חג תרדמת מרים

מיצג אומנותי של תרדמת מים מעוטר בקישוטים רבים

אחד מחגי מרים החשובים ביותר הוא חג תרדמת מרים (תרדמת עולמים) היום בו מציינים את סיום חייה הארציים. חג מרים, אם האלוהים על פי האמונה הנוצרית, מציין לא רק את עזיבתה את העולם אלא את היות מרים בשמים, לצידו של ישוע, כמי שמקומה בגן העדן לצד האל מובטח.

הברית החדשה אינה מספרת כיצד הסתיימו חייה הארציים, אך קיימים טקסטים אפוקריפים (טקסטים חיצוניים לברית החדשה), רבים מהם מהמאות 6-5 המתארים בפירוט את סיום חייה, הגם שהתפיסה התיאולוגית  שהיא הועלתה לשמים על ידי ישוע, מוכרת מטקסטים מוקדמים יותר. גם חגה הנחגג באמצע אוגוסט מוכר בירושלים כבר מהמאה ה5. נזכיר שקיימים הבדלים תאולוגים בין משמעות סיום חייה הארציים על פי הכנסייה הקתולית והמזרחיות, אך קיימת הסכמה לגבי המיקום המסורתי שם נפרדה מהתלמידים והמקום בו נקברה בהר הזיתים.

הטקסטים השונים, שכפי הנראה משקפים מסורות שהתקיימו במקביל, מופיעים ב60 גרסאות עד המאה ה10 ובלא פחות מתשע שפות עתיקות (כולל אירית וגיאורגית עתיקה). ברובן מסופר נרטיב דומה. המלאך גבריאל בישר למרים מבעוד מועד על מותה, והיא כינסה את התלמידים (למעט תומאס שהטיף בהודו והגיע לאחר קבורתה) מהם. היא נלקחה בתהלוכת לוויה ממקום ישיבתה עם התלמידים בהר ציון (המקום הונצח בכנסיית ציון הקדושה והיום בדורמציון) לקברה בגת שמנים (היום כנסיית קבר מרים).

תומאס, שהוזכר קודם לכן כמי שפספס את הלווייתה של מרים, ידוע כתלמיד ספקן, כמו כן, הבשורה על פי יוחנן מספרת שכאשר הוא הגיע לפגוש את שאר התלמידים בחדר בו התכנסו לאחר תחייתו של ישוע, הוא פקפק כשספרו לו שאכן ישוע נגלה אליהם. הוא לא השתכנע גם כשראה את ישוע ודרש לחוש את פצעיו כדי לאשר שאכן מדובר בצלוב. מסורות מאוחרות, הן במזרח והן במערב, מספרות שפקפקנותו המשיכה גם כשנאמר לו שמרים סיימה את החייה הארציים. תומאס שאיחר להגיע ולפי חלק מהמסורות פסיפס את הלוויה כיוון שהגיע מהודו (שם הטיף ושם גם בסופו של דבר נקבר), קיבל הוכחה מוחשית כשמרים זרקה/נתנה לו את חגורתה. ביוונית Τιμία Ζώνη.

ברבים מהמקורות הפולמוס היהודי-נוצרי נכנס לתוך הסיפור. הם מספרים על יהודי, שניסה לדחוף את גופתה של מרים מהמיטה עליה נישאה בתהלוכת הלוויה, אלא שידיו נכרתו על ידי מלאך. כשראה זאת היהודי, מיד החל להאמין בישוע וידיו נרפאו. האירוע מזכיר את עוזה שבקש לתמוך בארון הברית שהובל לירושלים, בכדי שלא יפול מהעגלה, ונענש כיוון שנגע בארון ומת (שמואל ב 6). ארון הברית הוא רמז מקדים (פרה פיגורציה) בברית הישנה לדמותה של מרים המכילה את האל, אלא שבשונה מעוזה, בגרסה הנוצרית, מי שביקש לפגוע בכוונה תחילה זכה למחילה ותיקון.

חגה של מרים האם, הוא חג מרכזי וחשוב בלוח השנה הנוצרי, במקומות רבים בעולם הוא חג של ברכה ופריון ומביאים פירות אותם יברך כהן הדת לאחר התפילה.

בירושלים החג נחגג לפי הלוח הגרגוריאני ב15 באוגוסט והכנסיות המזרחיות יציינו את החג לפי הלוח היוליאני ב28.8, הארמנים ביום ראשון הסמוך. את החג מקדימה תקופה של צום בכנסיות המזרחיות, הנמשך שבועיים ובמהלכו נמנעים ממוצרים מן החי.

שלושה ימים לפני החג בשעה 5 לפנות בוקר הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית מציינת את תהלוכת הלוויה של מרים בתהלוכה המלווה בהמנונים ושירים למרים. התהלוכה יוצאת מכנסיית המתוכיון (הנציגות) של גת שמנים הנמצאת מול כנסיית הקבר, בכנסיית המתוכיון שוכנת במהלך השנה האיקונה של מרים בתרדמת עולמים κοιμήσεως קימסאוס .איקונת הקבורה Ἐπιτάφιος האפיטפוס, נישאת על ידי אחד מאנשי הכנסייה היוונית, ובעקבותיו אנשי הכנסייה, נזירות, בני הקהילות המקומיות וצליינים נושאים נרות. חלק מהנשים הולכות יחפות כדי לבטא את מסירותן למרים, לאחר שנדרו נדר ובקשו בקשה ממרים.

את האיקונה מובילים לקבר מרים שם היא מונחת שלושה ימים עד החג ב28.8 ועוד אוקטבה, שמונה ימים לאחר החג. ב5 לספטמבר ביום התשיעי נישאת האיקונה חזרה ממקום הקבר למשכן הקבע במתוכיון ליד כנסיית הקבר. תהלוכת השבת האיקונה אולי פחות דרמטית, אך חגיגית לא פחות. היא יוצאת מהקבר מלווה באנשי כנסייה, נזירות ומאמינים, עוברת ליד המנזרים בדרך, סנט סטפנוס, סנט אנה (האורתודוכסית) , כנסיית המאסר, סנט כרלמבוס, סיידניה ובכל מקום האחראי בכנסיה מפזר פרחים על התהלוכה, מתיז בושם ומצטרף לשירה. כשהתהלוכה מגיעה לצומת רחוב הנוצרים ורחוב הפרטיארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים, מחכה שם משלחת הפטריארכיה בראשות הפטריארך והם מלווים את האיקונה לחצר כנסיית הקבר לקול צלצולי פעמוני כנסיית הקבר.

את תקופת חגי מרים מלווים הנרות, הנישאים בתהלוכות ומודלקים על מדרגות כנסיית קבר מרים במהלך הימים שהאיקונה נמצאת שם. במהלך הטקסים נושאים המתפללים ענפי בזיליקום ריחניים(Βασιλικός). בעת תהלוכת השבת האיקונה למנזר המתוכיון מקשטים את הרחובות בענפי בזיליקום.

Rossing Center logo

Other news and updates

Rossing Center logo
  • All
  • Public events
  • בלוג
  • ללא קטגוריה
חג העלייה
חג העלייה

חג העלייה הוא החג לציון עלייתו של ישוע לשמים. על פי המסופר בברית החדשה, 40 יום לאחר שישוע קם לתחייה והופיע בפני תלמידיו הוא עלה להר גבוה, ומשם עלה לשמים לנגד עיניהם. הר הזיתים, ממנו עלה לשמים על פי המסופר בספר מעשי השליחים, תוחם את העיר ממזרח ומהווה חיץ בינה לבין המדבר. הר הזיתים מוזכר בספר זכריה כחלק מחזון עתידי של התכנסות כל העמים והופעת האל על הר הזיתים. הברית החדשה מתארת את הופעתם של שני אנשים לובשי לבן המתגלים לשליחים, לאחר שישוע עלה לשמים, וקוראים לאנשי הגליל המופתעים "יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָֹא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה – בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם."(מעשי השליחים א)

מקום של שרידי הצלב
החג לציון "הצלב האמיתי"

עד היום החג המרכזי לציין ה" הצלב האמיתי" אותו צלב שמאמינים שעליו יש עליו נצלב, נחגג ב14 בספטמבר, ביום בו זיהתה הלנה, אמו של קונסטנטין, את הצלב האמיתי ליד הגולגותא, והיום שבו נחגגה חנוכת כנסיית הקבר בשנת 335. זיהוי הצלב על ידי הלנה, הוא סיפור מסוף המאה הרביעית ולא מוזכר בביוגרפיה של קונסטנטינוס שנכתבה על ידי אוסביוס בישוף קיסריה, בן זמנו של קונסטנטינוס הקיסר. אוסביוס מזכיר את הלנה ביחס ל3 כנסיות אחרות, המולד, אלאונה ואלוני ממרא. אך כמה עשרות שנים מאוחר יותר קבלה הלנה את הקרדיט, וסיפור מציאת הצלב אף מצא את דרכו אל הפולמוס היהודי נוצרי.

תהלוכת יום ראשון של כפות התמרים בכנסיית הקבר.
לולבים לא רק בסוכות

שיאה של השנה הליתורגית הנוצרית מגיע בחג הפסחא, החג שמציין את תחייתו של ישוע ויצויין ביום ראשון באביב בסמוך לחג הפסח. חג הפסחא מזכיר למאמינים את קורבנו של ישוע, כמו קורבן הפסח, קורבן של גאולה. כמו שאומר פאולוס באגרת אל הראשונה הקורינתיים 5:6 "שֶׁהֲרֵי נִזְבַּח שֵׂה הַפֶּסַח שֶׁלָּנוּ – הַמָּשִׁיחַ" כמו שבפסח אמר רבן גמליאל (פסחים קטז ע"ב) "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" כך גם המאמינים הנוצרים המבקשים להזדהות עם ישוע ועם קורבנו, משחזרים את השבוע האחרון, הדרמטי בחייו.

התמונה מאתר האינטרנט של הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית. אזוטוס במפת מדבא מתוך ויקיפדיה.
ליטורגיה באשדוד?

בין הוילות של רובע י"א בעיר אשדוד התגלה מנזר ובמרכזו כנסיה גדולה. הפסיפסים בכנסיה כללו גם את שמו של הבישוף שבזמנו נחנכה הכנסיה, וגם תאריך על פי לוח שנה גיאורגי  קדום, המעיד על נוכחות של נזירים ממוצא גיאורגי במקום:"(בחסד האל, או בחסדו של כריסטוס), מבנה זה הוקם מיסודותיו בימי פרוקופיוס הבישוף הצדיק והקדוש שלנו, בחודש דיוס של האינדיקטיה השלישית, בשנת 292". הכנסיה מתוארכת למאה ה5-6 וכולל גם מרטיריום לאישה וסדרה של קברי דיאקונים ודיאקונסיות באחת הסיטראות.

Giulio Quaglio the Younger - Obglavljenje sv. Barbare
סנט ברברה – عيد البربارة

ב4/12 (או ב17/12 לחוגגים על פי הלוח היוליאני) בארץ הקודש אוכלים דייסה מתוקה עשויה גרגירי חיטה מבושלים עם סוכר מעוטרים בגרגירי רימון, צימוקים, קינמון, שקדים, אניס ובגרסה יותר מודרנית ממתקים, וסוכריות. המאכל מבושל במיוחד לכבוד חגה של הקדושה ברברה, או בהגיה הערבית Burbara, מקור השם מיוונית ופירושו "הזרה".

חדר הסעודה האחרונה ושבוע התפילה לאחדות הכנסייה

בכל שנה בסוף ינואר מתבצעת התפילה לאחדות הכנסייה, היא מתרחשת בין שני ימי ראשון האחרונים של חודש ינואר. בכל יום לוקחת על עצמה את הארגון של התפילה ואירועי היום, אחת הקהילות הנוצריות אחרת תוך התייחסות לנושא השנתי. כל משתתף המגיע לירושלים לקחת חלק בשבוע הזה יכול לחוות את החוויה ולשמוע את הליטורגיה, התפילה  של כל אחת מכנסיות ירושלים.

גלילה למעלה