תשעה באב הוא יום תענית יהודי, המסמל את שיא תקופת האבלות של ימי בין המצרים*
היא נחשבת לתענית החמורה והחשובה מבין ארבעת התעניות המתייחסות לחורבן בית המקדש, כמו כן, מעבר לאירועי חורבן בית המקדש בתשעה באב ישנם אסונות היסטוריים שונים שארעו ליהודים ברחבי העולם.
התענית עצמה נמשכת מערב עד ערב לעומת תעניות אחרות שלרוב נעשות מבוקר עד ערב. והיא כוללת מספר מנהגי אבלות מיוחדים, כמו ישיבה על הרצפה, ואיסור על לימוד תורה.
נהוג בזמן התענית לקרוא את מכילת איכה וכן לומר קינות על חורבן בית המקדש ואסונות אחרים.
לפי המסורת, תשעה באב יהפוך להיות יום של חג ושמחה עם ביאת המשיח ובנתיית בית המקדש השלישי, כמו כן, ישנן מסורות, כמו בתלמוד הירושלמי שטוענות כי המשיח אמור להיוולד בתשעה באב.
על פי המסורת, האירוע הראשון המסמל את קביעתו של תשעה באב כיום אבל הוא על דור המדבר, והמניעה שלהם לכניסה לארץ ישראל בעקבות חטא המרגלים. ואליו מצטרפים אירועים שונים בספרות המקראית כמו חורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית המקדש השני.
ימים בין המצרים: שלושת השבועות שבין הצום של השעה עשר בתמוז (היום שבו הובקעה חומת העיר ירושלים בחורבן בית שני לבין הצום של תשעה באב שבו נחרבו שני בתי המקדש). נחשבים לתקופת אבלות ממושכת שלהם מנהגים מחמירים שונים.
