דמותו של ג'ורג' הלוחם מוכרת לנו מחוצות ערים, כנסיות, בתים ומוסדות. ניתן לזהות אותו בנקל, רכוב על סוס לבן, חמוש בשריון וכידון דוקר דרקון אימתני השרוע על האדמה.
הסיפור על הדרקון השתלב בסיפורו של המרטיר גיאורגיוס (מיוונית עובד אדמה) רק במאה 11 והתפרסם במאה ה12, כך שבאוסף סיפורי הקדושים הפופולרי שהתפרסם בלטינית תחת השם "אגדת הזהב" במאה ה13 הסיפור הפך לקאנוני.
אגדת הזהב מספרת כך: "ג'ורג' היה אביר ויליד קפדוקיה. בעת ביקורו במחוז לוב הגיע לעיר סִלֵּין. ליד העיר הזאת היתה בריכת מים עליה שמר דרקון איום ונורא שאיים על העיר. כדי לפייס את זעמו של הדרקון נתנו לו בני העיר בכל יום שני כבשים להאכילו, כדי שלא יזיק לעם. במשך הזמן שני הכבשים לא הספיקו והחלו להביא גם קורבנות אדם לדרקון. בהמשך גזרו גזרה שילדי העיר וצעיריה יובאו לדרקון, עני כעשיר, כל אחד לפי גורלו ורבים מילדי העיר נמסרו לדרקון. באחד הימים יצא גורלה של בת המלך להימסר לדרקון, . אביה המלך בצערו אמר: למען אהבת האלים קחו את כל הזהב והכסף וכל מה שיש לי רק השאירו את בתי, אך תושבי העיר ענו לו שאת הגזרה הוא הוציא ולכן את בתו יתן כמו כולם.
כאשר ראה המלך שאין ביכולתו לעשות עוד, התחיל לבכות, ואמר לבתו: לא אראה לעולם את נישואיך. אחר כך חזר אל העם ודרש פסק זמן של שמונה ימים, והם נענו. אך כשחלפו שמונת הימים באו אליו ואמרו: העיר גוועת, אין מים: המלךחיבק ונישק את בתו, ברך אותה והוביל אותה למקום בו היה הדרקון.
כשהיתה שם עבר שם ג'ורג' האביר וראה אותה בוכה. היא ספרה לו על גורלה וכשהופיע הדרקון שלף ג'ורג' את חרבו, המעוטרת בסמל הצלב, הכה אותו בחניתו ופצע אותו כאב והשליך אותו ארצה. הוא בקש מהנערה את חגורתה וקשר אותה על צוואר הדרקון. את הדרקון הוא הוביל כמו כלבלב כנוע לעיר לתדהמת התושבים. ג'ורג' אמר להם "אל תפקפקו בשום דבר, האמינו באלוהים, ישוע המשיח, היטבלו ואני אהרוג את הדרקון." המלך וכל אנשיו הוטבלו וסנט ג'ורג' הרג את הדרקון, היכה את ראשו, וציווה לזרוק אותו בשדות, ולקחו ארבע עגלות עם שוורים שהוציאו את חלקיו מהעיר. הכסף שהוצע לסנט ג'ורג' עבור הצלת העיר, נתרם לעניי העיר והקמת כנסייה במקום.
הסיפור הקדום על סנט ג'ורג' הוא סיפור של מרטיר, איש צבא שביקש ללכת אחר אמונתו, ובימיו של הקיסר שביצע את הרדיפות הקשות והאכזריות ביותר נגד נוצרים באימפריה הרומית, הקיסר דיוקלטיאנוס, ג'ורג' נשאר נאמן לאמונתו והעיד עליה גם במחיר העינויים שהיו צפויים לו.ואכן אגדת הזהב מפרטת את העינויים שעבר, כשהרומים ניסו להתכחש לאמונתו בישוע, כמיטב מסורת סיפורי המרטירים, הטקסט לא חוסך בפרטים מזוויעים, ומדגיש ששעבור המאמין, גם העינויים הנוראים ביותר, כמו אמבט של עופרת רותחת, לא מורגשים. בשנת 303 הוצא גורג' להורג ונקבר בעירה של אמו, העיר לוד.
גורג' נודע כקדוש פטרון של הלוחמים והפרשים. כיוון שחייו היו מודל נוצרי לדבקות באמונה ומסירות לאל, הרבו להתפלל אל האביר המת במקרה של מלחמה, התקפה על עיר, חיילים בקרב. הוא הפך לקדוש פטרון של כמה וכמה ערים שבזכות התפילות אליו, והוא כמובן העביר לאל, ניצלו. הצלבנים האנגלים שכבשו את ירושלים, לפי המסופר החזיקו בשריד של סנט ג'ורג' עת כבשו את עיר הקודש והוא הפך גם לפטרון הממלכה. הוא למעשה המרטיר הקדוש הפופולרי בעולם הנוצרי, שאינו מופיע בברית החדשה.
מקום קבורתם של קדושים הופך בנצרות, כמו בדתות אחרות, למקום עליה לרגל ומקום קדוש. מקום שבו פועל הקדוש, ההשראה האלוהית מאפשרת לו לעשות דברים שמעל הטבע האנושי, הופכים למקום השראה ותפילה למאמינים. וכך הפך סנט ג'ורג' לקדוש פופולרי וחשוב עבור הקהילה הנוצרית המקומית בלוד וברחבי ארץ הקודש. הוא לוחם בדרקון, שהוא ביטוי לרוע, לחולשות, לסבל בעולם. לעומת סנט ג'ורג' המבטא את המאבק לצדק, לטוב, לחירות הדאגה לחלשים והסובלים. ג'ורג' מגן על לוחמים, אבל לא רק לוחמים המחזיקים בנשק אלא הלוחמים למען הערכים הנוצרים הטובים. עבור הנוצרים הפלסטינים בארץ הקודש, סט גורג' הוא "משלנו" פלסטיני בן ארץ הקודש (פרובנציית פלסטינה הרומית) מקור גאווה מקומית ומודל הזדהות.
סנט' גורג' מוערך גם בקרב פלסטינים מוסלמים, הם קושרים אותו עם דמותו של אל-ח'דר ('הירוק'). חלק מהמוסלמים חושבים שאל-ח'דר המוזכר בקוראן כמי שמורה לנביא מוסא (משה) לבצע פעולות אקראיות מסוימות החושפות דפוס אלוהי, היה בעל כוחות מיוחדים ואף נלחם באלף שדים, פרט שמראה קווי דמיון לסנט ג'ורג' הנלחם בדרקון. לפיכך, פלסטינים מוסלמים מתפללים ומפגינים הערכה לסנט ג'ורג' במנזרים ובכנסיות המוקדשות כפי ניתן לראות זאת במיוחד בעיר לוד ובכפר אל-חאדר ליד בית לחם.
את דמותו של סנט גורג' אפשר לראות מעל הדלתות, על קירות בתים פרטיים, כנסיות, בקרני הרחובות, ואפשר כמובן למצוא בכל משפחה פלסטינית לפחות גבר אחד ששמו גיירס, גורג' בערבית.
יום הבאתו לקבורה נחוג ברוב עם ב15-16 בנובמבר בעיר לוד, במקום קברו בכנסיית סנט ג'ורג' שנבנתה בעזרת משפחות מונייר וחבש, וכן בכנסיות נוספות המוקדשות לו (התאריך לפי הלוח היוליאני ולכן החג למעשה הוא ב3 בנובמבר). במקומות אחרים בעולם כמו אנגליה, חוגגים את חגו ביום מותו 24 באפריל.
עוד על מקומו של סנט גורג' בזהות הפלסטינית נוצרית אפשר לחזור ולשמוע את הרצאתו של סם מונייר בקישור https://www.facebook.com/jcjcr.org/videos/2740996809552264
