מרבית הקהילות האנושיות מארגנות את זמנן בהבחינן בין ימי שגרה לבין זמנים מיוחדים. הנוצרים נחלקים לעדות רבות ומגוונות. האורתודוקסים, העדות המזרחיות האחרות, הקתולים והפרוטסטנטים הן ארבע הקבוצות העיקריות. מרבית הנוצרים בארץ הקודש משתייכים לעדות בעלות המסורת הביזנטית (יוונית-אורתודוקסית או יוונית-קתולית). עדה גדולה אחרת היא הרומית-קתולית (הלטינית).
לכל עדה נוצרית מסורת ותפיסה ייחודיות, המשפיעות על אופן החגיגה של המועדים החשובים בשנה. כמה לוחות שנה נוצריים גדושים בחגים ובימי זיכרון, ולעומתם אחרים מציינים רק את המועדים המקודשים ביותר. באתר זה נעסוק בעיקר בלוח השנה הביזנטי (יווני-אורתודוקסי ויווני-קתולי) והלטיני (רומי-קתולי) ולא בלוח של העדות הפרוטסטנטיות (האנגליקנים, הלותרנים, הקלוויניסטים והאוונגלים) והעדות המזרחיות (האשורים, הסורים, הארמנים, הקופטים, האתיופים והמרונים), מאחר שרובם המכריע של הנוצרים בארצנו משתייכים לעדה הביזנטית או הלטינית. עם זאת, שני החגים העיקריים (חג הפסחא וחג המולד) נמצאים במרכז לוח השנה של כל הנוצרים.
השורשים היהודיים
ישוע מנצרת וראשוני הנצרות חיו לפי לוח השנה המקראי. מדי שבוע חגגו את השבת שבה שבת האל לאחר מעשה הבריאה. שלוש פעמים בשנה חגגו את הרגלים ועלו לירושלים – בחג הפסח (חג האביב), בחג השבועות (חג הביכורים) ובחג הסוכות (חג האסיף). מדי שנה בעשור לחודש השביעי (הוא חודש תשרי) חגגו את צום יום הכיפורים לזיכרון ולכפרה.
ספרי הבשורה, העוסקים בחייו של ישוע, מציינים חגים אלה. ישוע הלך לבית הכנסת בשבת: "ויבואו אל כפר נחום וימהר לבוא בשבת לבית הכנסת וילמד" (מרקוס 1, 21 ובמקומות אחרים), ועלה לירושלים בשלושת הרגלים: "ועלו הוריו שנה בשנה לחג הפסח: ויהי בהיותו בן שתים עשרה שנה ויעלו כמשפט החג" (לוקאס 2, 41-42 ובמקומות אחרים) גם הקהילות הנוצריות הקדומות התייחסו ללוח השנה העברי עד לעיצובה המלא של הנצרות.
לוח השנה הנוצרי גובש מתוך מגמה ליצור הפרדה מוחלטת בין הדתות, אולם מקורו היהודי לא טושטש. אמנם במרכז השבוע הנוצרי עומד יום א' ולא יום השבת, אך זהו עדיין "היום הראשון בשבוע". לדידם של מרבית הנוצרים, מתחיל היום החדש בחצות, אך יום הפולחן הנוצרי מתחיל עם שקיעת החמה, כמו היום המקראי. כך מוצאי שבת כבר שייך ליום א' והערב שלפני החג נספח לחג. לשלושת הרגלים הוסיפו הנוצרים משמעות חדשה, הקשורה לחייו של ישוע ולכנסייה הקדומה.
לוח השנה הנוצרי – לוח או לוחות?
בניגוד ללוח השנה היהודי, המתבסס על מופעי הירח ומתייחס גם לעונות השנה הנקבעות על ידי השמש, נקבע לוח השנה הנוצרי על פי השמש. לוח השנה הנהוג כיום במרבית העולם הנוצרי מתחלק לשנים עשר חודשים מינואר ועד דצמבר. לוח זה גובש ברומא העתיקה בשנת 45 לפנה"ס בידי השליט יוליוס קיסר. במרוצת השנים, בעקבות התפתחות מדעי הטבע, נערכו בלוח כמה תיקונים ואת האחרון שבהם ערך האפיפיור גריגוריוס השלושה-עשר במאה ה-16. לוח זה מכונה גרגוריאני על שם חותמו, ורוב הנצרות המערבית (הקתולית והפרוטסטנטית) מתנהלת על פיו. הכנסיות האורתודוקסיות ושאר הכנסיות המזרחיות בירושלים שומרות אמונים ללוח המקורי הוא הלוח היוליאני. כיום מפרידים 13 ימים בין שני הלוחות. 1 בדצמבר על פי הלוח היוליאני הוא ה-14 בדצמבר על פי הלוח הגריגוריאני . שוני זה מביא לחגיגת אותו אירוע נוצרי במועדים שונים.
אך בכך לא די, משום שלוחות השנה של כמה מן הכנסיות הקטנות מתבססים על התרבויות הקדומות שמהן ינקו. כך, לדוגמה, לכנסייה הקופטית לוח שנה המתייחס לחודשים המצריים הקדומים, כדי לסבך עוד את העניין, נזכיר כי הנוצרים האתיופיים, קהילה עתיקה המיוצגת גם בישראל, חוזרים וחוגגים חגים חשובים מדי חודש. ולא רק פעם בשנה. לדוגמה, היום השביעי בכל חודש אתיופי הוא חג השילוש, ה-27 בחודש הוא חג סבלותיו של ישוע וה-29 בו – חג הולדתו.
מניין השנים
המסורת היהודית מונה את השנים מבריאת העולם. הנוצרים, מאז המאה השישית, מונים את השנים ממועד לידתו של ישוע ומחלקים את ההיסטוריה האנושית לשתי חטיבות – השנים שקדמו לשנת לידתו של ישוע ואלה שבאו לאחריה (השנה שבה נולד ישוע מכונה בפי הנוצרים "שנת אדוננו" ובלטינית anno Domini, או בקיצור המקובל בלשונות זרות AD). הקופטים מונים את השנים מאז מותם של הנוצרים הקדומים במצרים כקדושים מעונים (מרטירים). שנת 2008 על פי הספירה הנוצרית מקבילה לשנת ה'תשס"ח (5768) על פי המניין היהודי ולשנת 1724 על פי לוח השנה הקופטי.
מתי ראש השנה?
מסורות נוצריות מציינות את ראשית השנה במועדים שונים. האחד בינואר, ראש השנה על פי הלוח הרומאי, איננו, למעשה, מועד תחילתו של לוח השנה הדתי הנוצרי. על פי מסורת הנצרות המערבית, נפתחת השנה הדתית ארבעת שבועות לפני חג המולד, ואילו על פי המסורות המזרחיות-אורתודוקסיות, השנה החדשה מתחילה בראשית ספטמבר (במקביל לראש השנה היהודי).
חגיגה מתמדת
הנוצרי נקרא להודות לאל בכל יום ובכל שעה. קהילות הנזירים והנזירות מיישמות צו זה ומקדישות את כל חייהן לחגיגה ולזיכרון. התפילה עומדת במרכז סדר יומם של הנזירים. בקהילות השייכות למסורת המערבית, הלטינית, נאספים הנזירים והנזירות לתפילה שבע פעמים ביום – באמצע הלילה (matins), בבוקר (lauds), בשעה השלישית, השישית והתשיעית בהתאמה לשעות שבהן סבל ישוע (terce, sext, none), בערב (vespers) ובלילה (compline), לפני השינה. בנוסף לכך, עורכים הנזירים מדי יום מיסה. גם קהילות הנזירים המזרחיות מקדישות חלק גדול מיומן לחגיגת התפילות.
גם נוצרים החיים בעולם העמוס בטרדות החולין נקראים להתפלל, בייחוד בבוקר ובערב (תפילות הידועות במסורת הלטינית כ-lauds ו-vespers). בתפילות אלה מהללים המתפללים את האל על חסדיו ובעיקר על התגלמותו על פי האמונה הנוצרית בדמותו של ישוע המשיח.
