בגולגותא אין לארמנים זכויות חזקה, יש להם זכויות לעשות תהלוכה מול הגולגותא בחגים ובסופי שבוע (שישי-שבת –ראשון ) אבל בעבר היו להם זכויות חזקה גם בגולגותא עצמה. משנת 1439 עת שיפצו את הקומה השניה שעולה מקפלת הנשים בואכה הרטונדה של הקבר (ממש לפני שנכנסים לאולם העגול של הקבר), מכנים הארמנים את הגלריה הגולגותא השניה, שכן היא פונה לעבר הגולגותא.
בגלריה יש שני מזבחות כשהמזבח המזרחי יותר, ממש מעבר לחלון המפורסם עם הסולם, מעל הדלת המזרחית של הכנסיה, מוקדש למרים המצריה בעוד המזבח המרכזי הצופה אל הגולגותא מוקדש לשתדלנות, והתיווך של מרים.
מחר ביום ראשון, שבוע לאחר שהארמנים חגגו את חג מותה של מרים בקברה בגת שמנים, תערך הליטורגיה החגיגית על המזבח המוקדש למרים האם בכנסיית הקבר.
הגלריה לא פתוחה למבקרים בד"כ ובשנים האחרונות עברה שיפוץ. רצפת הגלריה עשויה פסיפס מודרני שנעשה בהשראת פסיפס הציפורים שהתגלה בצפון העיר. ממש מעל המדרגות ציור המתאר סצנת קרב אווריאר בין הפרסים לארמנים בהובלת הקדוש ורטן. ממש מול החלונות ניצבת חתיכה מעמוד המזוהה כעמוד ההלקאה אליו נקשר ישוע כשהולקה על ידי החיילים הרומים (חתיכה נוספת של עמוד ניצבת בקפלה היוונית במסדרון, האומבילטוריום, ואחרת בקפלת מרים הבתולה של הפרנסיסקנים)
הפסיפס מעל המזבח של מרים המצריה (בתמונה מעמוד הפייסבוק Armenian Patriarchate of Jerusalem) הינו העתק של ציור מכתב יד ארמני עתיק השמור בספריית כתבי היד בכנסיית סנט טורוס במנזר סנט ג'ימס ובו נראית סצינת הלידה וביקור הרועים.
הקדשת המזבח למרים המצריה מציין את שתדלנותה והתערבותה של מרים האם, לטובת החוזרים בתשובה. מאמינים נוצרים רבים רואים במרים לא רק מליצת יושר, אלא מתווכת שיכולה להתערב בהצלת נשמתו של האדם, כפי שקרה למרים המצריה. מרים מאלכסנדריה (מאה חמישית?) היתה אישה חוטאת, כפי שמכנה אותה סופרוניוס מאתיים שנים מאוחר יותר בהגיוגראפיה, כפי הנראה, זונה. היא חיה באלכסנדריה והגיעה לביקור עם ספינת צליינים בירושלים לכבוד חג מציאת הצלב שנחוג ב14.9 (עוד עשרה ימים לפי הלוח הגרגוריאני, ב27 בספטמבר לפי היוליאני. אם מצב התחלואה יאפשר, והכנסיה תהיה פתוח, מומלץ להגיע לצפות בטקס בשעות הבוקר).
בעודה מנסה להכנס לכנסיה היא הרגישה שהיא נהדפת להשאר בחוץ בגלל חטאיה ולכן עמדה מול איקונה של מרים והתפללה בתחינה, שתאפשר לה לתקן את דרכיה לחזור בתשובה ולהכנס לכנסיה. ואכן כך היה, מרים מאלכסנדיה נכנסה לכנסיה, ועזבה אותה כדי לחיות חיי התבודדות במדבר. שנים רבות מאוחר יותר נתקל בה נזיר מתבודד אחר בשם זסימוס, כשהתבודד בעבר הירדן. הוא לא זיהה כלל שמדובר באישה, כיוון ששנות הסיגוף במדבר עיוותו את צורתה. היא בקשה ממנו גלימה לכסות עצמה וסיפרה לו את סיפורה. היא גם בקשה שיביא לך מלחם הקודש, מהליטורגיה שתחגג ביום חמישי הקדוש, לפני הפסחא, שכן 47 שנים לא זכתה להשתתף בליטורגיה. שנה מאוחר יותר זוסימוס הגיע לירדן עם לחם הקודש וראה להפתעתו את מרים צועדת לקראתו והולכת על המים. היא קבלה ממנו את לחם הקודש ובקשה שיבוא גם לאחר שנה. אלא ששנה מאוחר יותר הוא מצא את גופתה של מרים המצריה על האדמה היבשה, וזיהה שמתה מיד לאחר שאכלה את לחם הקודש בשנה הקודמת. בעזרת אריה הוא הצליח לחפור באדמה הקשה ולקבור את מרים. (מזכיר את סיפורו של גרסימוס ליד הירדן, ואכן גם במנזרו יש מזבח המוקדש למרים המצריה)
סיפורה של מרים הוא דוגמא להתערבות והשתדלנות של מרים וסיוע בתיווך לחוזרים בתשובה ולכן מתאים שהמזבח שליד מזבח שתדלנות מרים מוקדש למצריה. זאת ועוד, כיוון שחזרתה בתשובה התרחשה בכניסה לכנסיית הקבר, לאורך השנים הוקדשה קפלה בכניסה לכנסיה למרים המצריה. פרט למזבח הארמני גם מתחת לקפלת הפרנקים יש קפלה סגורה השייכת ליווונים ומוקדשת למרים המצריה. היא סגורה לאחר ששימשה כמחסן בשנים שכנסיית הקבר היתה בשיפוצים בין 1962-1979. (בתמונה)
מאמר חדש של ד"ר אנסטסיה קשמן על "מרים שומרת הדלת" על הקשר בין מרים המצריה ומיקומה בכניסה לכנסיית הקבר, בלינק https://www.academia.edu/…/Keshman_W_A_Mary_the…
