לולבים לא רק בסוכות

תהלוכת יום ראשון של כפות התמרים בכנסיית הקבר.

שיאה של השנה הליתורגית הנוצרית מגיע בחג הפסחא, החג שמציין את תחייתו של ישוע ויצויין ביום ראשון באביב בסמוך לחג הפסח. חג הפסחא מזכיר למאמינים את קורבנו של ישוע, כמו קורבן הפסח, קורבן של גאולה. כמו שאומר פאולוס באגרת אל הראשונה הקורינתיים 5:6 "שֶׁהֲרֵי נִזְבַּח שֵׂה הַפֶּסַח שֶׁלָּנוּ – הַמָּשִׁיחַ" כמו שבפסח אמר רבן גמליאל (פסחים קטז ע"ב) "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" כך גם המאמינים הנוצרים המבקשים להזדהות עם ישוע ועם קורבנו, משחזרים את השבוע האחרון, הדרמטי בחייו. השבוע האחרון לפני הפסחא נקרא השבוע הקדוש, הוא נפתח ביום ראשון של הלולבים ומסתיים ביום חמישי, ולאחריו מתחילים שלושת ימי השיא, יום שישי של הצליבה והקבורה ועד יום ראשון של התחייה המכונים The Easter Triduum.יום ראשון של הלולבים או הדקלים, מציין את הכניסה הדרמטית של ישוע לירושלים, כשאת פניו מקבלת שירת ההמונים "הושע נא לבית דוד" הנושאים ענפים. בבשורה על פי יוחנן מדגישים שמדובר בענפי דקל. ענף הדקל הוא סמל לניצחון, שלום וחיי נצח, סימבוליקה שמקורה במזרח הקדום. ענף דקל הוענק לספורטאים מנצחים ביוון העתיקה, וכפות התמרים היו סמל לניצחון ברומא העתיקה. ענפי הדקל אומצו לנצרות כסמל לניצחון הרוח, נצחון האמונה, ובאיקונוגרפיה של המרטירים, המתוארים מחזיקים ענף דקל. כסמל לנצחון הרוח על הגוף והחומר. בספר חזון יוחנן מתוארים באחרית הימים המונים לבושי לבן עומדים לפני כסא הכבוד ושה האלוהים כשהם אוחזים בידיהם כפות תמרים. (חזון יוחנן 7: 9)

ישוע נכנס רכוב על גבי עיר ואתון בהשראת נבואת זכריה המדבר על חזון עתידי של גאולה ומתאר את המלך המגיע לא רכוב על סוס או בכרכרה אלא "הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת", מלך לא בא למלחמה אלא בשלום, כמו אחד הכינויים של ישוע הוא נסיך השלום, וירושלים תגיב בקריאות שמחה "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַ‍ִם".

על הדרך בה עבר ישוע פרשו מקבלי פניו את בגדיהם, כפי שהיה מקובל במזרח הקדום וכפי שמזכיר ספר מלכים ב' ט' 13 כשקבלו את פניו של יהוא לאחר המלכתו.הבשורה על פי לוקס מדגישה את הפער בין האירוע המשמח, וקבלת הפנים העליזה, לבכיו של ישוע הרואה את העיר וצופה את חורבנה. (בבשורות אחרות היה זה בצאתו מהמקדש).

מסורת התהלוכה בראשית התקופה הביזנטית מתועדת בפירוט רב על ידי אישה שבקרה בירושלים בראשית שנות השמונים של המאה ה4, המזוהה בשם איגריה. היא מתארת את תפילת הבוקר שנערכה בכנסיית הקבר, ולאחר הפסקה למנוחה ואכילה יצאו ההמונים ובישוף העיר, בשעה השביעית (שעת הצהריים) להר הזיתים. לאחר התכנסות בכנסיית האלאונה (היום מכונה גם פטר נוסטר) עלו למקום העליה לשמיים בפסגת הר הזיתים הצופה אל העיר ומשם התהלוכה "וכשמתחילה השעה האחת האחת עשרה קוראים במקום באוונגליון שבו הילדים עם ענפים עם כפות תמרים קבלו את האדון באומרם "ברוך הבא בשם ה" ומיד קם הבישוף וכל העם יוצא ללכת ברגל מפסגת הר הזיתים… וכל הילדים אשר במקומות ההם האלה אשר אינם יכולים ללכת ברגל ויש לשאתם והוריהם נושאים אותם על צווארם נושאים כולם ענפים, אלה של תמרים ואלה של זיתים. ומובילים כך את הבישוף כמו שהובל אז האדון. " (אגריה 31:2)

נראה שהתהלוכה החגיגית הופסקה בסוף התקופה המוסלמית, חודשה בימי הצלבנים ופסקה מלהתקיים לאחר נפילת הממלכה. במאה ה17 כפי הנראה חדשו הפרנסיסקנים את התהלוכה כשהקוסטוד של ארץ הקודש רכב על העיר. מאז שנת 1933 חזרה התהלוכה וקבלה את אופייה החגיגי, ובראשה עומד מאז הפטריארך הלטיני של ירושלים.

בכל שנה ביום ראשון של כפות התמרים נערכת בבוקר תפילה בכנסיית הקבר, ובשעה 14:30 מתכנסים כולם בכנסייה בבית פגי במורדות המזרחיים של הר הזיתים ומשם יוצאת התהלוכה בראשות הפטריארך הלטיני, הקוסטוד ואנשי הכנסיה הבכירים לעבר העיר. הם נכנסים דרך שער האריות, על אף שבמסורת הנוצרית ישוע נכנס דרך שער הרחמים, השער המזרחי של הר הבית, ומתכנסים בחצר כנסיית סנט אנה.

לאחר סיום תפילה קצרה ונשיאת דברים, יוצאים שוב המאמינים לכיוון שער האריות ומקיפים את העיר העתיקה וחוזרים ונכנסים דרך השער החדש לעבר הפטריארכיה הלטינית ומנזר טרה סנטה. את התהלוכה הממשיכה לרובע הנוצרי מובילים חברי תנועת הצופים הנוצרים, המנגנים בחמת חלילים ותופים.

תהלוכות דומות יתקיימו בכנסיות ברחבי העולם, ואם אין דקלים, משתמשים בחלופות מקומיות.

התהלוכה – צילמה שרית מסרי

Rossing Center logo

Other news and updates

Rossing Center logo
  • All
  • בלוג
טנטור
טנטור – המכון האקומני

על גבעה בדרום העיר המכונה טנטור (בערבית גבעה) נפתח בחודש ספטמבר 1972 המכון האקומני טנטור, המנוהל על ידי אוניברסטת נוטרדם הקתולית, ממדינת אינדיאנה ארה"ב. בימים אלו המוסד חוגג 50 שנים להיווסדו, בסדרת אירועים שנפתחו בערב חגיגי בנוכחות ראשי הכנסיות ונציגיהן.
החזון להקמת מוסד איקומני עלה בשנות ה60 כשיותר כנסיות החלו להתרחק מתפיסות של בלעדיות ורעיונות פתיחות, מפגש ודיאלוג, עלו שוב ושוב בכנסיות בעולם המערבי. אקומניזם מיוונית “העולם המיושב" הוא התנועה לאחדות נוצרית של העדות נוצריות שונות תוך שיתוף פעולה ופיתוח קשרים הדוקים יותר. אין באחדות כוונה לבטל את המסורת והמורשת הדתית של כל אחת מהקהילות אלא למצוא גשרים וחיבורים המאפשרים אחדות.

תמונה של WhatsApp‏ 2022-10-18 בשעה 11.24.44
הרימון בבתי נוצרים בתקופת תשרי

בבתים יהודים בתקופת חגי תשרי, הרימון מונח על השולחן, כאחד מסימני החג, ומאחלים "שירבו זכויותנו כרימון". הרימון מככב גם בחג נוצרי הנחגג בסמיכות לחג סוכות ובעל חשיבות רבה במיוחד בארץ הקודש, חג רוממות הצלב. החג מציין את יום מציאת הצלב האמיתי על ידי הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס, ויום חנוכת כנסיית הקבר הראשונה במאה ה 4. הוא נחגג ב 14 בספטמבר (או 27 בספטמבר לפי הלוח היוליאני) בתקופת תשרי.
במסורת הנוצרית הרימון נקשר עם פריון, עם המעבר ממוות לחיים, עם מותו ותחייתו של ישוע. מראה הרימון מזכיר את סיפור הצליבה. הצבע האדום של הפרי מזכיר את דמו של ישוע, כשחוצים את הפרי הצורה בה מסודרים הגרגרים יכולה להזכיר צלב. צורתו החיצונית של הרימון מזכירה את סלע הגולגותא, והתפרחת בראש הרימון את הצלב שעמד בראש הגבעה. טעמה של קליפת הרימון מרה, כמו סבלו וכאביו של ישוע ושל בני האדם, והפרי המתוק מבטא את נצחון החיים והתחייה. הגרעינים המלוכדים בתוך פרי הרימון מזכירים את הלכידות של הכנסיה הקהילת המאמינים.

פלגיה
יום חגה של פלגיה – הנשים של הר הזיתים

סיפורה של פלגיה מסופר בידי דיאקון ושמו יעקב, שהתלווה לבישוף הנזיר נונוס לאספת בישופים באנטיוכיה, והיה עד למאורעות שעליהם הוא מספר. על פי סיפורו, הבישופים שהתכנסו באנטיוכיה ישבו יום אחד והאזינו לדברי אלוהים מפי הבישוף נונוס. באותה שעה עברה במקום פלגיה, רכובה על חמור מקושט בפעמונים ובעדיים ועמה קבוצה גדולה של משרתים. היא הייתה עדויה תכשיטי זהב, פנינים ואבנים יקרות, וריח בשמיה ותמרוקיה נדף למרחוק. ראשה היה גלוי כאילו הייתה גבר, צעיף עטה את כתפיה, וכה רב היה יופייה עד כי כל רואיה אהבוה. בשל הפנינים הרבות שענדה כינו אותה אנשי אנטיוכיה בשם מרגריטה – פנינה ביוונית.

כנסיית לצלב האמיתי 1
ציון חג הצלב האמיתי אצל הארמנים

את זכרו של חזיון מציאת הצלב יחגגו בכנסיה הארמנית בחג ייחודי להם, הנחגג מדי שנה ביום ראשון הסמוך ל28 בספטמבר שבועיים אחרי חג רוממות הצלב (בפטריארכית ירושלים הארמני יציינו זאת לפי הלוח היוליאני חג רוממות הצלב חל ביום ראשון הסמום ל27.9 וחג הצלב של וארוק ביום ראשון הסמוך ל11 באוקטובר).

חג זה הנחגג בירושלים בכל העדות מציין את "הצלב האמיתי" אותו צלב שמאמינים שעליו יש עליו נצלב, ביום בו זיהתה הלנה, אמו של קונסטנטין, את הצלב האמיתי ליד הגולגותא, והיום שבו נחגגה חנוכת כנסיית הקבר בשנת 335. זיהוי הצלב על ידי הלנה, הוא סיפור מסוף המאה הרביעית ולא מוזכר בביוגרפיה של קונסטנטינוס שנכתבה על ידי אוסביוס בישוף קיסריה, בן זמנו של קונסטנטינוס הקיסר.

חג העלייה
חג העלייה

חג העלייה הוא החג לציון עלייתו של ישוע לשמים. על פי המסופר בברית החדשה, 40 יום לאחר שישוע קם לתחייה והופיע בפני תלמידיו הוא עלה להר גבוה, ומשם עלה לשמים לנגד עיניהם. הר הזיתים, ממנו עלה לשמים על פי המסופר בספר מעשי השליחים, תוחם את העיר ממזרח ומהווה חיץ בינה לבין המדבר. הר הזיתים מוזכר בספר זכריה כחלק מחזון עתידי של התכנסות כל העמים והופעת האל על הר הזיתים. הברית החדשה מתארת את הופעתם של שני אנשים לובשי לבן המתגלים לשליחים, לאחר שישוע עלה לשמים, וקוראים לאנשי הגליל המופתעים "יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָֹא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה – בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם."(מעשי השליחים א)

מקום של שרידי הצלב
החג לציון "הצלב האמיתי"

עד היום החג המרכזי לציין ה" הצלב האמיתי" אותו צלב שמאמינים שעליו יש עליו נצלב, נחגג ב14 בספטמבר, ביום בו זיהתה הלנה, אמו של קונסטנטין, את הצלב האמיתי ליד הגולגותא, והיום שבו נחגגה חנוכת כנסיית הקבר בשנת 335. זיהוי הצלב על ידי הלנה, הוא סיפור מסוף המאה הרביעית ולא מוזכר בביוגרפיה של קונסטנטינוס שנכתבה על ידי אוסביוס בישוף קיסריה, בן זמנו של קונסטנטינוס הקיסר. אוסביוס מזכיר את הלנה ביחס ל3 כנסיות אחרות, המולד, אלאונה ואלוני ממרא. אך כמה עשרות שנים מאוחר יותר קבלה הלנה את הקרדיט, וסיפור מציאת הצלב אף מצא את דרכו אל הפולמוס היהודי נוצרי.

גלילה למעלה