורתודוקסים יש מנזר חשוב הנושא את שמו בדרך לבית לחם.
חגים לזכר קדושים עכשוויים
חגה של הנזירה הכרמליטית מרים באוורדי מהגליל, שחייתה במאה ה-19 והאפיפיור הכריז עליה כמבורכת, חל ב-26 באוגוסט.
במחצית הראשונה של המאה העשרים בנתה הכנסייה הקתולית ברפאת, ליד בית שמש, מקדש מקומי למרים הבתולה. מדי שנה ב-25 באוקטובר נאספים הנוצרים במקום זה כדי לחלוק כבוד למרים מלכת הארץ.
חגו של מר סבה (סנט סבס), מייסדה המקומי של הנזירות בארץ הקודש במאה השישית לסה"נ שמנזרו במדבר יהודה חל ב-5 בדצמבר.
שבוע האחדות הנוצרית
פעם בשנה נאספים כל הנוצרים בארץ הקודש יחדיו כדי להתפלל ולחגוג את האחדות הנוצרית על כל גווניה. שבוע התפילה למען האחדות הנוצרית הונהג בשנת 1908 והוא נפתח, על פי המסורת, ביום א' שבין ה-18 ל-25 בינואר. זהו מועד חשוב בלוח השנה הנוצרי, שבו מתפללים הנוצרים מכל העדות והכיתות בצוותא. במהלכם של שמונת הימים נערכות התפילות בכנסיות שונות על פי מסורתן, מדי יום בכנסייה אחרת. התפילה המרגשת ביותר נערכת ביום ה' של אותו שבוע בחדר הסעודה האחרונה שעל הר ציון. מקום קדוש זה, שהיה בעבר פרנציסקני, אינו שייך כיום לכנסייה כלשהי, אך הנוצרים יכולים לבקר בו. נציגיהן של כל כנסיותיה המגוונות של ירושלים מובילים בצוותא את התפילה ושרים בלשונות, בלחנים ובנוסחים רבים. בסיומה של התפילה אפשר להיכנס לחדר ירידתה של רוח הקודש שמעל לחדר הסעודה האחרונה. חדר זה נפתח רק לעתים נדירות ואף הוא אינו מנכסי הכנסייה. מוניב יונאן, ההגמון הלותרני של ירושלים, חיבר תחינה הנאמרת לעתים קרובות במהלכו של שבוע תפילה זה, והרי קטע ממנה:
הבה נתפלל למען כל עם האלוהים המתגלם במשיח ישוע ולמען כל בני האדם, על פי צורכיהם […]
אל נצחי, אתה יודע את סבלם ואת כאבם של תושבי ישראל-פלסטין. אנו מתפללים למען קרבנות אי-הצדק והאלימות, אך גם למען אלה שגרמו לסבל. אנו מתפללים למענם של אלה שאינם יכולים להגיע למקומות עבודתם. אנו מתפללים למען צעירים המאבדים את התקווה לעתיד ולמען אימהות שעייפו משפך דם ומהרג. אנו מתפללים למען המשפחות השכולות, שאיבדו את יקיריהן. אדוננו, ברחמיך, שמע תפילתנו.
אנו מתפללים להחלמתם של הפצועים. אנו מתפללים למען אלה שנשארו נכים לכל חייהם. אנו מתפללים למען הפוליטיקאים – תן להם חכמה ואומץ לבקש פיוס ושלום. אדוננו, ברחמיך, שמע תפילתנו.
כולנו נבראנו בצלמך. תן לנו אומץ להכיר בזכויותיו האנושיות, הדתיות, האזרחיות והפוליטיות של כל אדם. עזור לנו לבנות תרבות של שלום, צדק ופיוס. הסר מעלינו כל שנאה ומרירות. אדוננו, ברחמיך, שמע תפילתנו.
אדוננו, ישוע המשיח, אמר לתלמידיו "שלום אניח לכם, את שלומי אתן לכם" (יוחנן 14, 27). תן שלום לכנסייתך, שלום בין האומות, שלום בבתינו ושלום בלבותינו. אל מלא רחמים, קבל את תפילותינו ואת כיסופינו. רק בך כוחנו, מפלטנו ותקוותנו. בשם ישוע, פודנו וגואלנו, אמן.
