הכנסייה האתיופית-אורתודוקסית היא הכנסייה המזרחית הגדולה ביותר ומספר מאמינה מגיע לכ-40 מיליון, רובם באתיופיה. לנצרות האתיופית מנהגים המזכירים את המסורת היהודית כגון הקפדה על חוקי כשרות מסוימים ושמירת השבת כיום מנוחה קדוש לצד יום ראשון. באורח החיים של אנשי הכנסייה האתיופית ובעיקר של חברי הקהילה הנזירית בולטים ימי צום מרובים, כ-250 בשנה, הכוללים את כל ימי רביעי ושישי בשבוע וימים נוספים.
ראשיתה של הכנסייה האתיופית, על פי המסורת, בפגישתו של סריס אתיופי עם השליח פיליפוס, שהטבילו (מעשי השליחים 8). רק במאה הרביעית התנצרו המלך האתיופי אזנה ובני עמו בהשפעת האחים הסורים פרומנטיוס ואדסיוס.
על פי המסורת האתיופית החל הקשר בין אתיופיה לירושלים בימי המלך שלמה, בביקורה הממלכתי של מלכת שבא בירושלים. עם שובה לאקסום הביאה עמה מלכת שבא מסורות ומנהגים יהודיים ואף ילדה בן לשלמה המלך, הראשון בשושלת הקיסרים האתיופים שהתמידה עד המאה ה-20. בעדותו של הירונימוס, מאבות הכנסייה במאה הרביעית, שתרגם את התנ"ך ואת הברית החדשה ללטינית ושהה כמה שנים במנזר שהקים בבית לחם, מוזכרת נוכחותם של נזירים וצליינים אתיופים בירושלים. בימי הביניים השיגו האתיופים זכויות במקומות הקדושים, בייחוד בכנסיית הקבר, אך אלה אבדו להם במאה ה-16. הנסיבות הפוליטיות בארץ הקודש, המרחק מארץ האם וקשיים כלכליים גרמו לעזיבתם של נזירים אתיופים רבים. על פי עדויות צליינים ישבו נזירים אתיופים בדיר אל-סולטן שעל גג קפלת סנט הלנה בכנסיית הקבר כבר באותה עת.
כל הצילומים בעמוד: רון פלד
בראשית המאה ה-19, בעקבות מחלה שהיכתה בהם, נטשו הנזירים האתיופים את דיר אל סולטן. עד מהרה הועלה רכושם באש וגם ארכיונם ירד לטמיון. באמצע המאה ה-19 התחזקה שוב הנוכחות האתיופית במנזר. בתמיכת החצר הקיסרית האתיופית נרכשו אדמות ומבנים בירושלים, הן בעיר העתיקה הן בעיר החדשה. ברובע הנוצרי נרכש מנזר שהיה למושב הארכיבישוף המייצג את הפטריארכיה שבאדיס אבבה וכפוף למרותה. בעיר החדשה הוקמו מבנים בתמיכת אנשי אצולה ובני מלוכה אתיופים. כנסייה המוקדשת למרים הוקמה בתחומי מנזר דברה גנת (גן העדן) ברחוב אתיופיה שבעיר החדשה.
הכנסייה האתיופית מקיימת את טקסיה, חגיגותיה ותפילותיה בשפת הגעז, הלשון האתיופית הקדומה. היא משרתת כיום קהילה תוססת, שרבים מחבריה הגיעו לישראל כעובדים זרים או כעולים חדשים בזכות קרבתם המשפחתית ליהודים אתיופים.
עד לאמצע המאה ה-20 פעלו הכנסייה האתיופית והכנסייה הקופטית במשותף. ראש הכנסייה האתיופית מונה על ידי הפטריארך הקופטי של אלכסנדריה ונשלח לאתיופיה. שיתוף פעולה זה הגיע לקצו בימי הקיסר האתיופי היילה סלאסי והשליט המצרי גמאל עבד אל-נאסר. באותה עת מינה הפטריארך של אלכסנדריה בישוף אתיופי לעמוד בראש הכנסייה.
מאמצע המאה ה-20 הכנסייה האתיופית היא עצמאית ובראשה עומד פטריארך הממונה באתיופיה מקרב הבישופים האתיופים. הפירוד בין הכנסייה הקופטית לכנסייה האתיופית גורם למתח. הכנסיות נאבקות על האחיזה בדיר אל-סולטן הסמוך לכנסיית הקבר, שבו מתגוררים כיום הנזירים האתיופים, ועל השליטה בשתי קפלות שלצדו.
