הסולם בכנסיית הקבר

הסולם בכנסיית הקבר

כל מי שביקר בכנסיית הקבר ראה את הסולם, ושמע על הזכות של הארמנים לשים סולם תחת החלון שחלקו הפנימי שייך להם על החזית החיצונית של כנסיית הקבר. נראה שהסולם נמצא שם כבר מראשית המאה ה19, וציורו של דיויד רוברט משנות ה40 כפי הנראה מנציח את הסולם שנותר כחלק מהסטטוס קוו  ב1852.

חזית כנסיה שייכת לשלוש העדות המרכזיות בכנסיית הקבר, יוונים, פרנסיסקנים (קתולים) וארמנים וכל שינוי בכנסייה דורש הסכמה כוללת. עם זאת הצד הפנימי של החזית בקומת הגלריה שייך לארמנים. עד אמצע המאה ה-9 כנסיית הקבר היתה סגורה מרבית השנה ונפתחה רק בחגים, באירועים מיוחדים ותמורת תשלום למושל המוסלמי ולמשפחות המחזיקות במפתח. בתוך הכנסיה הותר למספר נזירים להתגורר, מספר נזירים המקובע אף הוא בסטטוס קוו. שני הארמנים בכנסיה, ניהלו בה את הטקסים ושמרו על זכויותיהם בכנסיה, החזיקו בחדרון ומטבחון ממש מהעבר השני של החזית בקומה השניה של הגלריה מעל הכניסה. אספקת האוכל הובאה למטבח בעיתות שהכנסיה נפתחה או דרך החלון. באחד הימים הוציאו הארמנים סולם דרך החלון והניחו על כרכובי מרפסת החזית הכנסיה ללא האישור של שתי העדות הנוספות בעלות החזקה במקום. הם קיוו שהסולם יאפשר ירידה למרפסת, מקום מאוורר ומלא אור יותר מהחללים החשוכים של הכנסיה ואולי אף יקל על העברת המזון. מיד פנו הפרנסיסקנים והיוונים בתלונה לרשויות, למנוע את מה שמבחינתם היה השתלטות ארמנית על החזית. המושל של ירושלים קבע שהסולם הארמני ישאר אך לא יותר להשתמש בו. וכך נותר סולם עץ, אותו כמובן ניתן להחליף, על חזית הכנסיה ללא שימוש. הסולם המפורסם היה לסמל המצב המוקפא של הכנסיה ,הסטטוס קוו מ1852, וכן ביטוי חיצוני וברור לנוכחות הארמנית בכנסיית הקבר.

חזית הכנסיה היתה ונותרה ביטוי לתחרות בין העדות בכנסיה, גם ששופצה הכנסיה בשנות ה60-וה70 כמעט ולא נעשו שינויים בחזית. כל עיטור וכל שינוי נתפס כביטוי והנכחה של אחת העדות והימנעות משינויים נתפסה כפשרה טובה. למשל כרכובי האבן הצלבנים שהוסרו בשנות ה40 מחשש להתמוטטות, לא הוחזרו מעל דלתות הכנסיה. הם מונחים במוזיאון רוקפלר, וגם העתק שלהם לא הוחזר לחזית, שכן היוונים לא רצו עיטורים צלבנים נוספים על החזית מעבר למצב הקיים.

דוגמא נוספת לרגישות זו התרחשה ב14.4.21 מעט לפני חצות שמו הארמנים, באופן חד צדדי וללא תיאום עם היוונים והקתולים, הניחו מעקה חדש בקצה המרפסת הקטנה שתחת חלונם. בחודשים שקדמו הארמנים שיפצו את החלק הפנימי של הקיר בעזרת פיגומים שנשענו על החלון שלהם אך לא נגעו ברצפת המרפסת. הצבת המעקה עוררה את תשומת ליבו של האחראי על כנסיית הקבר מטעם היוונים, ארכיבישוף איזידורוס. אנשי הכנסיה היוונית אורתודוכסית נפגשו עם אנשי הקסטודיה (פרנסיסקנים) וביחד פנו למשטרת ישראל לדרוש את הסרת המעקה שנבנה ללא תיאום. מדינת ישראל ירשה את המחויבות לשמור על הסטטוס קוו, ומחובתה לוודא שהמצב  הקיים לא ישתנה, ובמידה וקיים שינוי, יש להשיב את המצב לקדמותו. תוך מספר ימים  הוסר המעקה החדש והמעקה הישן והרעוע הוחזר למקומו.

המעקה הזמני של הארמנים
צילום : איילת אורפז

Rossing Center logo

Other news and updates

Rossing Center logo
  • All
  • Public events
  • בלוג
  • ללא קטגוריה
חג העלייה
חג העלייה

חג העלייה הוא החג לציון עלייתו של ישוע לשמים. על פי המסופר בברית החדשה, 40 יום לאחר שישוע קם לתחייה והופיע בפני תלמידיו הוא עלה להר גבוה, ומשם עלה לשמים לנגד עיניהם. הר הזיתים, ממנו עלה לשמים על פי המסופר בספר מעשי השליחים, תוחם את העיר ממזרח ומהווה חיץ בינה לבין המדבר. הר הזיתים מוזכר בספר זכריה כחלק מחזון עתידי של התכנסות כל העמים והופעת האל על הר הזיתים. הברית החדשה מתארת את הופעתם של שני אנשים לובשי לבן המתגלים לשליחים, לאחר שישוע עלה לשמים, וקוראים לאנשי הגליל המופתעים "יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָֹא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה – בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם."(מעשי השליחים א)

מקום של שרידי הצלב
החג לציון "הצלב האמיתי"

עד היום החג המרכזי לציין ה" הצלב האמיתי" אותו צלב שמאמינים שעליו יש עליו נצלב, נחגג ב14 בספטמבר, ביום בו זיהתה הלנה, אמו של קונסטנטין, את הצלב האמיתי ליד הגולגותא, והיום שבו נחגגה חנוכת כנסיית הקבר בשנת 335. זיהוי הצלב על ידי הלנה, הוא סיפור מסוף המאה הרביעית ולא מוזכר בביוגרפיה של קונסטנטינוס שנכתבה על ידי אוסביוס בישוף קיסריה, בן זמנו של קונסטנטינוס הקיסר. אוסביוס מזכיר את הלנה ביחס ל3 כנסיות אחרות, המולד, אלאונה ואלוני ממרא. אך כמה עשרות שנים מאוחר יותר קבלה הלנה את הקרדיט, וסיפור מציאת הצלב אף מצא את דרכו אל הפולמוס היהודי נוצרי.

תהלוכת יום ראשון של כפות התמרים בכנסיית הקבר.
לולבים לא רק בסוכות

שיאה של השנה הליתורגית הנוצרית מגיע בחג הפסחא, החג שמציין את תחייתו של ישוע ויצויין ביום ראשון באביב בסמוך לחג הפסח. חג הפסחא מזכיר למאמינים את קורבנו של ישוע, כמו קורבן הפסח, קורבן של גאולה. כמו שאומר פאולוס באגרת אל הראשונה הקורינתיים 5:6 "שֶׁהֲרֵי נִזְבַּח שֵׂה הַפֶּסַח שֶׁלָּנוּ – הַמָּשִׁיחַ" כמו שבפסח אמר רבן גמליאל (פסחים קטז ע"ב) "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" כך גם המאמינים הנוצרים המבקשים להזדהות עם ישוע ועם קורבנו, משחזרים את השבוע האחרון, הדרמטי בחייו.

התמונה מאתר האינטרנט של הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית. אזוטוס במפת מדבא מתוך ויקיפדיה.
ליטורגיה באשדוד?

בין הוילות של רובע י"א בעיר אשדוד התגלה מנזר ובמרכזו כנסיה גדולה. הפסיפסים בכנסיה כללו גם את שמו של הבישוף שבזמנו נחנכה הכנסיה, וגם תאריך על פי לוח שנה גיאורגי  קדום, המעיד על נוכחות של נזירים ממוצא גיאורגי במקום:"(בחסד האל, או בחסדו של כריסטוס), מבנה זה הוקם מיסודותיו בימי פרוקופיוס הבישוף הצדיק והקדוש שלנו, בחודש דיוס של האינדיקטיה השלישית, בשנת 292". הכנסיה מתוארכת למאה ה5-6 וכולל גם מרטיריום לאישה וסדרה של קברי דיאקונים ודיאקונסיות באחת הסיטראות.

Giulio Quaglio the Younger - Obglavljenje sv. Barbare
סנט ברברה – عيد البربارة

ב4/12 (או ב17/12 לחוגגים על פי הלוח היוליאני) בארץ הקודש אוכלים דייסה מתוקה עשויה גרגירי חיטה מבושלים עם סוכר מעוטרים בגרגירי רימון, צימוקים, קינמון, שקדים, אניס ובגרסה יותר מודרנית ממתקים, וסוכריות. המאכל מבושל במיוחד לכבוד חגה של הקדושה ברברה, או בהגיה הערבית Burbara, מקור השם מיוונית ופירושו "הזרה".

חדר הסעודה האחרונה ושבוע התפילה לאחדות הכנסייה

בכל שנה בסוף ינואר מתבצעת התפילה לאחדות הכנסייה, היא מתרחשת בין שני ימי ראשון האחרונים של חודש ינואר. בכל יום לוקחת על עצמה את הארגון של התפילה ואירועי היום, אחת הקהילות הנוצריות אחרת תוך התייחסות לנושא השנתי. כל משתתף המגיע לירושלים לקחת חלק בשבוע הזה יכול לחוות את החוויה ולשמוע את הליטורגיה, התפילה  של כל אחת מכנסיות ירושלים.

גלילה למעלה