נמצא ב:

נצרות / הכנסיות המזרחיות

הכנסייה הארמנית נוסדה עם הגיע השליחים ברתולמיאו ותדאוס לאדמת ארמניה. אולם רק בשנת 301, בעקבות פעילותו של גרגוריוס הקדוש, הידוע בכינויו "המאיר", התנצרו מלך ארמניה טרינידט השלישי וכל עמו והיו לעם הראשון שקיבל על עצמו את הנצרות בזמן שהייתה עדיין נרדפת באימפריה הרומית. כנסייה זו מכונה גם "גרגוריאנית" על שמו של מבססה גרגוריוס. הכנסייה מקיימת את תפילותיה ואת טקסיה בארמנית בשמרה מסורות עתיקות. כתבי הקודש תורגמו לשפה המקומית לאחר המצאת הכתב הארמני בשנת 406.

הכנסייה הארמנית נוכחת בירושלים מאז המאה הרביעית ומרכזה במנזר יעקב הקדוש (סנט ג'יימס) שבעיר העתיקה. הפטריארכיה הארמנית של ירושלים ממונה על ענייני הכנסייה בארץ הקודש. היא מקיימת קשרים עם כנסיית האם בארמניה ועם ה"קתוליקוס" העומד בראשה אך עצמאית בניהול ענייניה. בראש הפטריארכיה עומדים הפטריארך ועוזריו, הנבחרים מקרב מסדר "האחווה הארמנית של נזירי יעקב הקדוש".

המנזר בירושלים העתיקה והשכונות הארמניות הסמוכות לו מהווים את הרובע הארמני. בתוקף צווים עות'מניים הצליחה הכנסייה הארמנית לרכוש לעצמה מעמד של שומרת המקומות הקדושים והיא חולקת עם כנסיות אחרות את הזכויות על כנסיית הקבר, על כנסיית המולד ועל כנסיית קבר מרים בנחל קדרון. במרוצת השנים קבעה הכנסייה הארמנית את מושבה גם מחוץ לירושלים.

המולדת ההיסטורית של ארמניה היא במורדות המזרחיים של הר האררט המצויים כיום בתחום טורקיה. האררט היה למשאת נפשם של הארמנים ולסמל לאומי. הוא השפיע על מסורת הלבוש הליטורגי של כוהני הדת החובשים כובע שחור בצורת חרוט. בעקבות הטבח שערכו הטורקים בארמנים לפני מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה, הגיעו אלפי פליטים ארמנים לערי המזרח התיכון ולארץ הקודש והתקבלו על ידי התושבים הארמנים המקומיים, רובם נזירים. חלק מהפליטים התיישבו בתחומי המנזר וחיים בו עד היום. הכנסייה פרסה חסותה על הפליטים והקימה למענם בית ספר, מרפאות ומרכזים חברתיים.