למה חוגגים שלושה חגי מולד?

אורות חג המולד בשער החדש בירושלים

בלוח השנה של ארץ הקודש ניתן למצוא שלושה תאריכים שונים לציון חג המולד. אלו בשורות טובות, שכן זה מאפשר לקהילות המקומיות לחגוג 3 פעמים, להציג את הקישוטים במשך תקופה ארוכה יותר, וכמובן להאריך את חופשת בית הספר.  

בראשית הנצרות, אבות הכנסיה המוקדמים זלזלו במנהג הרומי לציין ימי הולדת של אלים, במסורת הכנסייתית ציינו את יום מותם של קדושים ומרטירים, שציין את עזיבתם את העולם וכניסתם לעולם השמיימי. אך כבר במאה ה3 ניתן למצוא אנשי כנסיה המציעים תאריכים אפשריים בהם נולד ישוע. ישנן עדויות שלפני המאה ה4 מועד לידתו של ישוע אכן צויין כחג דווקא סביב 6 בינואר בחג האפיפניה,  המציין את התגלותו האלוהית של ישוע. החג כבר היה מוכר כציון הופעתו האלוהית  של ישוע בטבילה. רק לקראת סוף המאה ה4 התקבע החג בנפרד מחג האפיפניה ב25 בדצמבר. הסיבה לכך מחוברת לחג אמצע החורף שנחגג באותו תאריך, חג השמש הבלתי ניתנת לכיבוש. Natalis Invicti  שחגיגותיו הגיעו לשיאן בסוף המאה ה3. במאה הרביעית אבות כנסייה קשרו את לידת השמש הבלתי מנוצחת, עם לידתו של המשיח. כפי שניסח זאת יוחנן כריסוסטמוס:"אבל הם קוראים לזה 'יום ההולדת של הבלתי השמש הבלתי נכבשת". מי באמת כל כך לא נכבש כמו אדוננו. . .? או, אם הם אומרים שזה יום ההולדת של השמש, הוא שמש הצדק."  החל מסוף המאה הרביעית בחלקים נרחבים בעולם הנוצרי חגגו את לידתו של ישוע ב25.12.

אלא שבירושלים במשך עוד כמאתיים שנים חג המולד נחגג ב6 בינואר, בחג ההתגלות. הסיבה לכך קשורה לויכוח תיאולוגי סביב טבעיו של ישוע. חג האפיפיניה, ההתגלות, מציין את התגלות האל שהתגשם בבשר בישוע, המילה אפיפניה ביוונית ἐπιφάνεια, epipháneia, פירושה הופעה, התגלות.  על פי האמונה הנוצרית, ישוע הוא האל שהתגשם בבשר, ומופיע, מתגלה  ככזה באירוע הטבילה. 

במאה ה5 בעקבות ועידת כלקדון הכנסיה מתפצלת בין תומכי התפיסה התיאולוגית שרואה בשני הטבעים בישוע, מאוחדים, בלתי ניתנים להפרדה או הבחנה, מרגע ההתעברות, לעומת התפיסה ששני הטבעים נמצאים בישוע ביחד, האנושי והאלוהי, אך הם לא מתערבבים ומובחנים. הועידה הכריעה לטובת העיקרון כי הטבעים הנמצאים ביחד בלתי נפרדים אך מובחנים ולא מתערבבים. לידתו האנושית של ישוע, לאחר תשעת חודשי הריון, נולד תינוק בבית לחם, שגדל כאדם צויינה ב25.12 בעוד הלידה הרוחנית, האפיפניה נחגגה עוד קודם ב6.1  כנסיית ירושלים המשיכה לחגוג רק את ה6.1 וזכתה לביקורת במכתב של הקיסר יוסטיניאנוס במאה ה6, שם התלונן : נודע לנו שמאחר שבירושלים יש התועים, הרי אינם הולכים בעקבות כתבי הקודש והאבות המורים, ואינם עורכים את לידתו הקדושה הזאת שבגוף בעשרים וחמישה לחודש דצמבר , ובחג המולד הם עורכים את חג דויד ויעקב, ובשישה בינואר הלא הוא חג הטבילה , הם עורכים יחדיו את חג המולד ואת חג הטבילה"

בירושלים  הכנסיות השונות, גם אלו שקבלו את תיאלוגית הטבע המאוחד, וגם מי שדיברו על טבעים בלתי נפרדים ובלתי מתערבבים ציינו את שני החגים בנפרד. הכנסייה ההארמנית נשארה נאמנה למסורת הקדומה ומציינים את הלידה הרוחנית והאלוהית באותו היום ב6.1.

אם כן מה חוגגים ב7 בינואר? למעשה לא חוגגים ב7 בינואר דבר, אלא חלק מהכנסיות משתמשות בלוח שנה שונה מהלוח המוכר לנו. לוח השנה הכללי, מבוסס על לוח שנה רומי בן 365.25 ימים  כפי שעוצב וגובש על ידי הקיסר יוליוס במאה הראשונה לפני הספירה, ולכן מכונה הלוח היוליאני. במאה ה16 כילה האפיפיור גרגוריוס ה16 כי קיימת טעות בחישוב השנה ולמעשה השנה נמשכת 365.25 פחות 11 דקות, המצטברות משנה לשנה לפער בין השנה האמיתית, לשנה הנספרת. הלוח המתוקן התקבל בכנסיה הקתולית, בהמשך בעולם המערבי ואף בעולם המזרחי (ברוסיה למשל רק ב1919 לאחר המהפכה). בכנסיות רבות קבלו את הלוח לצורכי התנהלות יומיומית אך בכנסיה המשיכו לשמור על הלוח הישן, לכל החגים או לפחות לתקופת חגי הפסחא. המשמעות היא שהתאריך הוא בפער של 13 יום. בארץ הקודש, בגלל המקומות הקדושים, הסטטוס קוו והחזקה המשותפת, כל הכנסיות מציינות את החגים לפי הלוח היוליאני, משמע שגם מי שחוגג ב25.12 למעשה התאריך בלוח השנה הכללי יהיה 7.1. הארמנים חוגגים ב6.1 משמע שבארץ הקודש הם יחגגו את החג ב19.1.

ברחבי העולם המזרחי, כל כנסיה ומדינה בחרו האם לחגוג לפי היוליאני או הגרגוריאני, גם ברחבי ארץ הקודש, קהילות רבות בחרו לאחד את החגים בגלל משפחות מעורבות והחיים המשותפים של  בני הקהילות הנוצריות השונות . אך בירושלים ובכנסיות בית לחם עדיין תוכלו לחגוג את חג המולד 3 פעמים. כך גם שווקי חג המולד, העצים והקישוטים ימשיכו לעטר את העיר עד סוף חודש ינואר.

תצוגת האבוס - לידתו של ישוע באבוס על פי המסורת
לידתו של ישוע באבוס

Rossing Center logo

Other news and updates

Rossing Center logo
  • All
  • Public events
  • בלוג
  • ללא קטגוריה
חג העלייה
חג העלייה

חג העלייה הוא החג לציון עלייתו של ישוע לשמים. על פי המסופר בברית החדשה, 40 יום לאחר שישוע קם לתחייה והופיע בפני תלמידיו הוא עלה להר גבוה, ומשם עלה לשמים לנגד עיניהם. הר הזיתים, ממנו עלה לשמים על פי המסופר בספר מעשי השליחים, תוחם את העיר ממזרח ומהווה חיץ בינה לבין המדבר. הר הזיתים מוזכר בספר זכריה כחלק מחזון עתידי של התכנסות כל העמים והופעת האל על הר הזיתים. הברית החדשה מתארת את הופעתם של שני אנשים לובשי לבן המתגלים לשליחים, לאחר שישוע עלה לשמים, וקוראים לאנשי הגליל המופתעים "יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָֹא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה – בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם."(מעשי השליחים א)

מקום של שרידי הצלב
החג לציון "הצלב האמיתי"

עד היום החג המרכזי לציין ה" הצלב האמיתי" אותו צלב שמאמינים שעליו יש עליו נצלב, נחגג ב14 בספטמבר, ביום בו זיהתה הלנה, אמו של קונסטנטין, את הצלב האמיתי ליד הגולגותא, והיום שבו נחגגה חנוכת כנסיית הקבר בשנת 335. זיהוי הצלב על ידי הלנה, הוא סיפור מסוף המאה הרביעית ולא מוזכר בביוגרפיה של קונסטנטינוס שנכתבה על ידי אוסביוס בישוף קיסריה, בן זמנו של קונסטנטינוס הקיסר. אוסביוס מזכיר את הלנה ביחס ל3 כנסיות אחרות, המולד, אלאונה ואלוני ממרא. אך כמה עשרות שנים מאוחר יותר קבלה הלנה את הקרדיט, וסיפור מציאת הצלב אף מצא את דרכו אל הפולמוס היהודי נוצרי.

תהלוכת יום ראשון של כפות התמרים בכנסיית הקבר.
לולבים לא רק בסוכות

שיאה של השנה הליתורגית הנוצרית מגיע בחג הפסחא, החג שמציין את תחייתו של ישוע ויצויין ביום ראשון באביב בסמוך לחג הפסח. חג הפסחא מזכיר למאמינים את קורבנו של ישוע, כמו קורבן הפסח, קורבן של גאולה. כמו שאומר פאולוס באגרת אל הראשונה הקורינתיים 5:6 "שֶׁהֲרֵי נִזְבַּח שֵׂה הַפֶּסַח שֶׁלָּנוּ – הַמָּשִׁיחַ" כמו שבפסח אמר רבן גמליאל (פסחים קטז ע"ב) "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" כך גם המאמינים הנוצרים המבקשים להזדהות עם ישוע ועם קורבנו, משחזרים את השבוע האחרון, הדרמטי בחייו.

התמונה מאתר האינטרנט של הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית. אזוטוס במפת מדבא מתוך ויקיפדיה.
ליטורגיה באשדוד?

בין הוילות של רובע י"א בעיר אשדוד התגלה מנזר ובמרכזו כנסיה גדולה. הפסיפסים בכנסיה כללו גם את שמו של הבישוף שבזמנו נחנכה הכנסיה, וגם תאריך על פי לוח שנה גיאורגי  קדום, המעיד על נוכחות של נזירים ממוצא גיאורגי במקום:"(בחסד האל, או בחסדו של כריסטוס), מבנה זה הוקם מיסודותיו בימי פרוקופיוס הבישוף הצדיק והקדוש שלנו, בחודש דיוס של האינדיקטיה השלישית, בשנת 292". הכנסיה מתוארכת למאה ה5-6 וכולל גם מרטיריום לאישה וסדרה של קברי דיאקונים ודיאקונסיות באחת הסיטראות.

Giulio Quaglio the Younger - Obglavljenje sv. Barbare
סנט ברברה – عيد البربارة

ב4/12 (או ב17/12 לחוגגים על פי הלוח היוליאני) בארץ הקודש אוכלים דייסה מתוקה עשויה גרגירי חיטה מבושלים עם סוכר מעוטרים בגרגירי רימון, צימוקים, קינמון, שקדים, אניס ובגרסה יותר מודרנית ממתקים, וסוכריות. המאכל מבושל במיוחד לכבוד חגה של הקדושה ברברה, או בהגיה הערבית Burbara, מקור השם מיוונית ופירושו "הזרה".

חדר הסעודה האחרונה ושבוע התפילה לאחדות הכנסייה

בכל שנה בסוף ינואר מתבצעת התפילה לאחדות הכנסייה, היא מתרחשת בין שני ימי ראשון האחרונים של חודש ינואר. בכל יום לוקחת על עצמה את הארגון של התפילה ואירועי היום, אחת הקהילות הנוצריות אחרת תוך התייחסות לנושא השנתי. כל משתתף המגיע לירושלים לקחת חלק בשבוע הזה יכול לחוות את החוויה ולשמוע את הליטורגיה, התפילה  של כל אחת מכנסיות ירושלים.

גלילה למעלה