בשנת 1914 כשמגפת כולירה השתוללה ברחבי הארץ והפילה חללים רבים, הנזירות הרוסיות שחיו במנזר גורוני (מרוסית, בהרים) חששו לחייהם. בערב ב20 ליולי, חגה של איקונת הבתולה מקזאן הן החלו באמירת תפילה/פיוט מיוחד למרים, אקתיסטוס, כורעות מול האיקונה של הבתולה מקזאן. כל לילה התפללו עד שלאחר אמירת התפילה בפעם השתים עשר, נשמע קול שמיימי שהבטיח להן שיהיו מוגנות מפני המחלה. וכך היה, הכולרה פסחה על המנזר.
מאז בכל שנה ב12.7 יום חגה של האיקונה (21.7 לפני הלוח היוליאני) מתכנסות הנזירות הבכנסייה המוקדשת לבתולה מקזאן במרכז מנזר גורוני בעין כרם, ובליל שימורים של תפילות, חוזרות 12 פעמים על הפיוט הארוך של האקתיסטוס. השנה התפילה קבלה משמעות נוספת שכן גם הפעם פנו למרים בתפילה שתציל אותן מהמגפה המשתוללת בחוץ, הקורונה.
בשנים אחרות היה המנזר מלא במבקרים, צליינים ותיירים שבאים להתפלל עם הנזירות, השנה בשל מגבלות משרד הבריאות, התפילה נערכה רק בנוכחות הנזירות, אנשי הכנסייה הגרים במתחם, ובנוכחות ראש המשלחת הכנסייתית ממגרש הרוסים.
מהי האיקונה של הבתולה מקאזן שמיוחס לה הנס? מדובר באיקונה של התיאוטוקוס (כינוי מקובל למרים אמו של ישוע, ביוונית פירוש השם הוא "יולדת האל") שהגיעה במאה ה13 לרוסיה מקונסטנטינופול. במאה ה15 כבשו הטאטרים את קזאן וחאנות קזאן המוסלמית שלטה באיזור עד ,1552 עת שוחרר האיזור על ידי איוון האיום. באותם שנים נעלמה האיקונה, וגם לאחר הבסת המוסלמים לא נמצאה.
ב1579 לאחר שריפה שכילתה את העיר, הגיעה ילדה בשם מטורנה לארכיבישוף של קזאן וטענה בנחרצות שהתיאוטוקוס התגלתה בפניה והצביעה על מקום האיקונה. הארכיבישוף זלזל בסיפוריה של הילדה, וכמו בהרבה סיפורי התגלות דומים, לאחר שלושה חזיונות הילדה יצאה עם אימה למקום בו נאמר לה בהתגלות , שהאיקונה נמצאת. ואכן האם והבת מצאו אותה תחת חורבות בית שרוף, במצב מעולה, מבריקה עם צבעים ברורים, למרות שהיתה קבורה במשך למעלה ממאה שנים.
הארכיבשוף התנצל וכנסייה נבנתה במקום, ומאד מהר הופיעו העתקים זהים של האיקונה, שהפליאו את המאמנים בניסים שעשו. לא רק האיקונה של קזאן היתה פלאית, גם חיקוייה היו לאיקונות עושות ניסים בפני עצמם. ניסיה של האיקונה (במקומות השונים) כללו לא רק ניסי רפואה ורווחה כלכלית, לאיקונה יוחסו נצחונות צבאיים, בזכות תפילה, מול הפולנים, השבדים ונפוליאון.
האיקונה בקאזן נגנבה ב1904, המשטרה מצאה את הגנבים שגנבו את האיקונה בגלל התכשיטים שהיו תלויים על האיקונה והמסגרת היקרה, ופחות בגלל הקדושה. מה עם עשו עם האיקונה עצמה? לא ברור. וכמו שנוכחותה של האיקונה היתה מגן בפני אויבי רוסיה, כך חסרונה שם את הצבא הרוסי בעמדת נחיתות. כך הסבירו ההמונים את נסיון ההפיכה ב1905 או הכשלון במלחמה עם יפן באותן שנים. יש אומרים שאיקונה נוספת נשארה בסנט פטרסבורג, ובעת המצור עליה (אז לנינגרד) עשו תהלוכה עם האיקונה להתפלל על העיר הנצורה. העיר אמנם עמדה במצור של כמעט שלוש שנים, אבל במחיר כבד מאד.
עותק של האיקונה, שנעשה לטענת חוקרים מהמאה ה16, נרכש על ידי סוחר עתיקות בריטי, ב1953, הוצג ביריד העולמי בניו יורק ב1964 ולאחר מכן ב1970 הובא לפטימה בפורטוגל. ב1993 הארגון שרכש את האיקונה העניק אותה לאפיפיור יוחנן פאולוס הII והוא מצידו השיבה לקאזן ב2004.
עותק של האיקונה המפורסמת הובא למנזר הנשים הרוסי, והעניק לכנסייה הקטנה במנזר גורוני בעין כרם, את השם כנסיית גברתנו של קאזן. בכל שנה ביום חגה של האיקונה, נזכרות הנזירות כיצד גם העותק שלהן, עשה להן נס והציל אותן מהמחלה בירושלים, והן מלאות תקווה שגם השנה.
התמונות מאתר המשלחת הכנסייתית (https://rusdm.ru/news/2226)
