עדות נוצריות – הקדמה
המונח הנוצרי "ארץ הקודש" מתייחס למדינת ישראל ולרשות הפלסטינית. יש הכוללים בתחום זה גם את ירדן ואף חלקים מסוריה ומלבנון. מאז כינון הנצרות השתייכו כנסיות
קהילות נוצריות בארץ הקודש
נצרות אורתודוקסית – הקדמה
המונח "אורתודוקסי" מציין את הכנסייה הדבקה במסורת התיאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית ששורשיה בירושלים, באנטיוכיה, בקונסטנטינופול ובאלכסנדריה. כנסייה זו קיבלה את החלטותיהן של כל שבע המועצות
הכנסיות המזרחיות – הקדמה
"הכנסיות המזרחיות" קיבלו על עצמן את החלטות שלוש המועצות האקומניות הראשונות אך דחו את החלטות מועצת חלקדון בשנת 451. בכך פרשו מהכנסייה האורתודוקסית שאימצה גם
הכנסיות הקתוליות המזרחיות – הקדמה
מספרם של חברי הכנסיות הקתוליות המזרחיות בארץ עולה על מספר חברי הכנסייה הקתולית-לטינית. נסיבות היסטוריות, פוליטיות וכלכליות הובילו אותם לבקש את חסות הוותיקן ולהתנתק מכנסיות
הכנסיות הפרוטסטנטיות
הכנסיות הפרוטסטנטיות והרפורמיות, שנוסדו במהלך המאה ה-16 ולאחריה, הגיעו לארץ הקודש רק במאה ה-19. כנסיות אלה מגוונות מאוד ומספרן בארץ הקודש מגיע לעשרות. על כן
הכנסייה המארונית
שורשיה של הכנסייה המארונית במנזר בסוריה. הנזיר מרון (נפטר בשנת 410) עמד בראש המנזר והפך לפטרונו. במאה השישית התרחב המנזר והפך למרכז להוראה כנסייתית הנאמן
הכנסייה האשורית של המזרח
ראשיתה של הכנסייה האשורית של המזרח, הידועה לעתים ככנסייה הנסטוריאנית, מיוחסת להטפותיו של השליח תומס. במועצת אפסוס שהתקיימה בשנת 431 פרשה כנסייה זו מן הזרם
הכנסייה הכלדאית-קתולית
הכנסייה הכלדאית הקתולית נפרדה מהכנסייה האשורית של המזרח והודיעה על איחודה עם כנסיית רומא בשנת 1552. בשנת 1834 הפכה לקהילה שבראשה פטריארך, שמוצאו במשפחת הפטריארכים
הכנסייה הסיריאנית-קתולית והכנסייה הקופטית-קתולית
הכנסייה הסיריאנית-קתולית גובשה בעקבות קשרים שקיימה הקהילה הסורית עם נציגי הכנסייה הקתולית בימי הצלבנים ולאחריהם. בשנת 1782 מונה המטרופוליט של חאלב לפטריארך אנטיוכיה והכריז על