יומיים לפני חג מריה מגוואדלופה, אחד החגים הכי פופולריים במרכז אמריקה, התכנסו בכנסיית סנט אנטוני ביפו כ 400 איש, דיפלומטים, מהגרי עבודה, סטודנטים, סמינריסטים ממקסיקו, קולומביה, ארגנטינה ופיליפינים לחגוג ביחד. החגיגה נערכה בשבת כי בחג עצמו ב12 בדצמבר, מרביתם צריכים לעבוד. כהני הדת ערכו מיסה חגיגית בנוכחות הפטריארך הלטיני של ירושלים ולאחריה הדליקו את עץ חג המולד. לאחר התפילה קיימו הופעות, שירים, ריקודים, ילדות בחולצות עם הדפסת הטילמה של חואן דייגו רקדו והקולומביאנים הופיעו בשירה וריקוד אתניים.
מהו הוא החג שמקבץ יחד נוצרים מאמריקה הלטינית והפיליפינים באמצע חודש דצמבר?
מה בין מקסיקו והפיליפינים?
ב1524 הגיעו 12 פרנסיסקנים למקסיקו, שזה עתה הגיעו אליה ראשוני הספרדים בראשות הרנן קרטס. עם הגעתם הם פעלו להמרת דתה של האוכלוסיה הילידית לנצרות. אחד הילידים שהתנצר והיה לנוצרי אדוק היה חואן דייגו. חואן דייגו, איכר אצטקי הלך להתפלל כפי שנהג מדי יום, גם ביום 9 בדצמבר 1931 כשלפתע מריה התגלתה אליו בגבעת טאפיאק ובקשה ממנו להקים במקום כנסיה בה יוכלו להתפלל כל המבקשים את עזרתה. חואן דייגו פנה לבישוף, שלא מכבר מונה לעמוד בראש הכנסיה במקסיקו, והציג את בקשתה של מריה. הבישוף חואן דה זומרגה לא התרשם מתיאוריו של חואן דייגו ושלח אותו לדרכו. בדרך חזרה שוב התגלתה מרים לחואן דייגו והוא הודה שנכשל במשימה, והציע שתבקש ממישהו שהבישוף יתייחס אליו ברצינות, והרי הוא איכר אצטקי, בור. מרים הודיעה לו שהיא מעוניינת בו. למחרת הוא חזר לבישוף עם בקשתה של מרים אך שוב נדחה על הסף. ביום השלישי מצבו הבריאותי של דודו של חואן דייגו, חואן ברנרדינו, התדרדר, וחואן דייגו טיפל בו ולא ראה שוב את מריה. כשלמחרת חלה החמרה, הוא יצא להזמין כהן דת שישמע את הוידוי ויתן את סקרמנט המשיחה האחרונה לדוד הגוסס. על מנת להימנע מעיכובים, ובכדי לא להיות מובך במפגש נוסף עם מריה שאת הוראותיה לא ביצע, הוא בחר במסלול אחר סביב גבעת טאפיאק, אלא שמריה התגלתה אליו שוב ונזפה בו בעדינות על שלא פנה אליה. היא הבטיחה לו שחואן ברנרדינו החלים והורתה לו לטפס על הגבעה ולאסוף פרחים שגדלים שם. חואן דייגו מצא שפע של פרחים במקום למרות שהיה זה מקום סלעי המאופיין בצמחיה דלה וקקטוסים ובכל מקרה בתקופה חורפית שאין בה פריחה. חואן דייגו מילא הטילמה, השכמייה שלו, בפרחים וחזר לבישוף. חואן דייגו פתח את השכמיה שלו, הפרחים נשפכו על הרצפה, והבישוף ראה שהם השאירו על השכמיה חותם של דמותה של הבתולה שאותה העריץ מיד. הטילמה המקורית תלויה עד היום מעל המזבח בקתדלרה החדשה בגבעת הטאפיאק ליד מקסיקו סיטי וזוכה ל22 מיליון מבקרים בשנה. אתר העליה לרגל המבוקר ביותר עולם. ( בישראל גרדנו את הארעה מיליון תיירים ב2019)
דמותה של מרים מגוואדלופה (על שם עיר בספרד שם נמצא פסל שעל פי מסורת מקומית נעשה על ידי לוקס האוונגליסט, הוסתר במאה ה8 והתגלה מחדש על ידי רועה צאן, לאחר הרקונקוויסטה במאה ה14) היא פטרונת מקסיקו והאמריקות, בדמותה זו היא מופיעה בכנסיות ובבתים באמריקה הלטינית, היא סמל לאומי ואתני ונחגגת על ידיהם בכל קהילותיהם בתפוצות כמו גם ביפו ובירושלים.
ומה הקשר לפיליפינים?
ב1565 גילה נווט ספרדי את הדרך לחצות את האוקיינוס השקט ממערב למזרח, בעוד הפורטוגזים שטו מהמזרח לאירופה דרך כף התקווה הטובה, הספרדים השתמשו בנתיב שחתך את האוקיינוס ומספר פעמים בשנה נסעו אוניות בנתיב שנקרא הגליאון של מלינה, או קוו מנילה אקפולקו, והעבירו דרכו סחורות. באותו נתיב הגיעו גם פרנסיסקנים ממקסיקו לאיי הודו המזרחיים הספרדים (בין השאר נכללו בהם הפיליפינים) ועמם הביאו לא רק את האמונה הנוצרית הקתולית אלא גם את פולחן מריה מגוואדלופה. כבר ב1687 נחנכה הכנסיה הראשונה בפיליפינים שהוקדשה למריה בדמות שהופיע על הטילמה (השכמיה ) של חואן דייגו.
במאי 1754 הכריז האפיפיור בנדיקטוס ה-14 על גבירתנו מגוואדלופה כ"פטרונית ספרד החדשה", שכללה את קליפורניה, מקסיקו ועד דרומה כמו גואטמלה ואל סלבדור. בשנת 1910, האפיפיור פיוס ה-12 הכריז עליה "פטרונית של אמריקה הלטינית", ולאחר מכן בשנת 1946, האפיפיור פיוס ה-12 כינה אותה "פטרונית אמריקה". מה שמפתיע הוא שב-16 ביולי 1935, האפיפיור פיוס ה-11 קבע שהבתולה מגוודלופה ממקסיקו תהיה "בזיכרון תמידי" בתור "הפטרונית השמימית של איי הפיליפינים".
וכך ב12 בדצמבר מדי שנה, ביום המציין את ההתגלות האחרונה בפני חואן דייגו, חוגגים באמריקה הלטינית ובפיליפינים את חג מרים מגוואדלופה.
ומה קרה עם חואן דייגו? הוא הקדיש את חייו לתפילה ולחיים פשוטים ליד גבעת הטאפיאק, ולמרות שהכנסיה הקתולית אישרה את אמינות ההתגלות, חואן דייגו הוכר כקדוש רק בשנת 2002 עת האפיפיור יוחנן פאולוס ה2 עשה מאמצים לתת מקום בפנתיאון הקדושים, גם לדמויות מהפריפריה.
תודות לנורית מושקט ברקן בוקרסלי ששתפה אותנו בחוויותיה מביקור בחג מריה מגוואדלופה ביפו. נורית כותבת את התזה שלה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולגיה באוניברסיטה העברית
