בבתים יהודים בתקופת חגי תשרי, הרימון מונח על השולחן, כאחד מסימני החג, ומאחלים "שירבו זכויותנו כרימון". הרימון מככב גם בחג נוצרי הנחגג בסמיכות לחג סוכות ובעל חשיבות רבה במיוחד בארץ הקודש, חג רוממות הצלב. החג מציין את יום מציאת הצלב האמיתי על ידי הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס, ויום חנוכת כנסיית הקבר הראשונה במאה ה 4. הוא נחגג ב 14 בספטמבר (או 27 בספטמבר לפי הלוח היוליאני) בתקופת תשרי.
בעונה זו של השנה, כשעצי הרימון שופעים פירות, הפרי האדום, עם גרעיניו המתוקים, וסגולותיו הרפואיות, עורר את הדמיון של אנשים עוד בתקופות קדומות, והיה לסמל לפריון
בתנך הרימון הוא סמל לפריונה של הארץ ומוזכר לצד התאנה והגפן, בהקשרים שונים. הרימון מופיע גם כאלמנט קישוטי במשכן ובמקדש.
במיתולוגיה היוונית, הרימון היה לא רק סמל לפריון, וחיים אלא גם למוות. פרי השאול. האדס אל השאול משך את פרספונה אליו, והיא ירדה אליו לשאול מדי שנה למספר חודשים כשאכלה מספר גרגירי רימון. בחודשים אלו אלת התבואה והפריון, דמטר, אמה של פרספונה, מתאבלת עליה וגוזרת כיליון על האדמה, ורק בשובה מהשאול היא מאפשרת לתבואה ללבלב, לפרוח ולהבשיל.
במסורת הנוצרית הרימון נקשר עם פריון, עם המעבר ממוות לחיים, עם מותו ותחייתו של ישוע. מראה הרימון מזכיר את סיפור הצליבה. הצבע האדום של הפרי מזכיר את דמו של ישוע, כשחוצים את הפרי הצורה בה מסודרים הגרגרים יכולה להזכיר צלב. צורתו החיצונית של הרימון מזכירה את סלע הגולגותא, והתפרחת בראש הרימון את הצלב שעמד בראש הגבעה. טעמה של קליפת הרימון מרה, כמו סבלו וכאביו של ישוע ושל בני האדם, והפרי המתוק מבטא את נצחון החיים והתחייה. הגרעינים המלוכדים בתוך פרי הרימון מזכירים את הלכידות של הכנסיה הקהילת המאמינים.
לא רק הפרי, אף לעץ עצמו חשיבות סמלית, המשנה מזכירה את עץ הרימון כמשמש לצליית קורבן הפסח, וישוע מזוהה כקורבן הפסח האולטימטיבי.
בתהלוכת חג הצלב נושאים נוצרים פלסטינים, מישראל והמזרח התיכון, את הרימון, לצד ענפי בזיליקום, ומביאים את הפרי לביתם לאחר התהלוכה.
התקווה לתחיית המתים מסומלת בגרעיני הרימון המפוזרים על תבשיל הנאכל בטקסי זכרון, ביוונית קוליבה (בדומה לתבשיל של חג בורברה).
סמלה של העיירה הפלסטינית- נוצרית טייבה, הוא הרימון. הזיהוי המקובל הוא עם הישוב עופרים, אולי עפרה המקראית, בה ישב ישוע עם תלמידיו כשנמנע מלחזור לירושלים (בשורה ע"פ יוחנן 11). על פי מסורת מקומית הוא לימד את תושבי המקום על הקשיים הצפויים להם והתקווה העתידית,כמו מרירות קליפת הרימון ומתיקות גרעיניו. איקונה בה רואים את מרים ובחיקה ישוע אוחז ברימון אפשר לראות בכנסיית העיירה. איקונה זו מזכירה את הציור המפורסם של בוטוצ'לי מהמאה ה15.
לקריאה נוספת לקשר בין החגים הנוצריים לחגי תשרי מוזמנים.ות ללחוץ
