קהילות נוצריות בארץ הקודש

המונח "אורתודוקסי" מציין את הכנסייה הדבקה במסורת התיאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית ששורשיה בירושלים, באנטיוכיה, בקונסטנטינופול ובאלכסנדריה. כנסייה זו קיבלה את החלטותיהן של כל שבע המועצות

"הכנסיות המזרחיות" קיבלו על עצמן את החלטות שלוש המועצות האקומניות הראשונות אך דחו את החלטות מועצת חלקדון בשנת 451. בכך פרשו מהכנסייה האורתודוקסית שאימצה גם

מספרם של חברי הכנסיות הקתוליות המזרחיות בארץ עולה על מספר חברי הכנסייה הקתולית-לטינית. נסיבות היסטוריות, פוליטיות וכלכליות  הובילו אותם לבקש את חסות הוותיקן ולהתנתק מכנסיות

הכנסיות הפרוטסטנטיות והרפורמיות, שנוסדו במהלך המאה ה-16 ולאחריה, הגיעו לארץ הקודש רק במאה ה-19. כנסיות אלה מגוונות מאוד ומספרן בארץ הקודש מגיע לעשרות. על כן

ראשיתה של הכנסייה האשורית של המזרח,  הידועה לעתים ככנסייה הנסטוריאנית,  מיוחסת להטפותיו של השליח תומס. במועצת אפסוס שהתקיימה בשנת 431 פרשה כנסייה זו מן הזרם

הכנסייה הכלדאית הקתולית נפרדה מהכנסייה האשורית של המזרח והודיעה על איחודה עם כנסיית רומא בשנת 1552. בשנת 1834 הפכה לקהילה שבראשה פטריארך, שמוצאו במשפחת הפטריארכים

הכנסייה הסיריאנית-קתולית גובשה בעקבות קשרים שקיימה הקהילה הסורית עם נציגי הכנסייה הקתולית בימי הצלבנים ולאחריהם. בשנת 1782 מונה המטרופוליט של חאלב לפטריארך אנטיוכיה והכריז על