"טביתא קומי"

הגן הפורח בו נמצא קברה של טביתא

בלב גן פורח מעוצב, עם טווסים המשוטטים בין עצי פרי, בסמוך לפארק העירוני  ביפו , חוגגים מדי שנה ב7.11 את יום חגה של האישה טביתא או בשמה היווני דורקס, צביה, אותה החייה פטרוס על פי הברית החדשה. התפילה מתקיימת ברוסית בכנסייה המקודשת ל'סנט פטרוס והאישה הצדקת טביתא', ושייכת למשלחת הכנסייתית הרוסית, בשכונת אבו כביר ביפו.

על פי המסופר בברית החדשה, בספר מעשי השליחים (9:34-43) טביתא/צביה היתה "רַבַּת מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמַרְבָּה בִּגְמִילוּת חֲסָדִים" ואז חלתה ומתה. פטרוס הוזמן על ידי תלמידיו לבוא מלוד ליפו, ולסייע לאישה שמתה. הוא הגיע למקום שבו הונחה גופתה, ליד מיטתה התקבצו אלמנות, שכנראה עזרה להן לאורך חייה, והן הראו לפטרוס את הכותנות והבגדים שהיא הכינה עבורן. לאחר שהוציא את המקוננות מהחדר קרא פטרוס  "טביתא קומי" והיא קמה לתחייה. הוא הושיט לה את ידו והזמין את התלמידים והאלמנות לראות את הנס שעשה. על פי הברית החדשה האירוע הוביל לקבלת האמונה על ידי המונים.

לא ברור מה קרה עם טביתא לאחר החייאתה, אך כמעט אלפיים שנים מאותר יותר  התגלה אתר קבורה מימי בית שני בסמוך ליפו, שזוהה כקברה (שם נקברה לאחר שמתה בסוף ימיה). כבר בשנות ה30 של המאה ה19 זוהו בסמוך לכפר אבו כביר קברים נוספים, ונראה שבאיזור היה הנקרופוליס ("עיר המתים", בית הקברות של האיזור) של העיר יפו בימי המשנה והתלמוד, ולפי הקברים ניתן ללמוד ש תושביה אמידים.

ב1869 הארכימנדריט (מיוונית ראש מנזר) אנטונין קפוסטין שעמד בראש המשלחת הכנסייתית הרוסית לארץ הקודש, רכש את חלקת הקבר והאדמות שמסביב, בעזרתו של יעקוב חלבי עוזרו. המשלחת הרוסית היא נציגות של פטריארכיית מוסקבה בארץ הקודש, ופועלת משנות ה40 של המאה ה19. קפוסטין שעמד בראש המשלחת בין השנים 1865-1894 עסק ברכישת אדמות רבות בשם הנציגות ובניית כנסיות ומנזרים. בשנות ה70 ערך חפירה ארכיאולוגית בעזרתו של קונרד שיק שאף דיווח על כך ל  PEF וקלרמון גנו. במקום נבנו חדרי אירוח ושירות לצליינים. הצליינים הרבים שהגיעו מרוסיה, ירדו מהאוניות בנמל יפו ועצרו לביקור במתחם הרוסי בדרכם לירושלים, אך עם סלילת הרכבת ב1892 מיפו לירושלים, מספרם פחת, שכן רבים עלו על הרכבת ודילגו על האתר. שנתיים מאוחר יותר הושלמה בניית הכנסייה, שעיקר מימון אחזקתה הגיע ממכירת הפירות בפרדסים סביבה. בניית הכנסיה דרשה אישור של המג'לס, המושל של יפו וכן של פטריארך ירושלים, שיפו היא בתחום שיפוטו, בעוד הכנסיה היא תחת הפטריארכיה של מוסקבה. את אבן הפינה למבנה הכנסייה הניחו כבר בשנת 1888 בעת ביקורו של הדוכס הגדול סרגי, אשתו הדוכסית יליזבתה פיודרובה ופאבל אלכסנדרוביץ שבאו לחנוכת כנסיית מריה מגדלנה בהר הזיתים. הכנסיה נחנכה על ידי ראש הנציגות הרוסית, פטריארך ירושלים גרסימוס ואנשי כנסיה נוספים.

המתחם סבל מהזנחה רבה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בעקבות המהפכה ברוסיה צליינים הפסיקו להגיע, התרומות פסקווחלק מהשטח  הוחכר. רק לאחר הקמת המדינה, ב1948 המתחם חזר לניהולה של הכנסיה במוסקבה שדאגה לטפחו. המתחם זכה לעדנה בשנות ה90, והכנסיה שופצה, למגדל הפעמונים נתרמו שבעה פעמונים חדשים והמקום חזר להיות שוקק חיים. בנוסף לצליינים שחזרו לבקר בארץ הקודש עם נפילת ברית המועצות, לארץ החלו להגיע עולים מחבר המדינות, חלקם נוצרים, שחזרו למלא את אולם התפילה הקטן בימי שבת, ראשון ובחגים.

חגה של טביתא חל ב25.10 לפי הלוח היוליאני ב7.11.

Rossing Center logo

Other news and updates

Rossing Center logo
  • All
  • Public events
  • בלוג
  • ללא קטגוריה
חג העלייה
חג העלייה

חג העלייה הוא החג לציון עלייתו של ישוע לשמים. על פי המסופר בברית החדשה, 40 יום לאחר שישוע קם לתחייה והופיע בפני תלמידיו הוא עלה להר גבוה, ומשם עלה לשמים לנגד עיניהם. הר הזיתים, ממנו עלה לשמים על פי המסופר בספר מעשי השליחים, תוחם את העיר ממזרח ומהווה חיץ בינה לבין המדבר. הר הזיתים מוזכר בספר זכריה כחלק מחזון עתידי של התכנסות כל העמים והופעת האל על הר הזיתים. הברית החדשה מתארת את הופעתם של שני אנשים לובשי לבן המתגלים לשליחים, לאחר שישוע עלה לשמים, וקוראים לאנשי הגליל המופתעים "יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָֹא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה – בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם."(מעשי השליחים א)

מקום של שרידי הצלב
החג לציון "הצלב האמיתי"

עד היום החג המרכזי לציין ה" הצלב האמיתי" אותו צלב שמאמינים שעליו יש עליו נצלב, נחגג ב14 בספטמבר, ביום בו זיהתה הלנה, אמו של קונסטנטין, את הצלב האמיתי ליד הגולגותא, והיום שבו נחגגה חנוכת כנסיית הקבר בשנת 335. זיהוי הצלב על ידי הלנה, הוא סיפור מסוף המאה הרביעית ולא מוזכר בביוגרפיה של קונסטנטינוס שנכתבה על ידי אוסביוס בישוף קיסריה, בן זמנו של קונסטנטינוס הקיסר. אוסביוס מזכיר את הלנה ביחס ל3 כנסיות אחרות, המולד, אלאונה ואלוני ממרא. אך כמה עשרות שנים מאוחר יותר קבלה הלנה את הקרדיט, וסיפור מציאת הצלב אף מצא את דרכו אל הפולמוס היהודי נוצרי.

תהלוכת יום ראשון של כפות התמרים בכנסיית הקבר.
לולבים לא רק בסוכות

שיאה של השנה הליתורגית הנוצרית מגיע בחג הפסחא, החג שמציין את תחייתו של ישוע ויצויין ביום ראשון באביב בסמוך לחג הפסח. חג הפסחא מזכיר למאמינים את קורבנו של ישוע, כמו קורבן הפסח, קורבן של גאולה. כמו שאומר פאולוס באגרת אל הראשונה הקורינתיים 5:6 "שֶׁהֲרֵי נִזְבַּח שֵׂה הַפֶּסַח שֶׁלָּנוּ – הַמָּשִׁיחַ" כמו שבפסח אמר רבן גמליאל (פסחים קטז ע"ב) "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" כך גם המאמינים הנוצרים המבקשים להזדהות עם ישוע ועם קורבנו, משחזרים את השבוע האחרון, הדרמטי בחייו.

התמונה מאתר האינטרנט של הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית. אזוטוס במפת מדבא מתוך ויקיפדיה.
ליטורגיה באשדוד?

בין הוילות של רובע י"א בעיר אשדוד התגלה מנזר ובמרכזו כנסיה גדולה. הפסיפסים בכנסיה כללו גם את שמו של הבישוף שבזמנו נחנכה הכנסיה, וגם תאריך על פי לוח שנה גיאורגי  קדום, המעיד על נוכחות של נזירים ממוצא גיאורגי במקום:"(בחסד האל, או בחסדו של כריסטוס), מבנה זה הוקם מיסודותיו בימי פרוקופיוס הבישוף הצדיק והקדוש שלנו, בחודש דיוס של האינדיקטיה השלישית, בשנת 292". הכנסיה מתוארכת למאה ה5-6 וכולל גם מרטיריום לאישה וסדרה של קברי דיאקונים ודיאקונסיות באחת הסיטראות.

Giulio Quaglio the Younger - Obglavljenje sv. Barbare
סנט ברברה – عيد البربارة

ב4/12 (או ב17/12 לחוגגים על פי הלוח היוליאני) בארץ הקודש אוכלים דייסה מתוקה עשויה גרגירי חיטה מבושלים עם סוכר מעוטרים בגרגירי רימון, צימוקים, קינמון, שקדים, אניס ובגרסה יותר מודרנית ממתקים, וסוכריות. המאכל מבושל במיוחד לכבוד חגה של הקדושה ברברה, או בהגיה הערבית Burbara, מקור השם מיוונית ופירושו "הזרה".

חדר הסעודה האחרונה ושבוע התפילה לאחדות הכנסייה

בכל שנה בסוף ינואר מתבצעת התפילה לאחדות הכנסייה, היא מתרחשת בין שני ימי ראשון האחרונים של חודש ינואר. בכל יום לוקחת על עצמה את הארגון של התפילה ואירועי היום, אחת הקהילות הנוצריות אחרת תוך התייחסות לנושא השנתי. כל משתתף המגיע לירושלים לקחת חלק בשבוע הזה יכול לחוות את החוויה ולשמוע את הליטורגיה, התפילה  של כל אחת מכנסיות ירושלים.

גלילה למעלה