בלב גן פורח מעוצב, עם טווסים המשוטטים בין עצי פרי, בסמוך לפארק העירוני ביפו , חוגגים מדי שנה ב7.11 את יום חגה של האישה טביתא או בשמה היווני דורקס, צביה, אותה החייה פטרוס על פי הברית החדשה. התפילה מתקיימת ברוסית בכנסייה המקודשת ל'סנט פטרוס והאישה הצדקת טביתא', ושייכת למשלחת הכנסייתית הרוסית, בשכונת אבו כביר ביפו.
על פי המסופר בברית החדשה, בספר מעשי השליחים (9:34-43) טביתא/צביה היתה "רַבַּת מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמַרְבָּה בִּגְמִילוּת חֲסָדִים" ואז חלתה ומתה. פטרוס הוזמן על ידי תלמידיו לבוא מלוד ליפו, ולסייע לאישה שמתה. הוא הגיע למקום שבו הונחה גופתה, ליד מיטתה התקבצו אלמנות, שכנראה עזרה להן לאורך חייה, והן הראו לפטרוס את הכותנות והבגדים שהיא הכינה עבורן. לאחר שהוציא את המקוננות מהחדר קרא פטרוס "טביתא קומי" והיא קמה לתחייה. הוא הושיט לה את ידו והזמין את התלמידים והאלמנות לראות את הנס שעשה. על פי הברית החדשה האירוע הוביל לקבלת האמונה על ידי המונים.
לא ברור מה קרה עם טביתא לאחר החייאתה, אך כמעט אלפיים שנים מאותר יותר התגלה אתר קבורה מימי בית שני בסמוך ליפו, שזוהה כקברה (שם נקברה לאחר שמתה בסוף ימיה). כבר בשנות ה30 של המאה ה19 זוהו בסמוך לכפר אבו כביר קברים נוספים, ונראה שבאיזור היה הנקרופוליס ("עיר המתים", בית הקברות של האיזור) של העיר יפו בימי המשנה והתלמוד, ולפי הקברים ניתן ללמוד ש תושביה אמידים.
ב1869 הארכימנדריט (מיוונית ראש מנזר) אנטונין קפוסטין שעמד בראש המשלחת הכנסייתית הרוסית לארץ הקודש, רכש את חלקת הקבר והאדמות שמסביב, בעזרתו של יעקוב חלבי עוזרו. המשלחת הרוסית היא נציגות של פטריארכיית מוסקבה בארץ הקודש, ופועלת משנות ה40 של המאה ה19. קפוסטין שעמד בראש המשלחת בין השנים 1865-1894 עסק ברכישת אדמות רבות בשם הנציגות ובניית כנסיות ומנזרים. בשנות ה70 ערך חפירה ארכיאולוגית בעזרתו של קונרד שיק שאף דיווח על כך ל PEF וקלרמון גנו. במקום נבנו חדרי אירוח ושירות לצליינים. הצליינים הרבים שהגיעו מרוסיה, ירדו מהאוניות בנמל יפו ועצרו לביקור במתחם הרוסי בדרכם לירושלים, אך עם סלילת הרכבת ב1892 מיפו לירושלים, מספרם פחת, שכן רבים עלו על הרכבת ודילגו על האתר. שנתיים מאוחר יותר הושלמה בניית הכנסייה, שעיקר מימון אחזקתה הגיע ממכירת הפירות בפרדסים סביבה. בניית הכנסיה דרשה אישור של המג'לס, המושל של יפו וכן של פטריארך ירושלים, שיפו היא בתחום שיפוטו, בעוד הכנסיה היא תחת הפטריארכיה של מוסקבה. את אבן הפינה למבנה הכנסייה הניחו כבר בשנת 1888 בעת ביקורו של הדוכס הגדול סרגי, אשתו הדוכסית יליזבתה פיודרובה ופאבל אלכסנדרוביץ שבאו לחנוכת כנסיית מריה מגדלנה בהר הזיתים. הכנסיה נחנכה על ידי ראש הנציגות הרוסית, פטריארך ירושלים גרסימוס ואנשי כנסיה נוספים.
המתחם סבל מהזנחה רבה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בעקבות המהפכה ברוסיה צליינים הפסיקו להגיע, התרומות פסקווחלק מהשטח הוחכר. רק לאחר הקמת המדינה, ב1948 המתחם חזר לניהולה של הכנסיה במוסקבה שדאגה לטפחו. המתחם זכה לעדנה בשנות ה90, והכנסיה שופצה, למגדל הפעמונים נתרמו שבעה פעמונים חדשים והמקום חזר להיות שוקק חיים. בנוסף לצליינים שחזרו לבקר בארץ הקודש עם נפילת ברית המועצות, לארץ החלו להגיע עולים מחבר המדינות, חלקם נוצרים, שחזרו למלא את אולם התפילה הקטן בימי שבת, ראשון ובחגים.
חגה של טביתא חל ב25.10 לפי הלוח היוליאני ב7.11.
