חג העלייה או חג עליית האדון הינו חג לציון עלייתו של ישוע לשמיים. החגיגות שלו מוזכרות החל מהמאה הרביעית בכתביו של אוזביוס וכן גם בכתביו של אוגוסטינוס בתחילת המאה החמישית .החג מתרחש 40 יום לאחר הפסחא ונחשב לאחד מחגי החובה עבור רוב הנצרות המערבית.
אתר העלייה מוזכר בראשית המחצית השנייה של המאה הרביעית על ידי הצליינית אגריה בשנת 382-4 אשר מספרת על כך שהאתר עדיין לא בנוי כמבנה רשמי אך היא כן מתארת כי נעשו בו וסביבו טקסים. לפני אותה תקופה כנראה העלייה לשמיים הונצחה כחלק מחגיגות ירידת רוח הקודש בחג השבועות. הכנסייה המרכזית נבנתה בשנת 391. את השחזור של הכנסיה על פי תיאורו של אורקולף מהמאה ה7- אפשר לראות כאן https://www.youtube.com/watch?v=TC83lTOIq9c) הכנסייה פעלה במתכונת מצומצמת יחסית על פי עדויות של צליינים שופצה על ידי הצלבנים בצורת מתומן וכך פעלה. היא הוסבה למסגד עם נפילת ממלכת ירושלים.
על פי המסופר בברית החדשה, 40 יום לאחר שישוע קם לתחייה והופיע בפני תלמידיו הוא עלה להר גבוה, ומשם עלה לשמים לנגד עיניהם. הר הזיתים, ממנו עלה לשמים על פי המסופר בספר מעשי השליחים, תוחם את העיר ממזרח ומהווה חיץ בינה לבין המדבר. הר הזיתים מוזכר בספר זכריה כחלק מחזון עתידי של התכנסות כל העמים והופעת האל על הר הזיתים. הברית החדשה מתארת את הופעתם של שני אנשים לובשי לבן המתגלים לשליחים, לאחר שישוע עלה לשמים, וקוראים לאנשי הגליל המופתעים "יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָֹא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה – בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם."(מעשי השליחים א)
עבור הנוצרי המבקר בהר הזיתים, באתר העליה לשמים, הביקור במקום העלייה הוא גם סימן לתקווה. המאמין נמצא, מתרגש, מזדהה, מתחבר לאירועים שקרו לשליחים לפני 2000 שנים, אבל גם חושב על עצמו ומה שעתיד לקרות לו כשישוע יחזור. ביקור במקומות הקדושים הוא לא רק חיבור לעבר הוא גם מבט לעתיד, לצפייה הגדולה של המאמין לחזרתו של ישוע מאותו מקום ולפתיחת שערי מלכות שמיים.
חלוקת הזכויות באתר השייך לווקף, עוגנה בהסכם הסטטוס קוו שעליו הכריזו העותומנים לאחר מלחמת קרים, ואושרה בהסכמים בינלאומיים בשנים שלאחר מכן. כך במהלך השנים אפשרו מנהלי הווקף לנוצרים לבקר ולעלות כדי לבצע תפילות במרחב. בכלל שישנן המון קהילות שחוגגות באותו היום את החגיגה, מנהלי הווקף התירו למאמינים לבנות אוהלים וכך לערוך את התפילות במקביל במרחב, כמו כן גם אפשרו להקיף את נקודת הציון של העליה, לפזר קטורת ולשיר במרכז הרחבה.
לפי חלוקת הזכויות, בונות הקהילות ערב החג אוהלים, זו לצד זו, ועורכות את הליטורגיה כשקולות התפילה הקופטית, מתערבבים במנגינת אנשי הסמינר הארמנים, וברקע השירה הארמית של הסיריאנים לצד הנזירים השרים ביוונית. זו גם הזדמנות לעקוב אחר עריכת הליטורגיה מקרוב, שכן המזבחות הם זמניים ולא מוסתרים במחיצה כמו במבני כנסיה מוסדרים.
