גולגותא וזכויות חזקה לארמנים

בגולגותא אין לארמנים זכויות חזקה, יש להם זכויות לעשות תהלוכה מול הגולגותא בחגים ובסופי שבוע (שישי-שבת –ראשון ) אבל בעבר היו להם זכויות חזקה גם בגולגותא עצמה. משנת 1439 עת שיפצו את הקומה השניה שעולה מקפלת הנשים בואכה הרטונדה של  הקבר (ממש לפני שנכנסים לאולם העגול של הקבר), מכנים הארמנים את הגלריה  הגולגותא השניה, שכן היא פונה לעבר הגולגותא. 

בגלריה יש שני מזבחות כשהמזבח המזרחי יותר, ממש מעבר לחלון המפורסם עם הסולם, מעל הדלת המזרחית של הכנסיה, מוקדש למרים המצריה בעוד המזבח המרכזי הצופה אל הגולגותא מוקדש לשתדלנות, והתיווך של מרים.

מחר ביום ראשון, שבוע  לאחר שהארמנים חגגו את חג מותה של מרים בקברה בגת שמנים, תערך הליטורגיה החגיגית על המזבח המוקדש למרים האם בכנסיית הקבר. 

הגלריה לא פתוחה למבקרים בד"כ ובשנים האחרונות עברה שיפוץ. רצפת הגלריה עשויה פסיפס מודרני שנעשה בהשראת פסיפס הציפורים שהתגלה בצפון העיר. ממש מעל המדרגות ציור המתאר סצנת קרב אווריאר בין הפרסים לארמנים בהובלת הקדוש ורטן. ממש מול החלונות ניצבת חתיכה מעמוד המזוהה כעמוד ההלקאה אליו נקשר ישוע כשהולקה על ידי החיילים הרומים (חתיכה נוספת של עמוד ניצבת בקפלה היוונית במסדרון, האומבילטוריום, ואחרת בקפלת מרים הבתולה של הפרנסיסקנים)

 הפסיפס מעל המזבח של מרים המצריה (בתמונה מעמוד הפייסבוק Armenian Patriarchate of Jerusalem) הינו העתק של ציור מכתב יד ארמני עתיק השמור בספריית כתבי היד בכנסיית סנט טורוס במנזר סנט ג'ימס ובו נראית סצינת הלידה וביקור הרועים.

הקדשת המזבח למרים המצריה  מציין את שתדלנותה והתערבותה של מרים האם, לטובת החוזרים בתשובה. מאמינים נוצרים רבים רואים במרים לא רק מליצת יושר, אלא מתווכת שיכולה להתערב בהצלת נשמתו של האדם, כפי שקרה למרים המצריה. מרים מאלכסנדריה (מאה חמישית?) היתה אישה חוטאת, כפי שמכנה אותה סופרוניוס מאתיים שנים מאוחר יותר בהגיוגראפיה, כפי הנראה, זונה. היא  חיה באלכסנדריה והגיעה לביקור עם ספינת צליינים בירושלים לכבוד חג מציאת הצלב שנחוג ב14.9 (עוד עשרה ימים לפי הלוח הגרגוריאני, ב27 בספטמבר לפי היוליאני. אם מצב התחלואה יאפשר, והכנסיה תהיה פתוח, מומלץ להגיע לצפות בטקס בשעות הבוקר). 

בעודה מנסה להכנס לכנסיה היא הרגישה שהיא נהדפת להשאר בחוץ בגלל חטאיה ולכן עמדה מול איקונה של מרים והתפללה בתחינה, שתאפשר לה לתקן את דרכיה  לחזור בתשובה ולהכנס לכנסיה. ואכן כך היה, מרים מאלכסנדיה נכנסה לכנסיה, ועזבה אותה כדי לחיות חיי התבודדות במדבר. שנים רבות מאוחר יותר נתקל בה נזיר מתבודד אחר בשם זסימוס, כשהתבודד בעבר הירדן. הוא לא זיהה כלל שמדובר באישה, כיוון ששנות הסיגוף במדבר עיוותו את צורתה. היא בקשה ממנו גלימה לכסות עצמה וסיפרה לו את סיפורה. היא גם בקשה שיביא לך מלחם הקודש, מהליטורגיה שתחגג ביום חמישי הקדוש, לפני הפסחא, שכן 47 שנים לא זכתה להשתתף בליטורגיה. שנה מאוחר יותר זוסימוס הגיע לירדן עם לחם הקודש וראה להפתעתו את מרים צועדת לקראתו והולכת על המים. היא קבלה ממנו את לחם הקודש ובקשה שיבוא גם לאחר שנה. אלא ששנה מאוחר יותר הוא מצא את גופתה של מרים המצריה על האדמה היבשה, וזיהה שמתה מיד לאחר שאכלה את לחם הקודש בשנה הקודמת. בעזרת אריה הוא הצליח לחפור באדמה הקשה ולקבור את מרים. (מזכיר את סיפורו של גרסימוס ליד הירדן, ואכן גם במנזרו יש מזבח המוקדש למרים המצריה)

  סיפורה של מרים הוא דוגמא להתערבות והשתדלנות של מרים וסיוע בתיווך לחוזרים בתשובה ולכן מתאים שהמזבח שליד מזבח שתדלנות מרים מוקדש למצריה. זאת ועוד, כיוון שחזרתה בתשובה התרחשה בכניסה לכנסיית הקבר, לאורך השנים הוקדשה קפלה בכניסה לכנסיה למרים המצריה. פרט למזבח הארמני גם מתחת לקפלת הפרנקים יש קפלה סגורה השייכת ליווונים ומוקדשת למרים המצריה. היא סגורה לאחר ששימשה כמחסן בשנים שכנסיית הקבר היתה בשיפוצים בין 1962-1979. (בתמונה)

מאמר חדש של ד"ר אנסטסיה קשמן על "מרים שומרת הדלת" על הקשר בין מרים המצריה ומיקומה בכניסה לכנסיית הקבר, בלינק https://www.academia.edu/…/Keshman_W_A_Mary_the

Rossing Center logo

Other news and updates

Rossing Center logo
  • All
  • בלוג
טנטור
טנטור – המכון האקומני

על גבעה בדרום העיר המכונה טנטור (בערבית גבעה) נפתח בחודש ספטמבר 1972 המכון האקומני טנטור, המנוהל על ידי אוניברסטת נוטרדם הקתולית, ממדינת אינדיאנה ארה"ב. בימים אלו המוסד חוגג 50 שנים להיווסדו, בסדרת אירועים שנפתחו בערב חגיגי בנוכחות ראשי הכנסיות ונציגיהן.
החזון להקמת מוסד איקומני עלה בשנות ה60 כשיותר כנסיות החלו להתרחק מתפיסות של בלעדיות ורעיונות פתיחות, מפגש ודיאלוג, עלו שוב ושוב בכנסיות בעולם המערבי. אקומניזם מיוונית “העולם המיושב" הוא התנועה לאחדות נוצרית של העדות נוצריות שונות תוך שיתוף פעולה ופיתוח קשרים הדוקים יותר. אין באחדות כוונה לבטל את המסורת והמורשת הדתית של כל אחת מהקהילות אלא למצוא גשרים וחיבורים המאפשרים אחדות.

תמונה של WhatsApp‏ 2022-10-18 בשעה 11.24.44
הרימון בבתי נוצרים בתקופת תשרי

בבתים יהודים בתקופת חגי תשרי, הרימון מונח על השולחן, כאחד מסימני החג, ומאחלים "שירבו זכויותנו כרימון". הרימון מככב גם בחג נוצרי הנחגג בסמיכות לחג סוכות ובעל חשיבות רבה במיוחד בארץ הקודש, חג רוממות הצלב. החג מציין את יום מציאת הצלב האמיתי על ידי הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס, ויום חנוכת כנסיית הקבר הראשונה במאה ה 4. הוא נחגג ב 14 בספטמבר (או 27 בספטמבר לפי הלוח היוליאני) בתקופת תשרי.
במסורת הנוצרית הרימון נקשר עם פריון, עם המעבר ממוות לחיים, עם מותו ותחייתו של ישוע. מראה הרימון מזכיר את סיפור הצליבה. הצבע האדום של הפרי מזכיר את דמו של ישוע, כשחוצים את הפרי הצורה בה מסודרים הגרגרים יכולה להזכיר צלב. צורתו החיצונית של הרימון מזכירה את סלע הגולגותא, והתפרחת בראש הרימון את הצלב שעמד בראש הגבעה. טעמה של קליפת הרימון מרה, כמו סבלו וכאביו של ישוע ושל בני האדם, והפרי המתוק מבטא את נצחון החיים והתחייה. הגרעינים המלוכדים בתוך פרי הרימון מזכירים את הלכידות של הכנסיה הקהילת המאמינים.

פלגיה
יום חגה של פלגיה – הנשים של הר הזיתים

סיפורה של פלגיה מסופר בידי דיאקון ושמו יעקב, שהתלווה לבישוף הנזיר נונוס לאספת בישופים באנטיוכיה, והיה עד למאורעות שעליהם הוא מספר. על פי סיפורו, הבישופים שהתכנסו באנטיוכיה ישבו יום אחד והאזינו לדברי אלוהים מפי הבישוף נונוס. באותה שעה עברה במקום פלגיה, רכובה על חמור מקושט בפעמונים ובעדיים ועמה קבוצה גדולה של משרתים. היא הייתה עדויה תכשיטי זהב, פנינים ואבנים יקרות, וריח בשמיה ותמרוקיה נדף למרחוק. ראשה היה גלוי כאילו הייתה גבר, צעיף עטה את כתפיה, וכה רב היה יופייה עד כי כל רואיה אהבוה. בשל הפנינים הרבות שענדה כינו אותה אנשי אנטיוכיה בשם מרגריטה – פנינה ביוונית.

כנסיית לצלב האמיתי 1
ציון חג הצלב האמיתי אצל הארמנים

את זכרו של חזיון מציאת הצלב יחגגו בכנסיה הארמנית בחג ייחודי להם, הנחגג מדי שנה ביום ראשון הסמוך ל28 בספטמבר שבועיים אחרי חג רוממות הצלב (בפטריארכית ירושלים הארמני יציינו זאת לפי הלוח היוליאני חג רוממות הצלב חל ביום ראשון הסמום ל27.9 וחג הצלב של וארוק ביום ראשון הסמוך ל11 באוקטובר).

חג זה הנחגג בירושלים בכל העדות מציין את "הצלב האמיתי" אותו צלב שמאמינים שעליו יש עליו נצלב, ביום בו זיהתה הלנה, אמו של קונסטנטין, את הצלב האמיתי ליד הגולגותא, והיום שבו נחגגה חנוכת כנסיית הקבר בשנת 335. זיהוי הצלב על ידי הלנה, הוא סיפור מסוף המאה הרביעית ולא מוזכר בביוגרפיה של קונסטנטינוס שנכתבה על ידי אוסביוס בישוף קיסריה, בן זמנו של קונסטנטינוס הקיסר.

חג העלייה
חג העלייה

חג העלייה הוא החג לציון עלייתו של ישוע לשמים. על פי המסופר בברית החדשה, 40 יום לאחר שישוע קם לתחייה והופיע בפני תלמידיו הוא עלה להר גבוה, ומשם עלה לשמים לנגד עיניהם. הר הזיתים, ממנו עלה לשמים על פי המסופר בספר מעשי השליחים, תוחם את העיר ממזרח ומהווה חיץ בינה לבין המדבר. הר הזיתים מוזכר בספר זכריה כחלק מחזון עתידי של התכנסות כל העמים והופעת האל על הר הזיתים. הברית החדשה מתארת את הופעתם של שני אנשים לובשי לבן המתגלים לשליחים, לאחר שישוע עלה לשמים, וקוראים לאנשי הגליל המופתעים "יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָֹא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה – בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם."(מעשי השליחים א)

מקום של שרידי הצלב
החג לציון "הצלב האמיתי"

עד היום החג המרכזי לציין ה" הצלב האמיתי" אותו צלב שמאמינים שעליו יש עליו נצלב, נחגג ב14 בספטמבר, ביום בו זיהתה הלנה, אמו של קונסטנטין, את הצלב האמיתי ליד הגולגותא, והיום שבו נחגגה חנוכת כנסיית הקבר בשנת 335. זיהוי הצלב על ידי הלנה, הוא סיפור מסוף המאה הרביעית ולא מוזכר בביוגרפיה של קונסטנטינוס שנכתבה על ידי אוסביוס בישוף קיסריה, בן זמנו של קונסטנטינוס הקיסר. אוסביוס מזכיר את הלנה ביחס ל3 כנסיות אחרות, המולד, אלאונה ואלוני ממרא. אך כמה עשרות שנים מאוחר יותר קבלה הלנה את הקרדיט, וסיפור מציאת הצלב אף מצא את דרכו אל הפולמוס היהודי נוצרי.

גלילה למעלה