בשנת 1881 הדוכסים סגריי ופאוול, בניו של הצאר אלכסנדר ה2 והאחים של הצאר אלכסנדר ה3 ביקרו בירושלים, שנה לאחר מות אמם האהובה מריה אלכסנדרובנה, קיסרית רוסיה. בעת הביקור הם נפגשו עם מי שעמד בראש המשלחת הכנסייתית הרוסית, נציגות של הכנסיה הרוסית הפועלת בארץ הקודש כבר משנת 1848, ארכימנדריט אנטונין קפוסטין. קפוסטין שעמד בראש המשלחת במשך29 שנים (1865-1894) השקיע מאמצים רבים בחיזוק הנוכחות הכנסייתית הרוסית בארץ הקודש ורכש אדמות בכל מקום שהזדמן לו. עשר שנים מוקדם יותר הוא רכש את אדמות פסגת הר הזיתים וחלם על הרחבת הנוכחות הרוסית בהר. האחים הדוכסים הקשיבו לרעיון של קפוסטין לרכוש אדמה סמוך לאתר גת שמנים שכבר היה בבעלות הפרנסיסקנים, ועודדו אותו גם כספית. שנה אח"כ הושלמה עסקת הרכישה של האדמה ובשונה ממקומות אחרים שנרכשו על ידי ראש המשלחת הכנסייתית, ניהולו של המקום הועבר לחברה הקיסרית הפרובוסלבית של פלסטינה, חברה שהוקמה מאיחוד 2 ארגונים בשנת 1882 ועסקה בסיוע לצליינים ופיתוח המחקר בנודע לארץ הקודש וחינוך. בעבר היו לחברה גם בתי ספר רבים בהם חינכה ערבים אורתודכסים, וניסתה לחזק את הקהילה הנוצרית המקומית, לצד תמיכה אקטיבית בשילובם בניהול הפטריארכיה, נסיון שלא צלח. בתי הספר של הרוסים נסגרו למעט בית ספר אחד שעדיין פועל בכפר ביתניה, אל עזריה, אותו מנהלות הנזירות הקשורות לקהילת נזירות גת שמנים/מריה מגדלנה
בשנת 1885 התקבל אישור מפטריארך ירושלים שנתן את ברכתו לבנייה. חשוב לזכור שמבנה הכנסיה הביזנטית אורתודוכסית מחולק לקהילות אוטוכפאליות, ראשי כנסיה עצמאים, בעלי עצמאות אדמיניסטרטיבית, המאוחדים באמונה ולפיכך הם חלק מכנסיה אחת. היום בכנסיה הביזנטית 14 ראשים המוכרים על ידי כולם ועוד מספר כנסיות אוטוכפליות שעצמאותן נתונה במחלוקת (כמו ארה"ב, אוקראינה ומונטנגרו). כאשר אחד הפטריארכים מבקש לבנות כנסיה הוא צריך לקבל את ברכתו של הפטריארך המקומי, לכן לכל כנסיה שארכימנדריט אנטונין קפוסטין בנה בשם פטריארך מוסקבה בשטח השיפוט של פטריארך ירושלים, נדרשה ברכתו של הפטריארך. בשנת 1888 הגיע לביקור הדוכס סרגיי, ואישתו הדוכסית יליזבתה פיודרובה לטקס חנוכת הכנסיה. את הכנסיה תכנן האדריכל הרוסי דיויד גרין בסגנון כנסיות המאה 15-17 עם 5 כיפות מוזהבות, ועל הבניה פיקח קונרד שיק.
את הכנסיה עיטרו אומנים חשובים כמו אלכסנדר איוונוב שצייר את הציור המרכזי בכנסיה מעל המזבח, המוקדש למריה מגדלנה המכונה "השווה לשליחים". מגדלנה אמנם לא נכללה בחבורה הקרובה לישוע, אך נכחה בצליבה והיתה מהראשונות אליהן נגלה ישוע לאחר תחייתו. היא הגיעה לקיסר טיבריוס ברומא וספרה לו על תחייתו של ישוע. הוא גיחך ואמר שהסיכוי שישוע קם לתחיה הוא כמו הסיכוי שהביצה תהפוך לאדומה. בו ברגע הביצה שהיתה בידי מריה הפכה אדומה. יש הסוברים שזה מקורו של המנהג לצבוע ביצים בחג הפסחא, במיוחד כשהביצה הפכה לסמל לתחיה, יצור חי יוצא מתוך הביצה הדוממת, כמו ישוע מקברו.
הכנסיה והמתחם סביבה נוהלו על ידי קהילת נזירות אך רק עשרות שנים אח"כ קבלה הקהילה מעמד של מנזר. בית הקברות הסמוך לכנסיה שייך לחברה הקיסרית הפרובוסלאבית של פלסטינה ולכן מיועד לא רק לנזירות אלא גם לרוסים אורתודוכסים מבחוץ. נראה שהמקום הפך להיות פופולרי במיוחד בקרב רוסים אורתודוכסים לאחר המהפכה הקומוניסטית. הם הגיעו לבקר לא רק את גת שמנים אלא בקשו לעלות לקברה של מי שהיתה למרטירית של רוסיה, הדוכסית יליזבתה פיודרובה, שנקברה במקום.
הדוכסית שנשאה לבן דודה, הנסיך סרגיי, היתה נכדתה של מלכת אנגליה ויקטוריה, מצד אמה ובתו של נסיך הסן, התאלמנה לאחר ההתנקשות בחיי בעלה סרגיי שהיה מושל מוסקבה ב1905. את ימי אלמנותה העבירה במנזר שהקימה המוקדש למרים ומרתה והקימה ארגון לטיפול בחולים ונזקקים. בכנסיה הרוסית היא נחשבת מרטירית כיוון שהיתה לה אפשרות להינצל והעדיפה למות. עם משפחת הצאר היא הוגלתה והציעו לה לעזוב את משפחת הצאר ולברוח, אבל היא שקשרה את גורלה עם משפחת הצאר, בינהם אחותה הצעירה, הקיסרית, הומתה בבור שהיה מכרה פחם נטוש ב1918. לאחר כמה חודשים הצבא הלבן הגיע למקום הוציא את שרידיה של המרטירית ושל בת ליוויתה הנזירה ברברה ולקחו את עצמותיהן איתם לסין. לאחר מספר שנים הובאו עצמותיהן מסין למצרים ומשם לירושלים והונחו בקריפטה של כנסיית המריה מגדלה. יליזבתה מעולם לא בקשה להקבר בירושלים, בצוואתה ציינה את המקום בו רצתה להקבר במוסקבה, אלא שבאותן שנים היה זה בלתי אפשרי. ב1986 הועלו העצמותיהם מהקריפטה של הכנסיה לחלל המרכזי של הכניסה. ליד גופתה המוצגת בכנסיה, מוצגת גם מחרוזת התפילה שתמיד נשאה לכל מקום, הצלב שענדה על צווארה וכן מטפחת עם כתם מדמו של הנסיך סרגיי מיום ההתנקשות, שנתרמה לכנסייה. מצדו השני של המזבח נמצא ארונה של בת לוויתה ברברה.
בשנות השלושים של המאה הקודמת ביקרה במקום אליס, שאימה היתה בת דודתה של יליזבתה, זאת לאחר שאליס בהשפעת חייה ביוון, הצטרפה לכנסיה האורתודוכסית. כמו קרובת משפחתה אף היא עסקה בפעילות סוציאלית, סייעה לחולים ולנזקקים. היא בקשה להקבר לצידה ואכן 19 שנים לאחר מותה בשנת 1988 הובאו עצמותיה לירושלים והיא נקברה בחדר מתחת לכנסיה.
סיפוריהן של נשות בתי המלוכה האנגלית/רוסי/יווני לפעמים משכיחים את האישה הפשוטה מהעיירה מגדלא, שהיתה תלמידה נאמנה לישוע בחייו ובמותו, ולה מוקדשת הכנסיה. היום 4 באוגוסט מציינים לפי הלוח היוליאני (22 ביולי) את חגה של מרים ולכבודה התאספו מספר מצומצם של מאמינים (בגלל הקורונה) לצד הנזירות והשתתפו בתפילה חגיגית ובתהלוכה עם האיקונות של הכנסיה. במהלך התפילה נשא פטריארך ירושלים דרשה וברך את האורחים.
את התמונות צילם Ron Peled
בעמוד הפייסבוק של הכניסה בתמונה השלישית מימין אפשר לראות את קונרד שיק מפקח על הבניה (עם זקן וכובע) http://www.russgefsimania.com/mobile/pages/gal/istok.html
מוזמנות לקרוא עוד על הכתרת המלך צ'ארלס והשמן שהגיע מכנסייה זו בפוסט: https://rossingcenter.org/he/%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%90%d7%a0%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%9e%d7%9b%d7%aa%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%9a-%d7%a6%d7%90%d7%9c%d7%a1/
