חג העלייה

חג העלייה

חג העלייה או חג עליית האדון הינו חג לציון עלייתו של ישוע לשמיים. החגיגות שלו מוזכרות החל מהמאה הרביעית בכתביו של אוזביוס וכן גם בכתביו של אוגוסטינוס בתחילת המאה החמישית .החג מתרחש 40 יום לאחר הפסחא ונחשב לאחד מחגי החובה עבור רוב הנצרות המערבית.

אתר העלייה מוזכר בראשית המחצית השנייה של המאה הרביעית על ידי הצליינית אגריה בשנת 382-4 אשר מספרת על כך שהאתר עדיין לא בנוי כמבנה רשמי אך היא כן מתארת כי נעשו בו וסביבו טקסים. לפני אותה תקופה כנראה העלייה לשמיים הונצחה כחלק מחגיגות ירידת רוח הקודש בחג השבועות. הכנסייה המרכזית נבנתה בשנת 391. את השחזור של הכנסיה על פי תיאורו של אורקולף מהמאה ה7- אפשר לראות כאן https://www.youtube.com/watch?v=TC83lTOIq9c) הכנסייה פעלה במתכונת מצומצמת יחסית על פי עדויות של צליינים שופצה על ידי הצלבנים בצורת מתומן וכך פעלה. היא הוסבה למסגד עם נפילת ממלכת ירושלים. 

על פי המסופר בברית החדשה, 40 יום לאחר שישוע קם לתחייה והופיע בפני תלמידיו הוא עלה להר גבוה, ומשם עלה לשמים לנגד עיניהם. הר הזיתים, ממנו עלה לשמים על פי המסופר בספר מעשי השליחים, תוחם את העיר ממזרח ומהווה חיץ בינה לבין המדבר. הר הזיתים מוזכר בספר זכריה כחלק מחזון עתידי של התכנסות כל העמים והופעת האל על הר הזיתים. הברית החדשה מתארת את הופעתם של שני אנשים לובשי לבן המתגלים לשליחים, לאחר שישוע עלה לשמים, וקוראים לאנשי הגליל המופתעים "יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָֹא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה – בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם."(מעשי השליחים א)

עבור הנוצרי המבקר בהר הזיתים, באתר העליה לשמים, הביקור במקום העלייה הוא גם סימן לתקווה. המאמין נמצא, מתרגש, מזדהה, מתחבר לאירועים שקרו לשליחים לפני 2000 שנים, אבל גם חושב על עצמו ומה שעתיד לקרות לו כשישוע יחזור. ביקור במקומות הקדושים הוא לא רק חיבור לעבר הוא גם מבט לעתיד, לצפייה הגדולה של המאמין לחזרתו של ישוע מאותו מקום ולפתיחת שערי מלכות שמיים.

חלוקת הזכויות באתר השייך לווקף, עוגנה בהסכם הסטטוס קוו שעליו הכריזו העותומנים לאחר מלחמת קרים, ואושרה בהסכמים בינלאומיים בשנים שלאחר מכן. כך במהלך השנים אפשרו מנהלי הווקף לנוצרים לבקר ולעלות כדי לבצע תפילות במרחב. בכלל שישנן המון קהילות שחוגגות באותו היום את החגיגה, מנהלי הווקף התירו למאמינים לבנות אוהלים וכך לערוך את התפילות במקביל במרחב, כמו כן גם אפשרו להקיף את נקודת הציון של העליה, לפזר קטורת ולשיר במרכז הרחבה.

לפי חלוקת הזכויות, בונות הקהילות ערב החג אוהלים, זו לצד זו, ועורכות את הליטורגיה כשקולות התפילה הקופטית, מתערבבים במנגינת אנשי הסמינר הארמנים, וברקע השירה הארמית של הסיריאנים לצד הנזירים השרים ביוונית. זו גם הזדמנות לעקוב אחר עריכת הליטורגיה מקרוב, שכן המזבחות הם זמניים ולא מוסתרים במחיצה כמו במבני כנסיה מוסדרים.

Rossing Center logo

Other news and updates

Rossing Center logo
  • All
  • בלוג
טנטור
טנטור – המכון האקומני

על גבעה בדרום העיר המכונה טנטור (בערבית גבעה) נפתח בחודש ספטמבר 1972 המכון האקומני טנטור, המנוהל על ידי אוניברסטת נוטרדם הקתולית, ממדינת אינדיאנה ארה"ב. בימים אלו המוסד חוגג 50 שנים להיווסדו, בסדרת אירועים שנפתחו בערב חגיגי בנוכחות ראשי הכנסיות ונציגיהן.
החזון להקמת מוסד איקומני עלה בשנות ה60 כשיותר כנסיות החלו להתרחק מתפיסות של בלעדיות ורעיונות פתיחות, מפגש ודיאלוג, עלו שוב ושוב בכנסיות בעולם המערבי. אקומניזם מיוונית “העולם המיושב" הוא התנועה לאחדות נוצרית של העדות נוצריות שונות תוך שיתוף פעולה ופיתוח קשרים הדוקים יותר. אין באחדות כוונה לבטל את המסורת והמורשת הדתית של כל אחת מהקהילות אלא למצוא גשרים וחיבורים המאפשרים אחדות.

תמונה של WhatsApp‏ 2022-10-18 בשעה 11.24.44
הרימון בבתי נוצרים בתקופת תשרי

בבתים יהודים בתקופת חגי תשרי, הרימון מונח על השולחן, כאחד מסימני החג, ומאחלים "שירבו זכויותנו כרימון". הרימון מככב גם בחג נוצרי הנחגג בסמיכות לחג סוכות ובעל חשיבות רבה במיוחד בארץ הקודש, חג רוממות הצלב. החג מציין את יום מציאת הצלב האמיתי על ידי הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס, ויום חנוכת כנסיית הקבר הראשונה במאה ה 4. הוא נחגג ב 14 בספטמבר (או 27 בספטמבר לפי הלוח היוליאני) בתקופת תשרי.
במסורת הנוצרית הרימון נקשר עם פריון, עם המעבר ממוות לחיים, עם מותו ותחייתו של ישוע. מראה הרימון מזכיר את סיפור הצליבה. הצבע האדום של הפרי מזכיר את דמו של ישוע, כשחוצים את הפרי הצורה בה מסודרים הגרגרים יכולה להזכיר צלב. צורתו החיצונית של הרימון מזכירה את סלע הגולגותא, והתפרחת בראש הרימון את הצלב שעמד בראש הגבעה. טעמה של קליפת הרימון מרה, כמו סבלו וכאביו של ישוע ושל בני האדם, והפרי המתוק מבטא את נצחון החיים והתחייה. הגרעינים המלוכדים בתוך פרי הרימון מזכירים את הלכידות של הכנסיה הקהילת המאמינים.

פלגיה
יום חגה של פלגיה – הנשים של הר הזיתים

סיפורה של פלגיה מסופר בידי דיאקון ושמו יעקב, שהתלווה לבישוף הנזיר נונוס לאספת בישופים באנטיוכיה, והיה עד למאורעות שעליהם הוא מספר. על פי סיפורו, הבישופים שהתכנסו באנטיוכיה ישבו יום אחד והאזינו לדברי אלוהים מפי הבישוף נונוס. באותה שעה עברה במקום פלגיה, רכובה על חמור מקושט בפעמונים ובעדיים ועמה קבוצה גדולה של משרתים. היא הייתה עדויה תכשיטי זהב, פנינים ואבנים יקרות, וריח בשמיה ותמרוקיה נדף למרחוק. ראשה היה גלוי כאילו הייתה גבר, צעיף עטה את כתפיה, וכה רב היה יופייה עד כי כל רואיה אהבוה. בשל הפנינים הרבות שענדה כינו אותה אנשי אנטיוכיה בשם מרגריטה – פנינה ביוונית.

כנסיית לצלב האמיתי 1
ציון חג הצלב האמיתי אצל הארמנים

את זכרו של חזיון מציאת הצלב יחגגו בכנסיה הארמנית בחג ייחודי להם, הנחגג מדי שנה ביום ראשון הסמוך ל28 בספטמבר שבועיים אחרי חג רוממות הצלב (בפטריארכית ירושלים הארמני יציינו זאת לפי הלוח היוליאני חג רוממות הצלב חל ביום ראשון הסמום ל27.9 וחג הצלב של וארוק ביום ראשון הסמוך ל11 באוקטובר).

חג זה הנחגג בירושלים בכל העדות מציין את "הצלב האמיתי" אותו צלב שמאמינים שעליו יש עליו נצלב, ביום בו זיהתה הלנה, אמו של קונסטנטין, את הצלב האמיתי ליד הגולגותא, והיום שבו נחגגה חנוכת כנסיית הקבר בשנת 335. זיהוי הצלב על ידי הלנה, הוא סיפור מסוף המאה הרביעית ולא מוזכר בביוגרפיה של קונסטנטינוס שנכתבה על ידי אוסביוס בישוף קיסריה, בן זמנו של קונסטנטינוס הקיסר.

חג העלייה
חג העלייה

חג העלייה הוא החג לציון עלייתו של ישוע לשמים. על פי המסופר בברית החדשה, 40 יום לאחר שישוע קם לתחייה והופיע בפני תלמידיו הוא עלה להר גבוה, ומשם עלה לשמים לנגד עיניהם. הר הזיתים, ממנו עלה לשמים על פי המסופר בספר מעשי השליחים, תוחם את העיר ממזרח ומהווה חיץ בינה לבין המדבר. הר הזיתים מוזכר בספר זכריה כחלק מחזון עתידי של התכנסות כל העמים והופעת האל על הר הזיתים. הברית החדשה מתארת את הופעתם של שני אנשים לובשי לבן המתגלים לשליחים, לאחר שישוע עלה לשמים, וקוראים לאנשי הגליל המופתעים "יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָֹא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה – בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם."(מעשי השליחים א)

מקום של שרידי הצלב
החג לציון "הצלב האמיתי"

עד היום החג המרכזי לציין ה" הצלב האמיתי" אותו צלב שמאמינים שעליו יש עליו נצלב, נחגג ב14 בספטמבר, ביום בו זיהתה הלנה, אמו של קונסטנטין, את הצלב האמיתי ליד הגולגותא, והיום שבו נחגגה חנוכת כנסיית הקבר בשנת 335. זיהוי הצלב על ידי הלנה, הוא סיפור מסוף המאה הרביעית ולא מוזכר בביוגרפיה של קונסטנטינוס שנכתבה על ידי אוסביוס בישוף קיסריה, בן זמנו של קונסטנטינוס הקיסר. אוסביוס מזכיר את הלנה ביחס ל3 כנסיות אחרות, המולד, אלאונה ואלוני ממרא. אך כמה עשרות שנים מאוחר יותר קבלה הלנה את הקרדיט, וסיפור מציאת הצלב אף מצא את דרכו אל הפולמוס היהודי נוצרי.

גלילה למעלה