כל מי שביקר בכנסיית הקבר ראה את הסולם, ושמע על הזכות של הארמנים לשים סולם תחת החלון שחלקו הפנימי שייך להם על החזית החיצונית של כנסיית הקבר. נראה שהסולם נמצא שם כבר מראשית המאה ה19, וציורו של דיויד רוברט משנות ה40 כפי הנראה מנציח את הסולם שנותר כחלק מהסטטוס קוו ב1852.
חזית כנסיה שייכת לשלוש העדות המרכזיות בכנסיית הקבר, יוונים, פרנסיסקנים (קתולים) וארמנים וכל שינוי בכנסייה דורש הסכמה כוללת. עם זאת הצד הפנימי של החזית בקומת הגלריה שייך לארמנים. עד אמצע המאה ה-9 כנסיית הקבר היתה סגורה מרבית השנה ונפתחה רק בחגים, באירועים מיוחדים ותמורת תשלום למושל המוסלמי ולמשפחות המחזיקות במפתח. בתוך הכנסיה הותר למספר נזירים להתגורר, מספר נזירים המקובע אף הוא בסטטוס קוו. שני הארמנים בכנסיה, ניהלו בה את הטקסים ושמרו על זכויותיהם בכנסיה, החזיקו בחדרון ומטבחון ממש מהעבר השני של החזית בקומה השניה של הגלריה מעל הכניסה. אספקת האוכל הובאה למטבח בעיתות שהכנסיה נפתחה או דרך החלון. באחד הימים הוציאו הארמנים סולם דרך החלון והניחו על כרכובי מרפסת החזית הכנסיה ללא האישור של שתי העדות הנוספות בעלות החזקה במקום. הם קיוו שהסולם יאפשר ירידה למרפסת, מקום מאוורר ומלא אור יותר מהחללים החשוכים של הכנסיה ואולי אף יקל על העברת המזון. מיד פנו הפרנסיסקנים והיוונים בתלונה לרשויות, למנוע את מה שמבחינתם היה השתלטות ארמנית על החזית. המושל של ירושלים קבע שהסולם הארמני ישאר אך לא יותר להשתמש בו. וכך נותר סולם עץ, אותו כמובן ניתן להחליף, על חזית הכנסיה ללא שימוש. הסולם המפורסם היה לסמל המצב המוקפא של הכנסיה ,הסטטוס קוו מ1852, וכן ביטוי חיצוני וברור לנוכחות הארמנית בכנסיית הקבר.
חזית הכנסיה היתה ונותרה ביטוי לתחרות בין העדות בכנסיה, גם ששופצה הכנסיה בשנות ה60-וה70 כמעט ולא נעשו שינויים בחזית. כל עיטור וכל שינוי נתפס כביטוי והנכחה של אחת העדות והימנעות משינויים נתפסה כפשרה טובה. למשל כרכובי האבן הצלבנים שהוסרו בשנות ה40 מחשש להתמוטטות, לא הוחזרו מעל דלתות הכנסיה. הם מונחים במוזיאון רוקפלר, וגם העתק שלהם לא הוחזר לחזית, שכן היוונים לא רצו עיטורים צלבנים נוספים על החזית מעבר למצב הקיים.
דוגמא נוספת לרגישות זו התרחשה ב14.4.21 מעט לפני חצות שמו הארמנים, באופן חד צדדי וללא תיאום עם היוונים והקתולים, הניחו מעקה חדש בקצה המרפסת הקטנה שתחת חלונם. בחודשים שקדמו הארמנים שיפצו את החלק הפנימי של הקיר בעזרת פיגומים שנשענו על החלון שלהם אך לא נגעו ברצפת המרפסת. הצבת המעקה עוררה את תשומת ליבו של האחראי על כנסיית הקבר מטעם היוונים, ארכיבישוף איזידורוס. אנשי הכנסיה היוונית אורתודוכסית נפגשו עם אנשי הקסטודיה (פרנסיסקנים) וביחד פנו למשטרת ישראל לדרוש את הסרת המעקה שנבנה ללא תיאום. מדינת ישראל ירשה את המחויבות לשמור על הסטטוס קוו, ומחובתה לוודא שהמצב הקיים לא ישתנה, ובמידה וקיים שינוי, יש להשיב את המצב לקדמותו. תוך מספר ימים הוסר המעקה החדש והמעקה הישן והרעוע הוחזר למקומו.
צילום : איילת אורפז
