גולגותא וזכויות חזקה לארמנים

בגולגותא אין לארמנים זכויות חזקה, יש להם זכויות לעשות תהלוכה מול הגולגותא בחגים ובסופי שבוע (שישי-שבת –ראשון ) אבל בעבר היו להם זכויות חזקה גם בגולגותא עצמה. משנת 1439 עת שיפצו את הקומה השניה שעולה מקפלת הנשים בואכה הרטונדה של  הקבר (ממש לפני שנכנסים לאולם העגול של הקבר), מכנים הארמנים את הגלריה  הגולגותא השניה, שכן היא פונה לעבר הגולגותא. 

בגלריה יש שני מזבחות כשהמזבח המזרחי יותר, ממש מעבר לחלון המפורסם עם הסולם, מעל הדלת המזרחית של הכנסיה, מוקדש למרים המצריה בעוד המזבח המרכזי הצופה אל הגולגותא מוקדש לשתדלנות, והתיווך של מרים.

מחר ביום ראשון, שבוע  לאחר שהארמנים חגגו את חג מותה של מרים בקברה בגת שמנים, תערך הליטורגיה החגיגית על המזבח המוקדש למרים האם בכנסיית הקבר. 

הגלריה לא פתוחה למבקרים בד"כ ובשנים האחרונות עברה שיפוץ. רצפת הגלריה עשויה פסיפס מודרני שנעשה בהשראת פסיפס הציפורים שהתגלה בצפון העיר. ממש מעל המדרגות ציור המתאר סצנת קרב אווריאר בין הפרסים לארמנים בהובלת הקדוש ורטן. ממש מול החלונות ניצבת חתיכה מעמוד המזוהה כעמוד ההלקאה אליו נקשר ישוע כשהולקה על ידי החיילים הרומים (חתיכה נוספת של עמוד ניצבת בקפלה היוונית במסדרון, האומבילטוריום, ואחרת בקפלת מרים הבתולה של הפרנסיסקנים)

 הפסיפס מעל המזבח של מרים המצריה (בתמונה מעמוד הפייסבוק Armenian Patriarchate of Jerusalem) הינו העתק של ציור מכתב יד ארמני עתיק השמור בספריית כתבי היד בכנסיית סנט טורוס במנזר סנט ג'ימס ובו נראית סצינת הלידה וביקור הרועים.

הקדשת המזבח למרים המצריה  מציין את שתדלנותה והתערבותה של מרים האם, לטובת החוזרים בתשובה. מאמינים נוצרים רבים רואים במרים לא רק מליצת יושר, אלא מתווכת שיכולה להתערב בהצלת נשמתו של האדם, כפי שקרה למרים המצריה. מרים מאלכסנדריה (מאה חמישית?) היתה אישה חוטאת, כפי שמכנה אותה סופרוניוס מאתיים שנים מאוחר יותר בהגיוגראפיה, כפי הנראה, זונה. היא  חיה באלכסנדריה והגיעה לביקור עם ספינת צליינים בירושלים לכבוד חג מציאת הצלב שנחוג ב14.9 (עוד עשרה ימים לפי הלוח הגרגוריאני, ב27 בספטמבר לפי היוליאני. אם מצב התחלואה יאפשר, והכנסיה תהיה פתוח, מומלץ להגיע לצפות בטקס בשעות הבוקר). 

בעודה מנסה להכנס לכנסיה היא הרגישה שהיא נהדפת להשאר בחוץ בגלל חטאיה ולכן עמדה מול איקונה של מרים והתפללה בתחינה, שתאפשר לה לתקן את דרכיה  לחזור בתשובה ולהכנס לכנסיה. ואכן כך היה, מרים מאלכסנדיה נכנסה לכנסיה, ועזבה אותה כדי לחיות חיי התבודדות במדבר. שנים רבות מאוחר יותר נתקל בה נזיר מתבודד אחר בשם זסימוס, כשהתבודד בעבר הירדן. הוא לא זיהה כלל שמדובר באישה, כיוון ששנות הסיגוף במדבר עיוותו את צורתה. היא בקשה ממנו גלימה לכסות עצמה וסיפרה לו את סיפורה. היא גם בקשה שיביא לך מלחם הקודש, מהליטורגיה שתחגג ביום חמישי הקדוש, לפני הפסחא, שכן 47 שנים לא זכתה להשתתף בליטורגיה. שנה מאוחר יותר זוסימוס הגיע לירדן עם לחם הקודש וראה להפתעתו את מרים צועדת לקראתו והולכת על המים. היא קבלה ממנו את לחם הקודש ובקשה שיבוא גם לאחר שנה. אלא ששנה מאוחר יותר הוא מצא את גופתה של מרים המצריה על האדמה היבשה, וזיהה שמתה מיד לאחר שאכלה את לחם הקודש בשנה הקודמת. בעזרת אריה הוא הצליח לחפור באדמה הקשה ולקבור את מרים. (מזכיר את סיפורו של גרסימוס ליד הירדן, ואכן גם במנזרו יש מזבח המוקדש למרים המצריה)

  סיפורה של מרים הוא דוגמא להתערבות והשתדלנות של מרים וסיוע בתיווך לחוזרים בתשובה ולכן מתאים שהמזבח שליד מזבח שתדלנות מרים מוקדש למצריה. זאת ועוד, כיוון שחזרתה בתשובה התרחשה בכניסה לכנסיית הקבר, לאורך השנים הוקדשה קפלה בכניסה לכנסיה למרים המצריה. פרט למזבח הארמני גם מתחת לקפלת הפרנקים יש קפלה סגורה השייכת ליווונים ומוקדשת למרים המצריה. היא סגורה לאחר ששימשה כמחסן בשנים שכנסיית הקבר היתה בשיפוצים בין 1962-1979. (בתמונה)

מאמר חדש של ד"ר אנסטסיה קשמן על "מרים שומרת הדלת" על הקשר בין מרים המצריה ומיקומה בכניסה לכנסיית הקבר, בלינק https://www.academia.edu/…/Keshman_W_A_Mary_the

Rossing Center logo

Other news and updates

Rossing Center logo
  • All
  • Public events
  • בלוג
  • ללא קטגוריה
חג העלייה
חג העלייה

חג העלייה הוא החג לציון עלייתו של ישוע לשמים. על פי המסופר בברית החדשה, 40 יום לאחר שישוע קם לתחייה והופיע בפני תלמידיו הוא עלה להר גבוה, ומשם עלה לשמים לנגד עיניהם. הר הזיתים, ממנו עלה לשמים על פי המסופר בספר מעשי השליחים, תוחם את העיר ממזרח ומהווה חיץ בינה לבין המדבר. הר הזיתים מוזכר בספר זכריה כחלק מחזון עתידי של התכנסות כל העמים והופעת האל על הר הזיתים. הברית החדשה מתארת את הופעתם של שני אנשים לובשי לבן המתגלים לשליחים, לאחר שישוע עלה לשמים, וקוראים לאנשי הגליל המופתעים "יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָֹא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה – בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם."(מעשי השליחים א)

מקום של שרידי הצלב
החג לציון "הצלב האמיתי"

עד היום החג המרכזי לציין ה" הצלב האמיתי" אותו צלב שמאמינים שעליו יש עליו נצלב, נחגג ב14 בספטמבר, ביום בו זיהתה הלנה, אמו של קונסטנטין, את הצלב האמיתי ליד הגולגותא, והיום שבו נחגגה חנוכת כנסיית הקבר בשנת 335. זיהוי הצלב על ידי הלנה, הוא סיפור מסוף המאה הרביעית ולא מוזכר בביוגרפיה של קונסטנטינוס שנכתבה על ידי אוסביוס בישוף קיסריה, בן זמנו של קונסטנטינוס הקיסר. אוסביוס מזכיר את הלנה ביחס ל3 כנסיות אחרות, המולד, אלאונה ואלוני ממרא. אך כמה עשרות שנים מאוחר יותר קבלה הלנה את הקרדיט, וסיפור מציאת הצלב אף מצא את דרכו אל הפולמוס היהודי נוצרי.

תהלוכת יום ראשון של כפות התמרים בכנסיית הקבר.
לולבים לא רק בסוכות

שיאה של השנה הליתורגית הנוצרית מגיע בחג הפסחא, החג שמציין את תחייתו של ישוע ויצויין ביום ראשון באביב בסמוך לחג הפסח. חג הפסחא מזכיר למאמינים את קורבנו של ישוע, כמו קורבן הפסח, קורבן של גאולה. כמו שאומר פאולוס באגרת אל הראשונה הקורינתיים 5:6 "שֶׁהֲרֵי נִזְבַּח שֵׂה הַפֶּסַח שֶׁלָּנוּ – הַמָּשִׁיחַ" כמו שבפסח אמר רבן גמליאל (פסחים קטז ע"ב) "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" כך גם המאמינים הנוצרים המבקשים להזדהות עם ישוע ועם קורבנו, משחזרים את השבוע האחרון, הדרמטי בחייו.

התמונה מאתר האינטרנט של הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית. אזוטוס במפת מדבא מתוך ויקיפדיה.
ליטורגיה באשדוד?

בין הוילות של רובע י"א בעיר אשדוד התגלה מנזר ובמרכזו כנסיה גדולה. הפסיפסים בכנסיה כללו גם את שמו של הבישוף שבזמנו נחנכה הכנסיה, וגם תאריך על פי לוח שנה גיאורגי  קדום, המעיד על נוכחות של נזירים ממוצא גיאורגי במקום:"(בחסד האל, או בחסדו של כריסטוס), מבנה זה הוקם מיסודותיו בימי פרוקופיוס הבישוף הצדיק והקדוש שלנו, בחודש דיוס של האינדיקטיה השלישית, בשנת 292". הכנסיה מתוארכת למאה ה5-6 וכולל גם מרטיריום לאישה וסדרה של קברי דיאקונים ודיאקונסיות באחת הסיטראות.

Giulio Quaglio the Younger - Obglavljenje sv. Barbare
סנט ברברה – عيد البربارة

ב4/12 (או ב17/12 לחוגגים על פי הלוח היוליאני) בארץ הקודש אוכלים דייסה מתוקה עשויה גרגירי חיטה מבושלים עם סוכר מעוטרים בגרגירי רימון, צימוקים, קינמון, שקדים, אניס ובגרסה יותר מודרנית ממתקים, וסוכריות. המאכל מבושל במיוחד לכבוד חגה של הקדושה ברברה, או בהגיה הערבית Burbara, מקור השם מיוונית ופירושו "הזרה".

חדר הסעודה האחרונה ושבוע התפילה לאחדות הכנסייה

בכל שנה בסוף ינואר מתבצעת התפילה לאחדות הכנסייה, היא מתרחשת בין שני ימי ראשון האחרונים של חודש ינואר. בכל יום לוקחת על עצמה את הארגון של התפילה ואירועי היום, אחת הקהילות הנוצריות אחרת תוך התייחסות לנושא השנתי. כל משתתף המגיע לירושלים לקחת חלק בשבוע הזה יכול לחוות את החוויה ולשמוע את הליטורגיה, התפילה  של כל אחת מכנסיות ירושלים.

גלילה למעלה