יום ראשון של האורתודוקסיה

יום ראשון של האורתודוקסים

יום ראשון הראשון בתקופת הצום בכנסיות האורתודוכסיות הוא יום ראשון של האורתודוכסיה. המילה אורתודוכסיה (מיוונית- נכון,ישרὀρθός +תפיסה, אמונה δόξα) אינה רק שם של עדה דתית, אלא ביטוי לתפיסה עצמית של מי שמחזיק באמונה הנכונה, הישרה המובילה אל היעד הרוחני הנכון. אם יש תפיסה ישנה/נכונה, הרי שהיא עומדת בניגוד לתפיסות לא נכונות. ואכן בראשית הנצרות התקיימו דיונים תיאולוגים רבים בנוגע לאמונה וכל קהילה, בעקבות כל פילוג הגדירו את התפיסה הישרה והבלעדית, להבנתם. למעשה כל נוצרי רואה בעצמו אורתודוכסי (בעל האמונה הנכונה) גם אם לא שייך לכנסיה המכונה רשמית האורתודוכסית.

מקורו של יום ראשון של האורתודוכסיה, בחגיגת ניצחון האיקונות ביום ראשון 11 במרץ בשנת 843, שהיה באותה שנה השבוע הראשון של הצום. הניצחון הגיע בעקבות אחד הוויכוחים שהסעירו את העולם הכנסייתי המזרחי במאות 8-9. שאלת האיקונות. באותו יום הוחזרו האיקונות בתהלוכה חגיגית לתוך הכנסייה, לאחר שאיקונות רבות נהרסו, ואת תהלוכה זו משחזרים בכנסיות באותו יום.

האם איקונה היא ציור? לא. היא טקסט כתוב. האיקונה היא טקסט תיאולוגי המתאר את התיאולוגיה, ומחבר באופן מיסטי את המאמין לדמויות הקדושים ולאל. איקונה לא מציירים אלא כותבים, למעשה מעתיקים כפי שמעתיקים טקסט ואין מקום ליצירתיות ואילתורים (באופן עקרוני, בפועל נראה וריאציות). אם הטקסט פעל את פעולתו המיסטית בעבר, אין סיבה לשנות. התיאור הויזואלי כתוב בשפה שרק מי שיודע לקרוא אותה, מבין את המשמעויות התיאולוגיות החבויות בטקסט המצויר. את האיקונה כותבים אנשים לאחר הכנה, תפילה, תוך שימוש בחומרים מיוחדים, על בד או עץ מיוחד, בצבעיים טבעיים, וזהב, תוך מאבק באגו, במרבית המקרים ללא חתימה. לסדר הנחת הצבעים יש משמעות מהכהה לבהיר, להאיר את התמונות, באור האלוהי. כיוון שהמודלים מועתקים, ניתן להבחין ב"סגנון מיושן", הדמויות שטוחות, נטולות עומק ופסרפסקטיבה, ללא פרופיל, ובמרבית המקרים הפרצופים שווים מה שמבחין בין הדמויות הוא הלבוש, החפצים שמחזקים והתנוחות.

האיקונות הן חלק בלתי נפרד מהאמונה והדבקות האורתודוקסית. הן ביטוי להתגשמות בבשר של הלוגוס, הדבר (יוחנן א':14), כשהאל התגשם בבשר, ניתן היה לראות את כבודו. בעולם הביזנטי האיקונות היו בשימוש ליטורגי, בתפילה, בתהלוכות, מגינות על ארמון הקיסר, מעטרות את הכנסיות וגם בבתים. האיקונות בעלות קדושה עם זאת, האורתודוקסים תמיד עושים הבחנה דוקטרינרית ברורה בין הערצה של איקונות לבין הפולחן לאלוהים בלבד.

אך השימוש באיקונות לא היה מובן מאליו. בשנת 730 הסיר הקיסר ליאו הIII את האיקונה של ישוע מאחד השערים המרכזיים של ארמונו בקונסטנטינופול והורה להחליפו בצלב. המהלך זכה לגינוי של אנשי כנסיה בכירים אך שיקף אווירה דתית שכנראה הגיעה מלמטה. קבוצות של אנשי דת ומאמינים שיצאו נגד השימוש באיקונות. מתנגדי האיקונות לא הסתפקו בטענות נחרצות האוסרות על השימוש בהן, אלא פעלו להרס איקונות המכונה ביוונית איקונוקלאזם εἰκονοκλάσται. העלייה בשימוש באיקונות כבעלות משמעות רוחנית במאות 6-8, כולל איקונות שנעשו ללא מגע יד אדם, או איקונות שיוחסו ללוקאס האוונגליסט וביטאו לגטימיות מימי ראשית הכנסייה, עמדו ברקע המשבר שרבים תולים אותו בהשפעת האיסלאם שכבש איזורים נרחבים בהם חיו נוצרים במזרח. האיסלאם הביא עמו תפיסה מאד נוקשה לגבי ביטויים ויזואלים של האל ונביאיו, והזכיר לנוצרים את הדיבר השני "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". מתנגדי האיקונות טענו שציור דמותו של ישוע מבטאת רק את טבעו האנושי ולמעשה חוטאת למהות המורכבת שלו הכוללת גם את הטבע האלוהי שלא בא לידי ביטוי באיקונה. תומכי האיקונות טענו שהדיבר השני עוסק בפולחן אלים פגאניים, אלילי שווא ולא באל המקראי, וגם בקודש הקודשים היו כרובים. מעל הכל ישוע בעצמו הוא מראה דמותו של האל, וכתיבה נכונה של האיקונה מבטאת בשפה ויזואלית גם את הטבע האנושי שלו והאלוהי. הטיעונים הרבים הוצגו בועידה כנסייתית בניקאה בשנת 787, בחסות הקיסר קונסטנטינוס ה6 ואימו הקיסרית אירנה, ועידה שתוארה כועידה האקומנית ה7 והאחרונה המשותפת לכל הכנסייה במזרח ובמערב, ובה ביטלו החלטות קודמות והתירו את הערצת האיקונות. אלא שבכך לא תם הויכוח. הוא התפרץ שוב לאחר שלושים שנה ובשנת 843 בכינוס שקיימה הקיסרית תיאודורה שוב דוכאו האיקונוקלסטים והאיקונות הותרו.

חגיגת האיקונות והאורתודוכסיה היא הזדמנות להדגיש שהכנסייה מורה את הדרך הנכונה, ובתפילותיה לציין שמות קדושים, מוודים, גיבורי האמונה, להכריז שיזכו " זיכרון נצח" ולנצל את ההזדמנות למנות את שמות הכופרים, ההרטים ולקרוא "Anathema" מוחמים ומאוסים.

התמונות מתוך תהלוכת האיקונות בכנסיית הקבר 13.3.2022 מתוך אתר הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים
התמונות מתוך תהלוכת האיקונות בכנסיית הקבר 13.3.2022 מתוך אתר הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים

Rossing Center logo

Other news and updates

Rossing Center logo
  • All
  • Public events
  • בלוג
  • ללא קטגוריה
חג העלייה
חג העלייה

חג העלייה הוא החג לציון עלייתו של ישוע לשמים. על פי המסופר בברית החדשה, 40 יום לאחר שישוע קם לתחייה והופיע בפני תלמידיו הוא עלה להר גבוה, ומשם עלה לשמים לנגד עיניהם. הר הזיתים, ממנו עלה לשמים על פי המסופר בספר מעשי השליחים, תוחם את העיר ממזרח ומהווה חיץ בינה לבין המדבר. הר הזיתים מוזכר בספר זכריה כחלק מחזון עתידי של התכנסות כל העמים והופעת האל על הר הזיתים. הברית החדשה מתארת את הופעתם של שני אנשים לובשי לבן המתגלים לשליחים, לאחר שישוע עלה לשמים, וקוראים לאנשי הגליל המופתעים "יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָֹא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה – בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם."(מעשי השליחים א)

מקום של שרידי הצלב
החג לציון "הצלב האמיתי"

עד היום החג המרכזי לציין ה" הצלב האמיתי" אותו צלב שמאמינים שעליו יש עליו נצלב, נחגג ב14 בספטמבר, ביום בו זיהתה הלנה, אמו של קונסטנטין, את הצלב האמיתי ליד הגולגותא, והיום שבו נחגגה חנוכת כנסיית הקבר בשנת 335. זיהוי הצלב על ידי הלנה, הוא סיפור מסוף המאה הרביעית ולא מוזכר בביוגרפיה של קונסטנטינוס שנכתבה על ידי אוסביוס בישוף קיסריה, בן זמנו של קונסטנטינוס הקיסר. אוסביוס מזכיר את הלנה ביחס ל3 כנסיות אחרות, המולד, אלאונה ואלוני ממרא. אך כמה עשרות שנים מאוחר יותר קבלה הלנה את הקרדיט, וסיפור מציאת הצלב אף מצא את דרכו אל הפולמוס היהודי נוצרי.

תהלוכת יום ראשון של כפות התמרים בכנסיית הקבר.
לולבים לא רק בסוכות

שיאה של השנה הליתורגית הנוצרית מגיע בחג הפסחא, החג שמציין את תחייתו של ישוע ויצויין ביום ראשון באביב בסמוך לחג הפסח. חג הפסחא מזכיר למאמינים את קורבנו של ישוע, כמו קורבן הפסח, קורבן של גאולה. כמו שאומר פאולוס באגרת אל הראשונה הקורינתיים 5:6 "שֶׁהֲרֵי נִזְבַּח שֵׂה הַפֶּסַח שֶׁלָּנוּ – הַמָּשִׁיחַ" כמו שבפסח אמר רבן גמליאל (פסחים קטז ע"ב) "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" כך גם המאמינים הנוצרים המבקשים להזדהות עם ישוע ועם קורבנו, משחזרים את השבוע האחרון, הדרמטי בחייו.

התמונה מאתר האינטרנט של הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית. אזוטוס במפת מדבא מתוך ויקיפדיה.
ליטורגיה באשדוד?

בין הוילות של רובע י"א בעיר אשדוד התגלה מנזר ובמרכזו כנסיה גדולה. הפסיפסים בכנסיה כללו גם את שמו של הבישוף שבזמנו נחנכה הכנסיה, וגם תאריך על פי לוח שנה גיאורגי  קדום, המעיד על נוכחות של נזירים ממוצא גיאורגי במקום:"(בחסד האל, או בחסדו של כריסטוס), מבנה זה הוקם מיסודותיו בימי פרוקופיוס הבישוף הצדיק והקדוש שלנו, בחודש דיוס של האינדיקטיה השלישית, בשנת 292". הכנסיה מתוארכת למאה ה5-6 וכולל גם מרטיריום לאישה וסדרה של קברי דיאקונים ודיאקונסיות באחת הסיטראות.

Giulio Quaglio the Younger - Obglavljenje sv. Barbare
סנט ברברה – عيد البربارة

ב4/12 (או ב17/12 לחוגגים על פי הלוח היוליאני) בארץ הקודש אוכלים דייסה מתוקה עשויה גרגירי חיטה מבושלים עם סוכר מעוטרים בגרגירי רימון, צימוקים, קינמון, שקדים, אניס ובגרסה יותר מודרנית ממתקים, וסוכריות. המאכל מבושל במיוחד לכבוד חגה של הקדושה ברברה, או בהגיה הערבית Burbara, מקור השם מיוונית ופירושו "הזרה".

חדר הסעודה האחרונה ושבוע התפילה לאחדות הכנסייה

בכל שנה בסוף ינואר מתבצעת התפילה לאחדות הכנסייה, היא מתרחשת בין שני ימי ראשון האחרונים של חודש ינואר. בכל יום לוקחת על עצמה את הארגון של התפילה ואירועי היום, אחת הקהילות הנוצריות אחרת תוך התייחסות לנושא השנתי. כל משתתף המגיע לירושלים לקחת חלק בשבוע הזה יכול לחוות את החוויה ולשמוע את הליטורגיה, התפילה  של כל אחת מכנסיות ירושלים.

גלילה למעלה