האם מיסיון חוקי בישראל?
מרבית הישראלים, ואולי לא רק ישראלים, בטוחים שאסור להסתובב ברחוב לשכנע אנשים לאמץ דת שאינה דתם. הם לא מניחים שפעילות פנים דתית (הטפה דתית לבני הדת שלך) אסורה ואולי גם לא יוטרדו אם קבוצת הארי קרישנה תעמוד בקרן רחוב ותשיר "הארי קרישנה הארי ראמה". עם זאת אדם שיעמוד ברחוב וידבר על ישוע או תוכנית טלווזיה שתספר על הבשורה יתפסו כדבר אסור, למרות שאין ציפייה שאותו אדם ישפט בשל כך וייאסר.
אז מה בעצם החוק בישראל?
החוק בישראל אוסר על המרת דת תמורת טובות הנאה וכן על המרת דת של קטין ללא הסכמת האפוטרופוס
שלו.
החשש היהודי ממיסיון נוצרי מלווה את כנסת ישראל מימיה הראשונים, הוא מבוסס על החוויה היהודית בגולה, שם כמיעוט, האיום של הימשכות אחר דתות אחרות, לחצים חברתיים לוותר על הדת וההשתייכות הדתית והקהילתית ובמקרים מסוימים אף לחץ פיזי או כפייה להמרת דת, היו חלק מהחשש שליווה את הקהילות. בספרו "נוצרים ונצרות במדינת היהודים" (הוצאת מכון ירושלים למחקרי מדיניות 2012) ד"ר אמנון רמון מקדיש פרק שלם לנושא חוק המיסיון וגלגוליו בראשית דרכה של המדינה ומפרט לגבי הגישות השונות של משרדי הממשלה השונים בשנות החמישים ועד לתיקונו ב1962.
מחד, הייתה ההתנגדות היהודית האינסטנקטיבית לכל פעילות מיסיונרית והחשדנות כלפי כל גורם נוצרי שהוא שליח מיסיונרי במיוחד אם הוא תומך בישראל. מאידך, ישראל בקשה לבנות דימוי של מדינה דמוקרטית, פתוחה, המאפשרת חופש דת ומצפון. בין הארגונים והקהילות הנוצריים היו שרצו לקדם את הבאת הבשורה לקהל היהודי, או ראו בישראל את מימוש הנבואות התנכיות, אך מרבית הקהילות הנוצריות היו יותר פרגמטיות ביחסן לישראל.
משרד הדתות שהיה אמון על הטיפול והקשר עם הכנסיות בארץ, היה גם זה שנאבק במיסיון בעזרתן של עמותות וארגונים חיצוניים (בהם תמך). חברי כנסת ופקידי ממשלה, לא רק דתיים, דרשו גרסה מחמירה יותר של החוק מזו שהתקבלה, הם דברו על סכנות, על ניצול חולשת החברה הנמצאת במשבר (שנות ה50) וכיצד הצלחתו היא סימן לחולשת היישוב היהודי בארץ. (זלמן ארן)
בסופו של דבר גבר לחץ למתן את החוק. משרד החוץ שחשש ש"התערבות בפעולות האגודות המסיונריות תתפרש לבטח בחו"ל כהתערבות בחופש הדת כפי שמבינים אותה בעולם הנאור" ודו"ח היועץ המשפטי לממשלה שהדגיש ש"חופש הדת המובטח בהכרזה על הקמת מדינת ישראל ובקווי היסוד של הממשלה, משמעותו גם חופש שינוי דת וכל עוד אין כפייה בקבלת דת מסויימת או להמרתה, לא זו בלבד שלפי מדיניותה המוצהרת של הממשלה לא תתערב, אלא עליה לאפשר חינוך והטפה דתית ואמצעי השפעה אחרים במסגרת החוק הכללי" ("נוצרים ונצרות" עמודים 45-46)
בשנת 1965 אישרה הכנסת תיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962 האוסר על המרת דתם של קטינים ללא הסכמת הוריהם ותיקון לפקודת החוק הפלילי 1936 האוסר שכנוע או פיתוי להמרת דת באמצעים חומריים.
פעילותם של גופים וארגונים המונעים הפצה והשפעה של הנצרות על החברה הישראלית- יהודית פעלו בעבר וגם היום, באמצעים בירוקרטיים ודרך דעת הקהל. בשנות ה50 "הועדה הבין משרדתי למניעת חינוך זר" מנעה הפצת ספרי ברית חדשה שייבאו מסיונרים, פעלה להוצאת יהודים מבתי הספר הכנסייתית והפגינה נגד פסטיבלי מוזיקה ליטורגית בכנסיות. כיום פועלים ארגונים שונים כמו "יד לאחים".
60 שנים מאוחר יותר המפלגות החרדיות מקפידות להגיש הצעת חוק בראשיתה של כל כנסת בניסיון להרחיב את איסור המיסיון לכל נסיון הפצה של חומרים מיסיונרים עם דגש כמובן על הנצרות, וכך גם היה בראשית 2023 חברי הכנסת משה גפני ויעקב אשר (יהדות התורה) הגישו הצעת חוק פרטית, להגביל כל הפצת דת כולל פירסום ושיווק תכנים ברשת. ובלשון התיקון "המשדל אדם, בפניה ישירה, דיגיטלית, בדיוור ישיר, או בצורה מקוונת, להמיר דתו, דינו – מאסר שנה, ואם היה האדם קטין, דינו – מאסר שנתיים." כתיקון לחוק הפלילי משנת 1977
בחודש מרץ לקראת הפסחא של אותה שנה מישהו שם לב ונרעש מהצעת החוק של גפני ואשר ופרסם את קיומה ברשת שידור אוונגליקלית "All ISrael News". כיצד יתכן שבמדינה דמוקרטית מתוקנת החתומה על מגילת זכויות האדם האוניברסלית תתעלם מסעיף 18 המחייב שמירה על חופש דת? הם שאלו. עוד הוסיפו כי "המטרה העיקרית כנראה של הצעת החוק היא להפוך לבלתי חוקי עבור חסידי ישוע להסביר מדוע הם מאמינים שהוא המשיח והאלוהים, בתקווה שישראלים ישקלו ללכת אחריו. הצעת החוק לא רק הופכת שיחה אישית פשוטה על ישוע עם אדם אחר לפשע, אלא שהיא גם תהפוך את זה לבלתי חוקי בור מי שמבקש מאדם – ישירות, דיגיטלית, בדואר או באינטרנט – להמיר את דתו".
המתח בין התמיכה הפוליטית הנרחבת של גורמים אוונגליקלים בישראל אל מול יחסם הבעייתי של פוליטיקאים בישראל לאמונתם הדתית של האוונגלקלים, שב והתעורר כמו בהרבה הזדמנויות בעבר.
ישראל זוכה לתמיכה נרחבת מצד מליוני נוצרים אוונגליקלים Evangelical Christians "אוהבי ישראל" או "ציונים" הרואים במדינת ישראל מימוש נבואות התנ"ך, רואים בשיבת עם ישראל לארצו את ראשית הגאולה, אוהבים ומחבקים את צאצאי אברהם כפי שהאל הבטיח "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר " (בראשית י"ב) והם משפיעים על הפוליטיקה הישראלית והבינלאומית.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מהר להרגיע את הרוחות, הוא צייץ בטוויטר "לא נקדם שום חוק נגד הקהילה הנוצרית."
האם ראשי הקהילות האוונגליקליות יכולים להיות רגועים? קשה לדעת. מה שברור הוא שגם בשנת 2023 כמו בשנות ה50 המוטיבציה להרגיע את הרוחות נובעת מצרכים פוליטים, לא "לעצבן" את תומכי ישראל ולא להפר את הערכים דמוקרטים כדי להמנע מביקורת בין לאומית. 75 שנים לאחר קום המדינה, עדיין לא מדברים על הכרת האחר, וכבוד למגוון ולשונות, על חשיבות הלימוד על קהילות שונות בארץ, על מנת למצוא גשרים והזדמנויות לחיים משותפים בצדק ובשיוויון. עדיין לא מדברים בישראל על שמירה על ערכים דמוקרטים כי אלו ערכים שאנו מאמינים בהם, ולא רק בגלל החשש מביקורת בין לאומית.
פירוט הצעת החוק 9.1.23 מתוך אתר הכנסת.
הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שידול להמרת דת), התשפ"ג–2023
תיקון סעיף 174א
1.
בחוק העונשין, התשל"ז–1977[1] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 174א –
(1) בכותרת השוליים, בתחילתה יבוא "שידול או";
(2) האמור בו יסומן "(ב)" ולפניו יבוא:
"(א) המשדל אדם, בפניה ישירה, דיגיטלית, בדיוור ישיר, או בצורה מקוונת, להמיר דתו, דינו – מאסר שנה, ואם היה האדם קטין, דינו – מאסר שנתיים."
תיקון סעיף 368
2.
בסעיף 368 לחוק העיקרי –
(1) בסעיף קטן (א), במקום "מאסר ששה חודשים" יבוא "מאסר שנתיים";
(2) סעיף קטן (ב) – בטל.
דברי הסבר
חוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – החוק), קובע מספר עבירות בנושא איסור שידול להמרת דת המעוגנות בסעיפים 174א, 174ב ו-368.
בתקופה האחרונה התגברו ניסיונותיהם של גופים מסיונריים, בעיקר נוצריים, לשדל להמרת דת. לעיתים ניסיונות אלה אינם כרוכים בהבטחת כסף או טובות הנאה חומריות, ולכן אינם אסורים לפי הדין הקיים, אולם השלכותיהם השליליות הרבות, לרבות נזקים נפשיים, מחייבות את התערבות המחוקק. זאת בעיקר לאור העובדה שמרבית הניסיונות להביא אנשים להמיר את דתם מתמקדים בבני השכבות החלשות, אשר בשל מצבם החברתי-כלכלי נתונים ביתר קלות לניסיונות שכנוע מעין אלה.
לפיכך, מוצע כי לצד האיסור על מתן הטבות כפיתוי להמרת דת, ייאסר גם עצם השידול להמרת דת, כשזה נעשה בפניה ישירה לאדם. מוצע להבחין בין מצב שבו האדם אותו מנסים לשדל הוא בגיר, שאז העונש המקסימלי המוצע הוא שנת מאסר, לבין מצב שבו מנסים לשדל קטין, שאז העונש המקסימלי המוצע הוא שנתיים מאסר, ולכן גם מוצע במקביל לבטל את סעיף 368(ב) לחוק, הדן בשידול קטין להמרת דת.
עוד מוצע להחמיר את העונש החל על מי שעורך טקס המרת דת של קטין, ולהעמידו על שנתיים מאסר, במקום שישה חודשים, כקבוע היום בסעיף 368(א) לחוק.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת (פ/1928/24).
הצעת החוק זהה לפ/1928/24 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.
——————————–
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ט"ז בטבת התשפ"ג (09.01.2023)
[1] ס"ח התשל"ז, עמ' 226.
