מינוי הארכיבישוף פיירבטיסטה פיצאבלה

היום יצאה הודעה מהוותיקן הארכיבישוף פיירבטיסטה פיצאבלה מונה להיות הפטריארך הלטיני של ירושלים. זו לא היתה הפתעה מוחלטת שכן הארכיבישוף פיצאבלה מכהן כבר 4 שנים כאדמיניסטרטור מטעם האפיפיור   (Apostolic Administrator) ומנהל בפועל את הפטריארכיה כארכיבישוף, בתפקיד הזמני. אך הזמני נעשה קבוע היום.

למה זה חשוב? כי הפטריארכיה היא מוסד קתולי חשוב הפועל בארץ הקודש, ישראל, ירדן, הרשות הפלסטינית וקפריסין, מנהל כנסיות קהילתיות, מוסדות חינוך, בתי ספר, סמינר לכהנים, פרויקטים להכשרה מקצועית, פרויקטים של דיור, פעילות סוציאלית רחבה וכן משתתפים בטקסים המרכזים בכנסיית הקבר. מינוי פטריארך קבוע, לפחות עד יציאתו לפנסיה, נותנת יציבות לממסד הכנסייתי,  מאפשרת תכנון לטווח ארוך, ויותר חופש פעולה.

הארכיבישוף פיצאבלה נשלח חזרה לירושלים אחרי ששימש במשך 12 שנים כקוסטוד, ראש הפרנציסקנים בארץ הקודש, וניהל את המסדר בשטח שיפוט רחב יותר, ותחומים דומים, חינוך, רווחה, דיור, תעסוקה וכן שמירה על המקומות הקדושים ודאגה לצליינים. ימי שירותו בקסטודיה הצטיינו בעשייה ציבורית, ביצירת קשרים עם הקהילות הדתיות השונות בעיר, ובניית יחסי אמון עם האוכלוסייה היהודית. את הניסיון הניהולי העשיר הוא הביא לפטריארכיה לפני 4 שנים כשהחל בניהולה.

אלא שבשונה מהקסטודיה טרה סנטה, המסדר הפרנציסקני הפועל בארץ הקודש כבר 800 שנים מתאפיין בהיותו מסדר של נזירים/אחים מכל העולם, כולל מקומיים. אמנם השפה המשותפת של הפרנציסקנים היא איטלקית והקוסטוס ממוצא איטלקי, אך בחדר האוכל אפשר לשמוע בליל של שפות. בפטריארכיה זה קצת אחרת. עד לפני 23 שנים כל הפטריארכים ששרתו בעיר מ1847 היו ממוצא איטלקי. ההשפעה הצרפתית על הפטריארכיה היתה רבה, האווירה היתה אירופאית. לפני 23 שנים מונה הפטריארך בדימוס מישל סבאח, יליד נצרת, פלסטיני, בוגר הסמינר של הפטריארכיה שפועל עד היום בבית ג'אלה. עבור הקהילה הפלסטינית המקומית היה זה צעד משמעותי ביותר המקרב את ההנהגה הכנסייתית אל צאן מרעיתה.  כהני הדת כמעט כולם ערבים, הבישוף בירדן, הבישוף הנוכחי בישראל (שיושב בנצרת), ערבים, האדמיניסטרציה כולה כמעט מנוהלת על ידי ערבים. מינוי פטריארך שאינו ערבי, נתפס כנסיגה בתהליך הערביזציה של הכנסיה המערבית. הכנסיה הקתולית לטינית דאגה להדגיש את הערביזציה של ההנהגה הכנסייתית, בדומה לכנסיות הלותרנית והאנגליקנית, אל מול השמירה של הנהגת הכנסייה היוונית בידי אנשי דת ממוצא יווני. אתרי חדשות מסוימים דאגו אף להדגיש את העובדה שהארכיבשוף פיירבטיסטה דובר עברית, למד באוניברסיטה העברית כיהן בקהילה הקתולית דוברת העברית, ואף עמד בעבר בראשה.

הפטריארך פיירבטיסטה מחובר מאד לקהילות המקומיות ויודע לנווט בין הגורמים השונים, הלחצים הפוליטיים, והאתגרים של ארץ הקודש. במכתבו מיד לאחר המינוי, הוא כתב על איך כמו התלמידים הוא נקרא למשימה, כשעזב את ירושלים הוא נקרא לחזור אליה. ועתה  הוא מתבקש להישאר, כמו שישוע אומר לתלמידיו רגע לפני שהוא עולה לשמיים, "אל תעזבו את ירושלים" (מעשי השליחים 1:4) עוד לא נגמרה המשימה!!! 

כולנו יודעים שאפשר לעזוב את ירושלים אבל ירושלים לא עוזבת אותך.

בקרוב הפטריארך יקבל את הפאליום PALLIUM מן צעיף עשוי צמר הנענד על ידי אנשי כנסיה בכירים ביותר בכנסיה הקתולית, האפיפיור, ארכיבישופים -מטרופוליטים כמו גם פטריארך ירושלים.

תאריך ההכרזה אולי אינו מקרי, מחר יחגגו הנוצרים הקתולים בארץ הקודש את חגה של מרים מלכת פלסטינה בכנסיה בדיר ראפת לא רחוק מבית שמש. מרים, אמו של ישוע היא פטרונה של ארץ הקודש ומגינה עליה, על פי האמונה הנוצרית, ובכל שנה ביום ראשון האחרון של חודש אוקטובור מתכנסים נוצרים קתולים פלסטינים מישראל ומהרשות הפלסטינית, חוגגים מיסה בערבית, עושים תהלוכה עם פסל מרים השמור שם, ולאחר מכן חוגגים בפיקניקים באיזור. החג הוא הזדמנות למפגש וגיבוש הקהילה הלטינית בארץ, בחסות הכנסיה. השנה כמובן ההשתתפות תהיה דרך הפייסבוק.

כמה מילים על מוסד הפטריארכיה:

הפטריארכיה הלטינית הוקמה לאחר כיבוש ירושלים במסע הצלב הראשון, עת פטריארך ירושלים שכיהן בה, מהכנסיה היוונית אורתודוכסית, עזב את העיר. בשונה מפטריארך האורתודוכסי שהינו עצמאי, ואינו כפוף לפטריארך אחר אלא ישירות לאל, הפטריארך הלטיני הינו למעשה תואר נוסף שניתן לארכיבישוף של ירושלים שמונה על ידי האפיפיור וכפוף לו. פטריארך ירושלים הלטיני שכן בירושלים ליד כנסיית הקבר עד נפילתה בידי האיובים ואז עבר לעכו. בעכו הוא כהן כפטריארך ירושלים עד נפילתה ב1291 הממלוכים, ומשם עבר למאחז הצלבני האחרון בקפריסין. ב1374 עבר הפטריארך הלטיני לרומא ושם שכן עד שהושב לירושלים ב1847. משכנו של הפטריארך הלטיני של ירושלים היה בראשית דרכו בתוך המנזר הפרנציסקני ובשנת 1874 נחנך מתחם חדש ליד שער יפו בו נמצא הפטריארך ומשרדי הפטריארכיה עד היום.

לצד הפטריארך הלטיני יש עוד שלושה ארכיבישופים לטינים המחזיקים בתואר פטריארך, בליסבון, ונציה וגואה שבהודו. עם זאת יש הכנסיה הקתוליות המזרחיות עוד פטריארכים רבים אלא שלהם יש עצמאות רבה, ואוטונומיה של קהילות בבחירתם, לצד כפיפות לאפיפיור.

גולגותא וזכויות חזקה לארמנים

בגולגותא אין לארמנים זכויות חזקה, יש להם זכויות לעשות תהלוכה מול הגולגותא בחגים ובסופי שבוע (שישי-שבת –ראשון ) אבל בעבר היו להם זכויות חזקה גם בגולגותא עצמה. משנת 1439 עת שיפצו את הקומה השניה שעולה מקפלת הנשים בואכה הרטונדה של  הקבר (ממש לפני שנכנסים לאולם העגול של הקבר), מכנים הארמנים את הגלריה  הגולגותא השניה, שכן היא פונה לעבר הגולגותא. 

בגלריה יש שני מזבחות כשהמזבח המזרחי יותר, ממש מעבר לחלון המפורסם עם הסולם, מעל הדלת המזרחית של הכנסיה, מוקדש למרים המצריה בעוד המזבח המרכזי הצופה אל הגולגותא מוקדש לשתדלנות, והתיווך של מרים.

מחר ביום ראשון, שבוע  לאחר שהארמנים חגגו את חג מותה של מרים בקברה בגת שמנים, תערך הליטורגיה החגיגית על המזבח המוקדש למרים האם בכנסיית הקבר. 

הגלריה לא פתוחה למבקרים בד"כ ובשנים האחרונות עברה שיפוץ. רצפת הגלריה עשויה פסיפס מודרני שנעשה בהשראת פסיפס הציפורים שהתגלה בצפון העיר. ממש מעל המדרגות ציור המתאר סצנת קרב אווריאר בין הפרסים לארמנים בהובלת הקדוש ורטן. ממש מול החלונות ניצבת חתיכה מעמוד המזוהה כעמוד ההלקאה אליו נקשר ישוע כשהולקה על ידי החיילים הרומים (חתיכה נוספת של עמוד ניצבת בקפלה היוונית במסדרון, האומבילטוריום, ואחרת בקפלת מרים הבתולה של הפרנסיסקנים)

 הפסיפס מעל המזבח של מרים המצריה (בתמונה מעמוד הפייסבוק Armenian Patriarchate of Jerusalem) הינו העתק של ציור מכתב יד ארמני עתיק השמור בספריית כתבי היד בכנסיית סנט טורוס במנזר סנט ג'ימס ובו נראית סצינת הלידה וביקור הרועים.

הקדשת המזבח למרים המצריה  מציין את שתדלנותה והתערבותה של מרים האם, לטובת החוזרים בתשובה. מאמינים נוצרים רבים רואים במרים לא רק מליצת יושר, אלא מתווכת שיכולה להתערב בהצלת נשמתו של האדם, כפי שקרה למרים המצריה. מרים מאלכסנדריה (מאה חמישית?) היתה אישה חוטאת, כפי שמכנה אותה סופרוניוס מאתיים שנים מאוחר יותר בהגיוגראפיה, כפי הנראה, זונה. היא  חיה באלכסנדריה והגיעה לביקור עם ספינת צליינים בירושלים לכבוד חג מציאת הצלב שנחוג ב14.9 (עוד עשרה ימים לפי הלוח הגרגוריאני, ב27 בספטמבר לפי היוליאני. אם מצב התחלואה יאפשר, והכנסיה תהיה פתוח, מומלץ להגיע לצפות בטקס בשעות הבוקר). 

בעודה מנסה להכנס לכנסיה היא הרגישה שהיא נהדפת להשאר בחוץ בגלל חטאיה ולכן עמדה מול איקונה של מרים והתפללה בתחינה, שתאפשר לה לתקן את דרכיה  לחזור בתשובה ולהכנס לכנסיה. ואכן כך היה, מרים מאלכסנדיה נכנסה לכנסיה, ועזבה אותה כדי לחיות חיי התבודדות במדבר. שנים רבות מאוחר יותר נתקל בה נזיר מתבודד אחר בשם זסימוס, כשהתבודד בעבר הירדן. הוא לא זיהה כלל שמדובר באישה, כיוון ששנות הסיגוף במדבר עיוותו את צורתה. היא בקשה ממנו גלימה לכסות עצמה וסיפרה לו את סיפורה. היא גם בקשה שיביא לך מלחם הקודש, מהליטורגיה שתחגג ביום חמישי הקדוש, לפני הפסחא, שכן 47 שנים לא זכתה להשתתף בליטורגיה. שנה מאוחר יותר זוסימוס הגיע לירדן עם לחם הקודש וראה להפתעתו את מרים צועדת לקראתו והולכת על המים. היא קבלה ממנו את לחם הקודש ובקשה שיבוא גם לאחר שנה. אלא ששנה מאוחר יותר הוא מצא את גופתה של מרים המצריה על האדמה היבשה, וזיהה שמתה מיד לאחר שאכלה את לחם הקודש בשנה הקודמת. בעזרת אריה הוא הצליח לחפור באדמה הקשה ולקבור את מרים. (מזכיר את סיפורו של גרסימוס ליד הירדן, ואכן גם במנזרו יש מזבח המוקדש למרים המצריה)

  סיפורה של מרים הוא דוגמא להתערבות והשתדלנות של מרים וסיוע בתיווך לחוזרים בתשובה ולכן מתאים שהמזבח שליד מזבח שתדלנות מרים מוקדש למצריה. זאת ועוד, כיוון שחזרתה בתשובה התרחשה בכניסה לכנסיית הקבר, לאורך השנים הוקדשה קפלה בכניסה לכנסיה למרים המצריה. פרט למזבח הארמני גם מתחת לקפלת הפרנקים יש קפלה סגורה השייכת ליווונים ומוקדשת למרים המצריה. היא סגורה לאחר ששימשה כמחסן בשנים שכנסיית הקבר היתה בשיפוצים בין 1962-1979. (בתמונה)

מאמר חדש של ד"ר אנסטסיה קשמן על "מרים שומרת הדלת" על הקשר בין מרים המצריה ומיקומה בכניסה לכנסיית הקבר, בלינק https://www.academia.edu/…/Keshman_W_A_Mary_the

הפרנסיסקנים ומחאת בלפור

בימים אלו החדשות מלאות בעדכונים מהמחאה בבלפור, רחוב בלפור הוא רחוב קטן ברחביה בו שוכן בית אגיון שהוקם על ידי איש עסקים יווני אלכסנדר אגיון בתכננו של ריכרד קאופמן בשנות ה30. משנת 1974 הוא מעונו הרשמי של ראש הממשלה. 

אבל המחאות כלל לא מתקיימות ברחוב בלפור, הרחוב עצמו סגור ומאובטח. המחאות מתקיימות בכיכר צרפת/פריז ומי שעוקבים מקרוב אחר ההפגנות, כבר מחודש  אפריל, הם דיירי קולג' טרה סנטה (בלטינית סנקטה), בניין בן 100 שנים החולש על הכיכר.

הקולג' הוקם על ידי אגודת סן פאולו ממילאנו, בשנות ה20 של המאה ה20, ובראשו העתק של המדונינה פסלה של מרים כפי שהוא ניצב על ראש הקתדרלה של מילאנו. האגודה נכנסה לקשיים כלכליים ובשנות ה30 הבניין הועבר לידי הפרנסיסיקנים שפתחו בו בית ספר לבנים. לבית הספר הגיעו תלמידי השכונות החדשות טלביה, קטמון בקעה, שהתקשו להגיע לבית הספר הפרנסיסקני בעיר העתיקה. בבית הספר היו גם מעט תלמידים מוסלמים ויהודים מהשכונות הסמוכות. תמונות מימי בית הספר ניתן לראות באולם המבואה.

בית הספר נסגר ב1947 שכן כל האיזור הפך להיות אזור ביטחון בריטי והכניסה אליו הוגבלה. שנתיים מאוחר יותר אמנם הבריטים עזבו אבל לא היה טעם בפתיחת בית הספר מחדש שכן לא היו תלמידים נוצרים ומוסלמים באיזור, יהודים הופנו למערכת החינוך הממלכתית והאוניברסיטה העברית חכרה את המבנה. 

בסוף שנות ה90 נותרו במבנה משרדים והוצאת הספרים מגנס, והפרנסיסקנים ביקשו לסיים את החכירה ולקבל את המבנה חזרה לידיהם. לאחר מאבק משפטי ארוך ותשלום בצידו, קבלו הפרנסיסקנים את הבניין, ניקו אותו ושיפצו אותו. 

כיום בבניין פועלים משרדי רשתות המדיה של הפרנסיסיקנים, וכן Christian Media Center מרכז תקשורת המספק תוכן על ארץ הקודש לערוצי תקשורת בעולם. כמו כן גרים בבניין מספר אחים פרנסיסקנים, מתנדבים העובדים בקסטודיה וסטודנטים הלומדים באוניברסיטה הפרנסיסיקנית הנמצאת בתחנה השניה Studium) Biblicum Franciscanum – the Faculty of Biblical Sciences and Archaeology,). מסייעות בתחזוקה מספר אחיות השייכות לאחיות ההתעברות ללא רבב  Franciscan Sisters of the Immaculate Conception 

האחים והאחיות, המתנדבים והסטודנטים אינם אזרחי ישראל, וספק אם השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, חשב עליהם כשהוא הזכיר את השכנים הסובלים מהמחאה. האחראי על הבית האב אלברטו פרי Alberto Pari, במקור מאיטליה, שאחראי בקסטודיה על הקשר עם החברה הישראלית,  אומר שהוא מבין  ומעריך את  המחאה, אבל גם ישמח לחזור לישון בשקט כשהכל יגמר. 

התמונות מההפגנה הערב שמילאו את הפיד…