בשנת 1342 נתן האפיפיור בולה, אישור, לחברי המסדר הפרנסיסקני לייצג את הכנסיה במקומות הקדושים בארץ הקודש, במאה ה19 חזר לארץ הפטריארך הלטיני, תפקיד שנותר טיטולרי בלבד במשך מאות שנים לאחר נפילת הממלכה הצלבנית. ב1948 לאחר סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל נשלח לארץ נונסיו מטעם הכס הקדוש, נציג אפיפיורי שאמון על חיזוק הקשר בין האפיפיור והבישופים המקומיים.
לאחר חתימת הסכם היסוד של מדינת בין ישראל ומדינת הוותיקן בשנת 1993 מונה הנציג האפיפיורי לעמוד גם בראש שגרירות הוותיקן במדינת ישראל, ומאז מכהן הנונסיו לירושלים ופלסטין היושב בהר הזיתים בירושלים, גם כשגריר הוותיקן לישראל במקום מושבו השני, ביפו, ליד כנסיית סנט פיטר.
הנונסיו הוא נציג של הכס הקדוש, של הגוף הכנסייתי ולא של מדינת הותיקן ומייצג את הכנסייה במדינות לאום או בארגונים בינלאומיים (כמו האו"ם למשל). הוא בעל מעמד דפלומטי, כשגריר במקומות מסויימים אף מעמד דפלומטי בכיר במיוחד, ופועל מול גופים פוליטיים ולא דתיים (ממשלות, פרלמנטים ולא רק מול הכנסיה). חלק מאחריותו כוללת דאגה לנוצרים הקתולים והכנסיות בגבולות כהונתו. הוא משמש גם כאיש הקשר בין הכנסייה הקתולית המקומית והכס הקדוש, האפיפיור. בשונה משגרירויות אחרות, אין לו קונסוליות ואין מחלקה קונסולרית המעניקה ויזות או אשרות.
הנונסיו הוא איש כנסייה, על פי רוב בישוף או ארכיבישוף, ואמנם תפקידו הוא אדמינסטרטבי, אך מתוקף היותו איש כנסיה הוא יכול ואף מוזמן לנהל ולהשתתף בטקסים דתיים.
המינוי הדפלומטי למשך 4-5 שנים נפתח בשני טקסים רשמים הראשון התקיים ב14.9 עת השגריר של הותיקן ארכיבישוף אדולפו טיטו ילנה הגיש את כתב האמנה לנשיא מדינת ישראל, הרצוג, ובטקס שני בעת כניסתו הרשמית ארכיבישוף ילנה, כנונסיו לארץ הקודש לכנסיית הקבר ותפילה קצרה שם, בנוכחות נציגים של בני כל העדות הנוצריות.
הנונסיו ארכיבישוף ילנה
