בשנת 1955 האפיפיור החליט שצריך לעשות סדר בלוח השנה הקתולי. יש המון חגים, קדושים רבים שצריך לזכור, סמלים שמוזכרים מדי שנה בכנסיה, ולכן כדאי לעשות כמה שינויים בין השאר להוריד חגים כפולים. אבל בירושלים, כמו בירושלים, יש סטטוס קוו, וחג שנחגג בכנסיית הקבר לא יוסר מלוח השנה בוודאי לא כשהוא קשור באופן הדוק לכנסייה.
עד היום החג המרכזי לציין ה"הצלב האמיתי" אותו צלב שמאמינים שעליו יש עליו נצלב, נחגג ב14 בספטמבר, ביום בו זיהתה הלנה, אמו של קונסטנטין, את הצלב האמיתי ליד הגולגותא, והיום שבו נחגגה חנוכת כנסיית הקבר בשנת 335. זיהוי הצלב על ידי הלנה, הוא סיפור מסוף המאה הרביעית ולא מוזכר בביוגרפיה של קונסטנטינוס שנכתבה על ידי אוסביוס בישוף קיסריה, בן זמנו של קונסטנטינוס הקיסר. אוסביוס מזכיר את הלנה ביחס ל3 כנסיות אחרות, המולד, אלאונה ואלוני ממרא. אך כמה עשרות שנים מאוחר יותר קבלה הלנה את הקרדיט, וסיפור מציאת הצלב אף מצא את דרכו אל הפולמוס היהודי נוצרי.
(על כך במאמר הנפלא של פרופ' אורה לימור קדושה נוצרית-סמכות יהודית, בכתב העת קתדרה 80 https://www.ybz.org.il/…/dbsAttachedFiles/Article_80.5.pdf)
בחג הנחגג בספטמבר מתקיימת גם תהלוכה עם שרידי הצלב, שכן כפיסים של הצלב מפוזרים ברחבי העולם, גם אצל כנסיות ירושלים. אגריה, עולת רגל מהמאה הרביעית, מספרת לנו שהצליינים נהגו לנשק את הצלב, ובאותוו זמן, לנגוס בעץ ולשמור כפיס עץ, אותו הביאו להכנסייתם בבית. הנזירים עמדו סמוך לצלב וניסו למנוע זאת. עד לפני 60 שנים הוקדש חג נוסף לצלב, בראשית מאי. הוא הוקדש להופעת הצלב זוהר בירושלים בשנת 351. בישוף ירושלים קיריליוס מתאר בהתרגשות במכתב לקיסר קונסטנטינוס את אשר ארע. במשך שעות זרח הצלב העצום על הגולגותא ועד הר הזיתים, לעינהם של רבים. כל הנוכחים התמלאו יראת האל ושמחה.
באותן ימים כשהכנסיה עוד ניסחה את האורתדוכסיה ונאבקה במה שהיא ראתה כמינות האריאנית, הופעת הצלב היתה אישור מחודש, לתפיסה הישרה של הכנסייה (ביוונית אורתודוכסיה=תפיסה,דרך דעה ישרה)
אז אם החג הוצא מלוח השנה, למה בירושלים הוא עדיין נחגג? כי זו כנסיית הקבר, והצלב לפי המכתב של קריליוס , התגלה והאיר ממש מעל המקום. וגם, סטטוס קוו. לפרנסיסקנים יש זכות לערוך תפילה מיוחדת, תהלוכה מרשימה, לעצור בקפלת מציאת הצלב לתפילה, לפזר קטורת ולהציג את שריד הצלב.
