כל שנה ברחבי העולם מכינים את סצינת הלידה, בשווקי חג המולד באירופה ניתן למצוא אלפי פריטים לקישוט האבוס, החל מהדמויות המרכזיות של מרים, יוסף, הרועים, המאגים, ועד כפריות ואיכרים, שיכורים בפונדק, ויצורים שמיימים שיתווספו לסצינת הלידה בבית לחם.
מקור המנהג של הכנת מערת הלידה crib, crèche במסורת שייסד פרנציסקוס מאסיזי מייסד המסדר הפרנסיסקני, שבשנת 1223, 3 שנים לפני מותו ולאחר שהגיש טיוטה שלישית ואחרונה של הרגולה (חוקים המיועדים לקהילת האחים) לאפיפיור הונוריוס ה3, שאושרה ב29 לנובמבר 1223הגיע לעיר לגרצ'יו Greccio, שם התכונן לחגוג את חג המולד עם אחים נוספים. בערב החג הוא הכין את האבוס ובתוכו עריסה, אותה דימה לעריסת ישוע והניח סביבה את הדמויות שהיו נוכחות בלידה: מרים, יוסף, השור והחמור, החכמים והרועים. מספרים שבעוד מיסת החג הטיף פרנצ'סקוס בהתרגשות רבה, וסיפר על לידתו של אדון, עד שאחד הנוכחים, איש צבא שפרש מחיי הצבא כדי לדבוק בחיי הרוח , האביר ג'ון מגרצ'יו, העיד שהדמות של התינוק הישן באבוס, התעוררה ומילאה את המקום באור. הסיפור המובא בביוגרפיה של חיי פרנציסקוס מאת הקדוש בונוונטורה שנכתבה ב1260.
בכל השווקים ובכל הכנסיות, בוודאי קתוליות, יראו המבקרים מודל של סצינת הלידה. יש מודלים קטנים מגולפים מעץ זית ויש מודלים כמעט בגודל טבעי, בהם אפשר לראות את ישוע התינוק השוכב באבוס, לצידו אמו, יוסף, הרועים, החכמים, השור והחמור.
זאת ראשיתה של מסורת הכנת עריסת-מערת הלידה-Crib-crèche לקראת חג המולד המקשטת את הבתים, מוסדות, כיכרות, שווקים וכנסיות מימי החג ועד חג האפיפיניה ב6 בינואר.
אבל איך הגיעו שרידי העריסה לרומא? למה השרידים לא בבית לחם?
על פי אוסביוס, הביוגרף של הקיסר קונסטנטינוס (מאה רביעית), היתה זו אימו, הלנה, שזיהתה את מערת הלידה, העריסה ובנתה מעליה קפלה קטנה שקושטה והואדרה על ידי בנה הקיסר, היום בקריפטה שתחת כנסייה המולד.
שרידי העריסה, מספר לוחות עץ שכנראה היו מחוברים למגרעת בסלע, הובאו לרומא במאה השביעית על ידי האפיפיור תאודורוס I (אפיפיור בין השנים 642-649) ילידי ירושלים ממוצא יווני, והונחו בקרפיטה בבזיליקת סנטה מריה מג'ורה בקפלה מעוטרת. אולי הוא ביקש להגן על השרידים לאחר הכיבוש הערבי או שמא רצה להראות את מסירותו לתפקיד החדש בצד הלטיני של הכנסייה (אחרי הכל הוא הגיע מהמזרח).
השרידים עצמם מוצגים עד היום בתוך רליקווריום, מיכל המיועד להצגת ושמירת שרידים קדושים, שעוצב במאה ה19 והחליף את הרלקווריום מהמאה ה16 שנגנב עלי ידי חיילי נפוליאון. גם היום אלפים פוקדים את הכנסייה ובאים להתפלל מול העריסה ולהזכר במיסתורין של האינקרנציה כמו פרנציסקוס בזמנו, ואחת לשנה מוצאים השרידים בחג המולד לתהלוכה בכנסיה.
בקרוב לא יהיה צורך לנסוע עד לרומא כדי להתפלל מול השרידים, שכן הם בדרכם חזרה למקומם המקורי.
בראשית השבוע הכריזה הקסטודיה שהשרידים חוזרים הביתה.
ב29 בנובמבר, היום שבו מציינים הפרנסיסקנים את אישור הרגולה על פיה הם חיים עד היום, יגיעו חלק מהשרידים לירושלים.
באותו יום תערך מיסה חגיגית על ידי הנציג של הכנסיה הקתולית לארץ הקודש, שהוא גם שגריר הותיקן לישראל, בכנסייה של אכסניית הנוטרדם בשעה 9:00 ולאחריה יוכלו מאמינים לבוא ולהתפלל מול השרידים. בהמשך השרידים יועברו לבית לחם, ובשבת, כשהעולם הקתולי יחל לציין את תקופת הציפייה לחג המולד (האדוונט) תערך תפילה חגיגית עם השרידים הקדושים במקומם המקורי, בכנסיית המולד בבית לחם.
אין ספק שהבאת השרידים תהיה זריקת עידוד הן לתנועת הצליינים והתיירים, וייתר על כן לקהילה הנוצרית-פלסטינית בבית לחם. הקהילה שחוזרת ומזכירה לעולם הנוצרי, שהיא "האבנים החיות" השומרות על האבנים שבאים לראות הצליינים. הקהילה הקטנה שמבקשת להזכיר לעולם הנוצרי, שהם חיים במקומות בהם התרחשו אירועי הברית החדשה.
